פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב..
אני אם לילד מדהים בן 4. כשאנחנו יוצאים מחוץ לבית ונמצאים נניח בפארק עם עוד ילדים הילד שלי לא מוכן לעלות למגלשה/נדנדה אם קיימים שם עוד ילדים ..היום היינו בגן חי והיתה שם נדנדה שיש בה מקום ל 4 ..ישבו שם 3 ילדים והיה מקום אחד פנוי. הילד שלי לא היה מוכן בשום פנים ואופן לעלות איתם אלא צרח שרוצה שהן ירדו והסכים להמתין וכנ"ל על מגלשה שבה יש ילדים הוא לא מוכן לעלות עד שכולם יורדים..
ניראה כי זה חוסר בטחון עצמי???
תודה רבה

שלום רב !


בעלי מודאג מאד בגלל שבננו בן ה-2.9 מרבה לאונן וכעת ,כשהצליח להדביק אותי בדאגה, אשמח לקבל תגובה של מומחה...
בננו הראה סימנים של עינוג עצמי כבר לפני גיל שנתיים,כשהירבה להשתפשף כנגד המזרון במיטה לפני שנרדם. מאוחר יותר, אחרי הורדת הטיטול, בגיל 2.2, החל לאונן גם בזמן משחק - משתפשף כנגד ספה, השטיח והרצפה. כיום הבן גמול חלקית (ללא חיתול במצב ערות, עדיין לא גמול מקקי).
לאחרונה העניין גבר והוא מסוגל לאונן כמעט כל יום ולאורך זמן -מספר דקות כל פעם, אחרי זמן לשחק כמה דקות ולהמשיך... בדרך כלל האוננות נעשית בבית, לאחרונה מול אנשים אחרים - דבר שלא קרה קודם... נראה שאנו לא מצליחים להסיח את דעתו וגם אם עוזבים אותו בשקט, יש ימים שבהם יכול להמשיך לאונן לסירוגין כחצי שעה ויותר!
חשוב לציין שבננו נמצא בבית ועדיין לא משתלב במסגרת של גן. כמו כן, לפני כ-3 חודשים עבר אבחון התפתחותי ונמצא כי יש לו עיכוב שפתי, כפי שחשדנו. כיום הוא מטופל ע"י קלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק (בערך כחודש).

השאלות הן:
האם מצב האוננות של בננו נורמלי לגילו ?
כיצד עלינו להתמודד את האוננות הממושכת ןלמתן אותה מבלי להפוך את זה ל"מעשה אסור" ?

תודה מראש,
אלונה

באבחון של תלמיד שנמסר לי במסגרת עבודתי בבית הספר נכתבו השורות הבאות: כאשר א' חווה את הרגשות השליליים הוא מנסה להגן עלעצמו על ידי איפוק ותתיכן האפשרות שיתר איפוק יתפרץ בסופו של דבר בהתנהגות אימפולסיבית. נראה שמאבק הכוחות שמנהל א' עם עצמו גורם לעלייה בתחושת החרדה והחשש מפני אלימות שרירותית ולא מוסברת יחד עם חרדה לשלום הגוף.

