פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום, בתי בת 4 חודשים, עד לפני כמה ימים לא היתה לנו כל בעיה בהירדמות, נכון לעכשיו היא מסרבת להירדם במיטתה אלא רק על הידיים שלי. במיטה היא בוכה, מתהפכת, מסתובבת ועל הידיים היא נרדמת תוך שתי דקות. אני לא מרגישה שנכון לי להשאיר אותה במיטה שתבכה עד שתירדם, אקט זה נראה לי מנטכר מידי עבור תינוקת בת 4 חודשים שצריכה חום ואהבה. האם אני פוגעת בה או בנו בכך שאני לא משאירה אותה לבכות עד שתרדם?

נכדי בן שנה וחודשיים בד"כ ילד פעלתן שמח ומאושר לפני חודש נכנס למעון פעם ראשונה בחייו (עד עכשיו טיפלו בו הסבא והדודה בזמן שהוריו עבדו) כבר חודש הוא בוכה כל בוקר שאמו מביאה אותו לגן ,שבוע אחרי שנכנס לגן חלה בשלשולים והקאות ושיעול עד עכשיו לא עבר לו. כל הבדיקות תקינות הרופאה אומרת שזה ויראלי,אבל מה שמדאיג אותנו זה שהילד השתנה נהיה כאילו אפטי עצוב,כמעט ולא צוחק לא אוכל כמעט כלום פרט לסימילאק ,לא פעלתן כמו קודם. מה הסיבה?

שלום. בתי בת ה-6 החלה לפתח פחדים. היא נמנעת מלצחצח שיניים לבד, להוריד את המים בשירותים או להיכנס לחדר חשוך בבית. בהתחלה היא לא הודתה שאכן היא מפחדת אבל לאחרונה היא אומרת שזה מפחיד אותה. האם זה טבעי? האם כדאי לפנות לייעוץ? תודה רבה, לילך

שלום רב ביתי בת שנה ותשע התחילה גן חדש לפני 3 שבועות .התאקלמה טוב לפי דברי הגננת והסיעת היא משתתפת מביעה את עצמה אוכלת טוב שמחה ומחיכת. בשנה שעברה היתה במשפחתון- 7 ילדים והיה לה טוב שם. גם לי נראה שהיא נהנית בגן למרות שבבוקר לא רוצה שאילך ולרוב בוכה. הבעיה בלילות- מאז שהתחילה גן היא מתעוררת בלילה בוכה לעיתים צרחות ורק שאני לוקחת אותה למיטה שלי היא נרגעת לעיתים מתעוררת כמה וכמה פעמים בלילה בבכי. לפני כן לא היו לה בעיות בשינה ולרוב ישנה לילה שלם במיטתה. שוחחתי עם הגננת והיא מבחינתה לא רואה קשר בן בעית השינה לגן . בנוסף ביתי גם עדיין לא הולכת ובעצם היא היחידה בגן שלא הולכת אך לפי הגננת היא מסתדרת וזה לא מפריע לה בלל . מה יכולה להיות סיבת ההתעוררת בלילה? האם העובדה שאני בתחילת היריון( ביתי לא יודעת)יכולה להשפיע? מה יכול להיות המחיר אם אעביר אותה כעת אחרי חודש לגן אחר? המון תודה

שלום שמי הלה , אמא ל3 ילדים (7.5,4,7חודשים) אני מתגוררת ביישוב קטן ביישוב 2 גני טרום וטרום טרום חובה (לגילאים 3-4) בכל גן גננת בעלת אופי שונה לאחרונה נשמעים קולות בכפר כי במקום שכל משפחה תבחר גן לילדיה בו יבלה שנתיים, עדיף כי הגנים יחולקו לפי שכבות הגיל , וכל ילדי גיל 3 יופנו לגן אחד וכל ילדי גיל 4 יופנו לגן השני מכיוון שמנסיוני זמן ההתאקלמות של ילדי היה רב יחסית , לפחות שליש מהשנה הראשונה, רציתי לשאול האם מה הייתרונות והחסרונות הפדגוגיים של כל שיטה והאם יש לדעתכם עדיפות של אחת על פני האחרת, ומדוע אם כן על פי רוב הגנים הם דו-גילאיים ולא חד- גילאיים . האם אתם מכירים מקום שבו הגנים לגילאי 3-4 הם חד גילאיים? אשמח לקבל תשובה ואף לזמן יועץ להרצות בנושא בפני ההורים. בברכה, ותודה מראש הלה עיני

היי, קודם כל אני רוצה לשבח על הפורום הנחמד. אני אמא טרייה לתינוקת מקסימה בת חודש, הבעיה היא שהילדה התרגלה על הידיים, היא לא מוכנה בשום פנים לשכב בעגלה/ עריסה/ סלקל באוטו (למעט כשהיא ישנה וגם זה לאחר המון פעמים של התעוררויות כאשר מניחים אותה). הדבר יוצר קושי רציני משום שבשעות העירות שלה היא רוצה רק ידיים והדבר מתיש ולא מאפשר לי לעשות כלום. חוץ מזה, אני לא מצליחה לצאת איתה לטיול באויר הנעים בחוץ, או לנסוע איתה ברכב לכל מקום שהוא. זקוקה לעזרה דחופה, אני מיואשת ומתוסכלת מאוד מהמצב.

