פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
בני בן חמש וחצי, ילד מאוד חברותי שאוהב לשחק בחוץ המון ואין לו בעיה ללכת לחברים. לאחרונה מאוד לחוץ כאשר נמצא בבית ואינו רואה אותי/אשתי/מטפלת בסביבתו הקרובה. אנו גרים בבית פרטי ומספיק שהמטפלת יוצאת רגע החוצה לתלות מגבת לייבוש הוא נחלץ ומחפש אותה. בבקרים הוא בוכה ולוחץ לקבל הבטחה שיהיה מישהו בבית כאשר הוא ישוב מהגן ( מעולם לא קרה שהוא חזר ולא היה אף אחד בבית) אפילו כאשר חבר בא אליו אחה"צ לשחק ואשתי יוצאת לרגע החוצה הוא נלחץ ןמתחיל לבכות. כאשר היינו באירוע לאחרונה שבו הוא מכיר את כל הנוכחים, ברגע שאני/אשתי "נעלמים" לשניה הוא מחיל לבכות . כל האירועים הללו לא קרו בעבר ורק לפני כשבועיים התחילו. יש לו אח בכיתה ד' , אח בכיתה ב', ואחות תינוקת. נשמח לקבל כיוון כלשהו כיצד להתחיל ולטפל בנושא. תודה

שלום,
יש לי 2 ילדים: בן חמש ובת 2. בני מרבה להציק לקטנה: משיכות בשיער, טיפוסים עליה, חיבוקים חזקים וכו'... היא כמובן מגיבה בבכי ואומרת לו "תפסיק להציק לי". שעות אחה"צ הפכו לשעות בהן אני מתעסקת עם תיווך ביניהם והפרדה. אני בלי סוף מסבירה לגדול שהוא צריך לדבר ולהגיד לה מה הוא רוצה ולא להציק, אבל זה לא עוזר.
מה אפשר לעשות? כיצד להגיב?

בני בן 3 סובל מפחדים רבים שלטעמי מעט קיצוניים. פחד מחיות, נדנדות, בלונים, תוכניות מסויימות בטלויזיה, מטוסים, רעשים שונים, ים.
אנחנו מנסים שלא ללחוץ עליו לבוא במגע עם אותם דברים אולם הפחד נראה לי מעט קיצוני, לפעמים אף מגביל אותו בפעילויות שונות ואם אנחנו נמצאים מחוץ לבית הוא מבקש לחזור הביתה.
האם יש מקום לפנות בשלב זה לעזרה כלשהי?
כיצד עלינו לנהוג עימו?

לפני מס' ימים בתנו בת 4.5 נשכחה וננעלה בגן הילדים למשך כחצי שעה. הילדים בגן יצאו לפעילות מחוץ לגן בהסעה, והגננת נעלה את הילדה בגן ונסעה עם כל שאר הילדים באוטובוס.
לטענתה, ברגע שגילתה את המחדל החמור, חזרה לגן ומצאה את הילדה עומדת בוכה ליד הדלת לאחר שעשתה את הצרכים בבגדיה (לא ברור אם מתוך פחד, או שברח לה בשירותים ולכן גם נשכחה- לא ידעו שהיא בשירותים...). ברור לנו שהמקרה חמור מאד והוא מטופל מול כל הגורמים כנגד הגננת, כרגע ההתלבטות שלנו היא מה לעשות בנושא של הילדה – בהנחה שהגננת האחראית הושעתה ולא תחזור עוד לגן, באיזו צורה להחזיר את הילדה לגן? האם לדבר איתה על הנושא? איך היא אמורה להתמודד מול הילדים שכל מה שסופר להם זה שהילדה התלכלכה מצואה ולכן הוריה לקחו אותה הביתה? למה אנו אמורים לשים לב בהתנהגותה של הילדה?
תודה.

בתי, בת שנתיים וארבעה חודשים, נמצאת במגרת גן מאז ינואר.
בימים האחרונים החלה לנשוך ילדים...והיא ילדה כ"כ עדינה שמעולם לא הרביצה ו/או נשכה.
מה עליי לעשות?
אגב, לדעתי זה נובע מבעיה לשונית היא דוברת עברית ובגן דוברים אנגלית. היא מבינה הכל אבל...קשה לה מאד להתבטא.
זה שיכול להיות שאני מנחשת את הבעיה לא מקל על הבעיה. היא נושכת, ההורים והגננות מתוננות ואני חסרת אונים.
כל ההסברים פשוט לא עוזריםץ.