האם זה צריך לעורר דאגה?
תודה

יש לי בן בן 3.8 שמח ושובב-מאוד חם וחברותי.
בחודש וחצי האחרון-פעם אחת כשהתארחנו אצל חבר מהגן ובפעם השנייה כשהתארחה אצלנו חברה מהגן, הוא הציע להוריד בגדים ולהדביק מדבקות על האיברים האינטימיים...
פעם אחת-שזו הייתה הפעם הראשונה-הם ישמו את זה ושתי האמהות-ישבנו בחדר השני אך כשנכנסו לחדר לבדוק מה קורה איתם---היינו מופתעות מאוד. בפעם השניה רק שמעתי אותם מדברים על זה אך מבט אחד הספיק -דיברתי איתו על הענין לאחר הפעם הראשונה אך שבוע לאחר מכן זה קרה שוב.
אני מתארת לעצמי שזה די נורמלי בגילו-לגלות את הגוף שלו את הגוף של האחר-המיניות וכו"
בנוסף-היה מקרה שבו הוא התארח אצל חברה מהגן והיא התפשטה והציעה שיכבו את האורות, יסגרו את הדלת וילכו לישון יחד.
לאחר שיחה על האיברים האינטימיים שלנו ועל זה שנשארים לבושים (ואגב-בביתנו שומרים על הפרטיות כשנכנסים לשירותים ולאמבטיה וגם הוא רוצה פרטיות כשהוא נכנס לשירותים).
קרו 2 מקרים נוספים-1. לפני שלושה ימים חבר התארח אצלו אחה"צ והוריד את בגדי פלג הגוף התחתון (טען שבני אמר לו להוריד). ואתמול בגן-דווח לי ע"י הגננת כי בני שיחק עם חברה בחצר וביקש ממנה להוריד מכנסיים ותחתונים או שהראה לה את איבר מינו-(לא ברור מהילדה)אך היא לקחה זאת קשה מאד ומהרגע שהגיעה הביתה לא יצאה ממיטתה...
מה עליי לעשות? הגננת אמרה כי זו התנהגות נורמלית לגילם וכי היו מקרים דומים אצל ילדים אחרים לאחרונה-היא קיימה שיחה עם הילדים הבוקר ובני טען כי רק רצה לשחק איתה וציחקק..
איך עליי להבהיר את הענין? כיצד להסביר לו בצורה טובה יותר? אני לא כועסת או חלילה מענישה אך אולי אני לא תקיפה מספיק?האם לפנות אל הוריי הילדה? הוא מאוד מאוד דומיננטי בגן וכל הילדים רוצים בחברתו-אני חוששת שהתנהגות זו תוביל להרחקת ההורים האחרים מחברתו?
מה נכון לעשות?

שלום
בתי בת כמעט 3, לפני שמונה חודשים נולדה לה אחות, ויש לנו בת נוספת בת 11. מאז הולדת התינוקת החל בכי כאשר דברים לא מסתדרים כרצונה. הבכי יכול להמשך אפילו שעה ויותר, כאשר הילדה נשארת באותה פוזיציה, אם מזיזים אותה היא חוזרת בדיוק לאותה נקודה בה היתה, הידיים שלה קפוצות, קשות בלתי ניתן להזיזן והיא בוכה וחוזרת על משפט מסוים רלוונטי לסיטואציה. ולאחרונה החלה אף לצרוח. לעיתים "אנו רואים את זה מגיע" ומנסים להפנות אותה לדברים אחרים, אך זה מגיע במועד מאוחר יותר ולעיתים כמה פעמים ביום. יש לציין שבגן אין זכר לתופעה הזו, זה מופיע בבית וגם אצל הסבים מדי פעם, אליהם היא מגיעה מדי יום. קשה מאוד להרגיע אותה, היא פשוט או מתעייפת מהבכי או ששמים לה קלטת לצפיה שמסיתה את תשמות ליבה. הילדה סובלת וגם המשפחה. מה עושים?

בתי בת 10 וחצי ובחודשים האחרונים נתקלנו בבעיה שמפריעה גם לה וגם לנו. הבעיה היא שבכל לילה היא מסרבת ללכת לישון או להרדם מכיוון שהיא חוששת שכל המשפחה תירדם לפניה.היא דורשת שבכל רבע שעה מישהו יבוא אליה ויראה מה קורה איתה ונוצר מצב שהיא בעצם ממתינה ל"ביקור" ולא הולכת לישון.
ברצוני לציין שיש לה חדר משלה,והיא ישנה שם לבדה.

הייתי מבקשת לשמוע דעה/עיצה בנושא.
אנחנו כבר עייפים ולא ממש יודעים איך לפתור את הבעיה.