בתי בת 3 ושלושה חודשים לא יודעת לדבר בלי לבכות.כל דבר שהיא רוצה לבקש היא אומרת בבכי ולא מסוגלת לשמוע לא כתשובה.לעתים כל דבר קטן הוא סיבה לבכי גדול והיסטרי כאילו תלשו לה יד או רגל. ניסיתי להתעלם ולהסביר לה שאני לא מתייחסת לבכי ולא שומעת או לא מבינה כשהיא בוכה אבל זה נהיה בלתי אפשרי לדבר.היא (ואני) לא שומעת כלום.

שלום, בתי בת 3 ו3 חודשים עושה פיפי בשירותים ומסרבת בתוקף לעשות גם קקי. היא מחכה לחיתול של הלילה לעשות בו ולעתים אף עושה בתחתונים. היא מכתימה באופן קבוע את התחתונים וכל הזמן יש לה מריחות קטנות של קקי ולעמים זה נראה כאילו זה לא בשליטה.איך אפשר לשכנע אותה לעשות גם קקי בשירותים?היא לפעמים טוענת שהיא תינוקת או שכואב לה ומשתמשת בכל טיעון אחר כדי לא לעשות בשירותים.אציין שהיא נגמלה בגיל שנתיים ואז עברה תקופה ארוכה וכואבת של עצירות ולכן הוחזרה לחיתול.חודשיים לפני גיל 3 נפרדנו מהחיתול אבל קקי היא לא מוכנה עדיין לעשות בשירותים.מה עושים?

שלום רב, שמי חגית ויש לי ילדה בת 8 וחצי. אני חושבת שיש לה קצת בעייה חברתית שמתאפיינת באי הזמנתה אחה"צ לבית החברות, היא תמיד יוצרת קשר ומנסה להזמין את חברותיה לביתה שברוב הפעמים מסתיימים בשלילה והזמנה מהצד השני אף פעם לא מגיעה. שמתי לב לזה כבר בשנה שעברה שהיא רוב הפעמים הייתה יוצרת קשר עם חברותיה שלרוב היו באות אך כמעט ולא קיבלה הזמנה להפגש בכלל. רצוי לציין שבתי חוזרת מאושרת מבית ספר, ציוניה מעולים וכל שיחה עמה בנושא מסתיימת ב"הכל בסדר, אני משחקת עם חברותיי ואין לי שום בעייה". בתי נוטה להאמין כי כל תרוץ של חברותיה שלא להפגש נובע מחוסר יכולת להפגש עמה ולא בגלל שאינן רוצות לבוא אליה ולהיפך. אני פוחדת ללחוץ עליה יותר מידי, אני מתוסכלת נורא מהמצב ולא יודעת כיצד לנהוג, אני לא רוצה יותר מידי להתערב ולהראות לבתי כי זה מדאיג אותי שמה ישפיע עליה לרעה. דבר נוסף השנה שביקשה בתי זה לא לצאת לחוגים ולהיות עמי כמה שיותר בבית, כל הצעה שאני נותנת לה מסתיים בכעס, העליתי בפניה את כל התחומים אותם היא אוהבת שאינה מוכנה כלל לצאת לחוגים. האם הדבר מתאפיין בבעייה חברתית? מה עליי לעשות? אני מתוסכלת מאוד, איני יודעת כיצד לנהוג, האם יש צורך בשיחות עם גורם חיצוני? תודה מראש

שלום, אני אמא לתאומים בני שלוש (בן ובת) ובהריון בחודש שישי. השנה הם נכנסו לגן חדש (טרום טרום חובה) בסה"כ ההשתלבות בגן הייתה טובה והגננת אומרת שהם משתלבים יפה. הבעיה הינה שבני מאוד עקשן ופדנט באופיו ומאז שנכנס לגן הכל החמיר..אם משהו מתבצע שלא בדרך שלו, או שלחלופין איננו מקבל את מבוקשו מתחילה סצנה של בכי היסטרי והוא לא מוכן להירגע עד שהוא לא מקבל את מבוקשו.יש לציין שזה יכול להיות הדבר הכי תפל כמו עוצמת המים בברז ועד לכך שאינו מוכן להתלבש או להתקלח..כל דבר שאינו בדרכו מגיע לוויכוח ובכי. היות ואני לא רוצה להיכנע לכל בקשה, לעיתים, לצערי , אני נאלצת להגיע למצב שאני צריכה להעניש אותו (שמה אותו בפינת חשיבה) וזה גם לא עוזר..אני ממש מיואשת ולא יודעת איך אמורים להתמודד עם התקפים כאלה. ניסיתי להבליג, להציע אלטרנטיבות אך הוא בשלו... איך מתגברים על התנהגות שכזו ומכוונים להשמת גבולות ?