שלום לכם, ברצוני לדבר על בעיה שהתעוררה לאחרונה אצל בתי בת ה-6. בזמן האחרון היא לא מוכנה לאכול בשר בשום צורה, אני צמחונית והיא אף פעם לא ראתה אותי אוכלת בשר אבל תמיד היא הייתה אוכלת ללא כל בעיה. ובכלל בזמן האחרון היא עושה גם בעיות עם עניין האוכל - הדבר היחידי שהיא מוכנה לאכול זה תפוחי אדמה מבושלים. לשאר הדברים היא מתנגדת ומתחילה לבכות כשאני מציעה לה לאכול עוד ביס אחד.
דבר זה מעורר בי תסכול רב כי הילדה שלי לא אוכלת, לא מבקשת אוכל, וכשהיא לא אוכלת זה מביא אותי לדאגות גדולות שגורמות לי לצעוק עליה ולריב איתה. היא מצדה נסגרת ולא מוכנה לאכול.
מה עליי לעשות? לאן לפנות? אני כבר חסרת אונים ולא נראה לי שהמצב הולך להשתפר בקרוב.

הבן שלי בן 6 וארבעה חודשים. יש לו אחות תאומה באותו הגן.

השנה הגיע גננת חדשה לגן וגם בעיות. רוב הבעיות התנהגותיות, חוסר גבולות, חיבוק יתר של אחת הבנות, אוננות ושימוש במין בצורה מוגברת, תוקפנות כלפי הגננת. עלי לציין שהאווירה בגן אינה טובה בין הגננת והסייעת, אין משמעת בגן וגבולות ברורים.

בשנה שעברה כל התופעות האלו לא היו קיימות.

הגננת המליצה לאבחון בשירות הפסיכולוגי. לטענתה ייתכן שי בעיה בתקשורת בין אישית , אולי משהו רגשי על בסיס נוירולוגי ואולי קשב וריכוז על בסיס של מיקוד ( כשהוא שקוע במשימה לפעמים קשה לו לצאת ממנה , קשיים במעברים). עליי לציין שלפני שנתיים הוא עבר אבחון קשב וריכוז ולא מצא דבר.

אשמח אם תוכלו להסביר לי למה הכוונה בממצאים אלה, כי לא הבנתי כלכך את דבריה? האם ניתן לפתור בעיה זו ואיך? האם הבעיה חמורה , שכן בני צריך לעלות בשנה הבאה לכיתה א'?

אני ממש מיואשת , שכן השנה אני מרגישה שהילד שלי הפסיד שנה. ההרגשה שלי שאם הייתה גננת אחרת המצב היה נראה אחרת. הייתכן?

יש לי ילדה בת 3 וילדה בת 7 .הילדה בת ה-3 פשוט לא אוכלת כלום!!! אין לה מאכל שהיא אוהבת כל הארוחות שהיא אוכלת כשאני או בעלי מאכילים אותה-הם בשירים וסיפורי אלף לילה ולילה.היא לא רעבה פשוט.זה בילתי אפשרי להאכיל אותה כל הזמן בשירים וסיפורים כאשר היא אמורה כבר לאכול לבד בגיל כזה. מה גם , שהיא חולה המון כל הזמן נתפס בה איזה וירוס ומעלה לה את החום, היא נורא חלשה וכל זה בגלל שהיא לא אוכלת.איך לגרום לה לאכול לבד כמו שצריך מבלי לאיים (אם לא תאכלי אז....) או מבלי לספר סיפורים ? כל העיניין הזה של האוכל הוא מאז שנולדה.היא לא בתת משקל או משהו ובדיקות הדם יצאו בסדר גמור והיא מקבלת את הויטמינים של הדובונים מגומי של הדס.פשוט אני רואה שאין לה צורך באוכל בכלל, ואם אני לא יאכיל אותה היא פשוט לא תאכל כלום, אני יודעת שהיא לא תאכל כי ניסיתי להרפות ממנה וזה לא עזר- היא לא אכלה כלום!!.אני לא יכולה יותר להתמודד עם האוכל שלה- מה עושים??????