בני כיום בן שנה + 7 חודשים.
לפני כחודש התנהגותו השתנתה..
בבוקר שבאים לגן הוא איננו רוצה להפרד ממני ונדבק לי לרגל ולא רוצה שאלך, תמיד זה מלווה בבכי. חשוב לציין שמתחיל השנה לא היו בעיות בכלל, הוא היה מגיע לגן וישר רץ לצעצועים, לא היה מעניין אותו שאני הולכת.
בנוסף יש שינוי בהרגלי השינה שלו, בעבר היה הולך לישון בקלות (תוך כדי שאני או בעלי נשארים בחדרו) ולרוב ישן לילה שלם. כיום הוא רוצה ללכת לישון ( נכנס למיטה ואף מבקש לכבות את האור ( תגובה לשאלה שלנו) אך איננו מוכן בשום פנים ואופן שנצא מהחדר. כלומר נראה שהוא נרדם ואז לאחר כ10 דקות הוא מתחיל לבכות ורץ אלנו. ( הוא ישן על מזרון כי הוא קפץ ממיטת התינוק שלו כאשר תופעה זו התחילה). אנו מרדימים אותו שוב וזה יכול לחזור אפילו 10 פעמים בלילה.
חשוב לציין שכאשר הוא מגיע אלנו הוא נותן יד או הולך לבד למיטה ונשכב בה אך הוא מוודא כל השמן שאנו לידו ולא עוזבים.

והדבר האחרון- כל פעם שעובר מטוס הוא בהיסטריה, מתחיל לבכות מחפש אפה להתחבא וחוזר ואומר "לא מטוס" התופעה קיצונית יותר כאשר הוא נמצא בחוץ, גן משחקים רחוב, קצת פחות כאשר הוא בתוך הבית.

אנו עובדי עצות כיצד להתמודד עם מצבים אלו
יום טוב
איריס

שלום רב
בני הקטן בן שנה וחצי פיתח בחודשים האחרונים סוג של התנהגות שמאוד מדאיגה אותנו.
זה החל בזה שכשאחיו הבוגר ממנו (בן שנתיים וחצי) היה "מחטיף" לו מכה הוא היה "מפרק" את תיסכולו בהטחת מיצחו ברצפה. כמובן שהתנהגות זו הלחיצה אותנו מאוד ומייד מהפעם הראשונה דאגנו להרים אותו מהרצפה ואולם כנראה שהתגובה שלנו גרמה לו להבין שאכן יש סוג של פיצוי בהטחת הראש (תשומת לב מיידית של אמא ואבא) ומז התפתחה אצלו תבנית ברורה שבה בכל פעם בה הוא חש תסכול או שאיננו מרצים אותו , לדוגמא הוא מתעורר ואנחנו לא מגיעים באותה השניה על-מנת להוציא אותו מהמיטה (זה לוקח לנו 5 שניות)הוא מטיח את ראשר בצידי המיטה.
ויש כמובן דוגמאות נוספות. כשביררתי את הנושא עם הגננת בגן כמובן שמדובר שם בילד אחר לגמרי ואין זכר להתנהגות דומה בגן. ההנחיה של "מביני דבר" היתה להתעלם מהטחות הראש ובכך להעלים את ההתנהגות הזו ואולם אני מאוד חושש מפגיעה אמיתית מאחר והילד ממש מטיח ראשו בחוזקה.
ברור שהתחושה היא של מעגל שאינו נגמר והילד פשוט "קלט" אותי ומשתמש במיניפולציה הזו הלוך וחזור. אגב התופעה קיימת בעיקר איתי וכמעט שאינה קיימת עם אימו. שאלתי היא (וסליחה על ההקדמה הארוכה) כיצד ניתן למנוע את ההתנהגות הזו מבלי להתעלם מהילד שעה שהוא מתנהג כך(ז"א "כאילו לא להתייחס")?
מלבד זאת מדובר בילד מקסים שמח מחבק ואוהב אבל כנראה סובל מתסמונת "פינוק היתר".