שלום, ביתי בת שלוש וחצי מתקשה להיפרד ממני בבוקר לפני לכתי לעבודה. בעלי לוקח אותה לגן כחצי שעה אחרי שאני יוצאת לעבודה. כשאני לוקחת אותה לגן הכל בסדר אין בכי ואין כעס אולי קצת פינוק אבל לא יותר מזה, כאשר בעלי לקוח אותה לגן היא בוכה וכועסת ורוצה שרק אני יקח אותה לגן וכשהיא לא מקבלת את מבוקשה היא אפילו נושכת ומרביצה. זה לא נעים וזה גורם לי לפעמים לצאת יותר מוקדם מהבית על מנת להספיק לקחת אותה לגן (כאשר ברוב המקרים אני גם מאחרת לעבודה). כשהיא נשארת עם בעלי היא לא מפסיקה לבכות עד שהיא מגיעה לגן ולאחר מכן שהגננת מקבלת אותה היא נרגעת והכל בסדר. מה עושים? איך ניתן לשנות את ההתנהגות שלה אני אובדת עצות. בברכה, יפית

בני בן 4.5 עלה השנה לגן טרום חובה. הגן מעורב (חובה+ט חובה). בגן הקודם הילד היה מאוד חברותי ומקובל. הילד חמוד ושמנמן. השבוע שמעתי שהוא קיבל מהילדים הגדולים יותר הערות על המשקל שלו ועל זה שהוא קטן יותר. איך להתמודד עם זה מולו ומול הגן ולשמור על הבטחון שלו?

עומרי הוא בן 5 ויש לו סף תסכול מאוד גבוה שהוא לא מצליח במשימה או במשחק מחשב אפילו הוא מתפרץ בבכי שיכול להמשיך כמה שעות טובות, שהוא כועס בגן או בבית זה יכול להתבטא אפילו בזריקת כיסא על הגננת,הוא מפחד להתחיל לנסות דברים חדשים שמה ייכשל אנו כהוריו כבר לא יודעים כיצד לפעול איתו אשמח לקבל תגובה מה עושים איתו ואם יש פסיכולוג ילדים באיזור המרכז על מנת שאוכל אולי לקחת אותו לטיפול במידת הצורך.

אני אמא לליאור בן השלוש ושמונה חודשים.בני הוא ילד "בוגר" בשפת הגננות. לאחרונה הוא שמע את השיר "הסבון בכה מאוד" ישנה שורה בשיר: "והברז כעסן הוא כועס מאוד על דן" מאותו היום ליאור פוחד מהברז, הדבר מיתבטא בזה שליאור לא מיסתובב לבדו בבית,לא מוכן לשחק בחדרו לבד,תמיד רוצה שדלת האמבטיה תמיד תהיה סגורה(למרות שזה לא עוזר). למרות הסברים שלי ושל בעלי שהברז דומם ולא יכול לזוז,שזה רק הברז מהשיר וכד' כלום לא עוזר. ניסינו גם "לדובב" את הברז עם ממתקים ואי אילו דברים אחרים ובנוסף החלפנו את ידיות הברז תוך שהוא שותף ומחליט על הידיות החדשות אך שום דבר לא עוזר. אשמח לקבל את עצתכם.

שלום רב! בני בן השנתיים וחצי ממשיך באותו הגן משנה שעברה רק שבניגוד לשנה שעברה בה הוא היה הילד הקטן ביותר, השנה הוא הגדול ביותר בהפרש ניכר (הילד הבא אחריו קטן ממנו ב3-5 חודשים ). הסיבה שהחלטנו להשאיר אותו היא שחשבנו שהוא צריך לצבור יותר ביטחון מכיוון ששנה שעברה היה הקטן ביותר. לאחרונה שמנו לב שכאשר הוא בא במגע עם ילדים בגילו, לרוב הוא מרביץ, שורט, מושך או צורח והדבר קורה גם בגנים ציבוריים וגם בביתנו. בעבר הלא כל כך רחוק, הוא היה בדיוק הפוך מכך. חשוב לי לציין שהוא ילד תקשורתי בצורה פנומנלית לגילו (ואני לא אומר את זה כי אני אבא פולני...) ומתקשר מדהים עם מבוגרים. הוא יודע להסביר בדיוק מה הוא רוצה וכו'. האם יכול להיות קשר לגן? כיצד נוכל לעזור לו ולכוון אותו כיצד לשחק עם ילדים אחרים? או שעדיף לא להתערב? ברור לי שיהיה קשה לענות על כל השאלות האלו אך אשמח לקבל דעה או כיוון. תודה!