בני בן ה 5 החל בתקופה האחרונה להתנהג בצורה של חוסר כבוד כלפיי וכלפי בעלי. הוא מקלל כשמשהו לא נראה לו , הוא רוצה שיעשו כל מה שהוא מבקש ואם לא, הוא מעיףדברים הנמצאים בסביבתו, מציק לילדים וגם לאחותו בת השנתיים.
אני חייבת לציין שלא היה משהו חריג לאחרונה שאמור להשפיע עליו.
כיצד עלינו לנהוג כשהוא מקלל? מעיף דברים?
עד כה הרחקתי אותו מהמקום ומאוד כעסתי על הקללות ואף הענשתי באי צפיה בטלויזיה.
האם זו הדרך?

בני בן ה- 6 לומד בגן חובה. יש לו אחות תאומה באותו הגן. השנה התחלפה הגננת והגיעה לגן גגנת צעירה. שנה שעברה הכל היה בסדר בגן ולא היו בעיות מיוחדות. השנה הבן שלי הפך להיות ילד אחר. הוא מאד משתולל, מציק לחברים בגן, הורס להם את הבנייה , אינו מוכן לקבל סמכות בגן ולפעמים בבית. הגננת אינה מספיק סמכותית ובשיחות עם הורים אחרים מסתבר שגם הילדים שלהם השתנו פתאום וההתנהגות שלהם שונה מבשנה שעברה. האווירה בגן לא נעימה גם לפי שיחות עם סייעת הגן.
בשנה הבאה הבן שלי עולה לכיתה א' ואני קצת חוששת. נראה לי שהוא צריך דמות סמכותית עם גבולות ברורים והשנה נראה כי אין את זה בגן. הגננת ציינה שהיא לא רואה אותו בכיתה א' ( הוא יליד ינואר). היא טוענת שהוא גם מחבק המון ויותר מידי, שפתאום בא לו הפיוז , שקשה לו במעברים ( גם לעבור מבגדי חורף לקיץ מאד קשה לו).
עלי לצין שגם בחוגים שהוא הולך אליהם , לפעמים הוא משתולל ומציק. כשאני מנסה לדבר איתו על ההצקות ולהסביר לו שהוא מפסיד ו"נענש" , הוא לא מוכן לשמוע ואין תגובה ממנו בעניין. הרבה פעמים שהוא כועס או לא מקבל את מה שהוא רוצה הוא יכול לבכות, להתחיל להרוס את מה שבסיביתו ולא לדבר ולהביר למה הוא כועס או מה קרה.
איך אני יכולה לעזור לו ? מה לעשות על מנת שלא תיהיה בעיה בשנה הבאה? האם ניתן לעזור לו?

שלום,
בתי בת שנתיים. לאחרונה החלה מדי פעם להרביץ לעצמה ( מכות בראש, מושכת בשערותיה-בעיקר באמבטיה). האם זו תופעה נורמלית???

שלום! אני אמא לילד ראשון בן חודש, עד לפני כשבועיים בני בכה לסירוגין אך היו לו שעות ערות ללא בכי מלפני כשבועיים שעות הערות השקטותהלכו ופחתו כאשר בשלושה ימים האחרונים ברגע שהוא מתעורר הוא בוכה ללא הפסקה ונרגע אך ורק על הידיים. כל הנסיונות במיטה ע"י ליטופים ודיבורים עולים בתוהו.. מה ניתן לעשות?

בתי האמצעית בת 4, הגננת אומרת שיש בעיה עם ילדה נוספת בגן שכן ביתי משחקת רק איתה ומתפקדת בגן רק כשהיא נמצאת שם. הקשר הוא עם ילדה שאובחנה כהיפרקאטיבית.
נראה כאילו היא מאד אוהבת את הילדה אבל בבית ביתי מתלוננת הרבה פעמים שהיא מציקה לה, מכה אותה אומרת לה שהציור שלה לא יפה, היא לא יפה וכיוצ"ב (ביתי חווה את הקשר כשלילי). הבת שלי אינה תלותית ויודעת היטב מה היא רוצה, אבל היא אינה עצמאית בדברים שהיא יודעת לעשות והרבה פעמים "משחקת אותה" מסכנה (במיוחד בנוכחות סבתא בינהן יש קשר מיוחד) ומבקשת מאיתנו ומביתי הבכורה לעשות בשבילה דברים.
הגננת טוענת שהקשר בין הבנות אינו טוב, היא אינה מתחברת לילדים אחרים (כשאני מזמינה אותם הביתה היא פשוט משחקת בעניינה שלה ועושה טובה כשהיא מתייחסת אליהם (בד"כ פוקדת עליהם מה לעשות, היא מחקה אותה בהתנהגות האימפולסיבית, משמיעה קולות במקום לדבר, משתוללת אינה מקשיבה לגננת וכיוצ"ב. לעיתים כשאני מנסה להזמין לה חברים הביתה היא אומרת משפטים כמו:"אף אחד לא רוצה לבוא אלי" או ילד זה או אחר אמר לי בגן שהוא לא רוצה לבוא אלי. אציין כי אני מנסה לעודד קשרים חברתיים אחרים מאז השיחה עם הגננת אך זה כאילו הילדה אטומה אליהם.
אציין כי יש לי 3 בנות עם הפרש של שנה וחצי. כיצד ניתן לחזק א הביטחון, את העצמאות שלה, את הקשרים החברתיים? ומה את מייעצת לי לעשות?

שלום, בתי בת 6 מתעסקת לאחרונה יתר על המידה במיניותה. מגיל מאוד צעיר היא מאוננת. זה התחיל כשהיתה בת שנתיים ועשתה זאת בתדירות מאוד גבוה בגן ובתייעצות עם פסיכולוגית הגדרנו כי היא תוכל עשות זאת רק בצהריים כשהיא נכנסה למיטה ואם הופיע איזשהו דחף באמצע היום היא נכנסה לחדר ועשתה זאת שם. כיום האוננות פחתה והיא עושה זאת בלילה רק לפני שהיא הולכת לישון, במיטתה. לאחרונה שמתי לב כי היא מלטפת יתר על המידה את חברותי, מנסה לנשקן בכל מיני אזורים בגוף.
אתמול קלחתי אותה עם אחותה בת ה 4, והבחנתי שהיא מלטפת אותה בישבן בצורה לא רגילה, כשאחותה הבחינה בזאת היא מחתה בתוקף ואז בתי הגדולה אמרה כי נעים לה מאוד ללטף אותה כי יש לה עור נעים.
בתחושה שלי הליטוף הזה לא היה כדרך אגב והוא בא לספק איזשהו צורך. האם יש לי סיבה לדאגה? האם זה טבעי שילדים בגיל זה נוגעים אחד בשני, מלטפים ובודקים גבולות?

אנני יודעת לאן לקחת את מחשבותיי, אודה לך על תגובה מהירה.
תודה

שלום רב, לבתי בת ה 5.5 היו בעבר בעיות היגוי של מספר אותיות והיא טופלה אצל קלינאית והבעיה נפתרה. כיום היא מדברת ברור אך לעיתים מתקשה לדבר באופן שוטף ובהרבה מקרים במהלך היום אני מוצאת אותה עם אצבעות בתוך הפה, משחקת עם הלשון. כמו כן שמתי לב שהתופעה מתגברת כשהיא נבוכה במפגש עם אנשים שאינה רגילה אליהם או נדרשת לענות על שאלה במפתיע.
מה יכולה להיות הסיבה להתעסקות המרובה עם הפה? וכמו כן למי ניתן לפנות על מנת לפתור בעיה זו?
בתודה מראש אמא מודאגת