בני בן 7 בן בכור לאחות בת 2 . לכל הדעות הוא ילד מבריק מבחינת ידע , קורא ספרים ברצף
" תולעת ספרים " מה שכינינו פעם . עשה שיעורים אומנם עם תחנונים אך בסופו של דבר המטרה הושגה . ציוניו בלימודים גבוהים .כמובן שצ'ופר בהתאם .
כרגע בני בכיתה ב' כמות השיעורים גדלה בהתאם ולמרות שיכנועים הבטחות וליווי צמוד אינו מוכן לעשות שיעורים , יכול לשבת ולבהות שעות במחברת ללא כתיבת דבר .
לטענתו , לא מתייחסים אליו, לא מעניקים לו כמו לאחותו הקטנה .דבר שאינו תואם את המציאות כמובן.
התנהגותו השתנתה לבלי היכר , הוא משתטה ,מדבר שטויות וכבר תקופה ארוכה שאיני מצליחה להביא אותו לידי עשיית שיעורים למרות הבטחות להטבות , מתנות וכו.
מבקשת עצה.

יש לי ילדה בת 5.5 שהיא מאד מאד רגישה ילדה שבוכה מכל דבר , לדוגמא בגדים שלא נראים לה
נעליים שלא נראים לה , ילד שלא מתייחס אליה בקיצור מכל דבר קטן נוצר בכי בלתי פוסק
ולאחרונה זה מאד מאד מרגיז וזה לא מפסיק זה רק נהייה גרוע יותר מיום ליום , ושום דבר לא מרצה אותה ולא מוצא חן בעיניה ברגע שהיא מתחילה לבכות זה עובר מרגע לרגע לסיבה אחרת וזה כבר מתחיל להרגיז אותי ולעצבן אותי הבכי יכול להיות סתם בלי סיבה אפילו . היא לא יכולה לשמוע את המילה לא! זה כל כך קשה לה שמסרבים לה על משהו
יש לציין גם שהילדה הזו גם עדיין מפספסת פיפי בתחתונים ומודע ורק במשך היום בשעת משחקים זאת אומרת שבלילה היא מסוגלת לקום באמצע הלילה לשירותים וביום אם היא באמצע משחק היא לא תקום שום דבר לא יניע אותה , היא תתאפק עד שזה ירד לה ,והיא ילדה שנגמלה בגיל שנתיים שבציק צק אבל מאז שהייתי בהיריון באחיה והיא גילתה שאני בהריון זה חזר לה זה נמשך ככה כבר שנתיים זה הולך ופוחת אבל היא עדיין עושה היא מתעצלת ללכת לשירותים .
אבקש את עזרתך האמת נמאסו עלינו אני ואביה את כל המלחמות האלה איתה בעיקר על הבכי שלא מפסיק ומכל דבר היא בוכה ברצף וזה לא נפסק ושום דבר לא מרגיע אותה
מה עושים ?

שלום למומחה,
הבחנתי לאחרונה שבתי בת הארבע נוהגת מפעם לפעם פשוט לגנוב דברים,היה מקרה שהויזה שלי נעלמה ובסוף הסבתא התקשרה בזמן שהילדה הייתה אצלה וסיפרה שהויזה אצל הילדה,היה גם מקרה שהיא לקחה את הפלאפון של הדוד שלה,שמנו לב לכך לפי שפת הגוף שלה,היתה לה שפת גוף ששידרה שהיא עשתה משהו לא בסדר,ששאלנו אותה מה היא עשתה,היא התעצבנה ואמרה שהפלאפון לא שייך לאף אחד והיא רוצה אותו,ישנם מקרים שהיא שואלת רשות אם לקחת למישהו משהו ואם התשובה היא שלילית היא נכנסת לנרגזות ולבכי שקשה להפסיק עד שהיא מקבלת מה שהיא רוצה,עוד אציין שהיא מאד רכושנית,לא מרשה שיגעו לה בדברים ולא מרשה שיזיזו דברים כמו שמיכה או שלט של טלויזיה,הכל חייב להיות בדיוק כפי שהיא סידרה אחרת מתחיל שוב הבכי האין סופי,מלבד זאת מדובר בילדה מאד אינטלגנטית לגילה,ילדה שמחה,מאושרת שמקבלת המון אהבה ותשומת לב מכל הסובבים אותה,היא ילדה יחידה ונכדה יחידה לשני הצדדים והיא מקבלת פינוק אין סופי ותשומת לב באופן מוגזם אפילו,שאלתי היא האם צורת ההתנהגות בנוגע לגניבות שלה היא נורמלית לגילה,האם יש מקום להתערבות חיצונית,האם בעתיד היא עלולה להפוך חלילה לקלפטומנית?
בתודה האמא המודאגת.

הי,
בני בן 3.5 ויש לו נטייה לפנות אל אנשים זרים ולספר להם סיפורים, למשל אתמול היינו בבית קפה אז הוא פנה אל אישה אחת שהיתה עסוקה עם המחשב שלה ואמר לה: "אני אוהב אותך, אני אוהב בנות.." (היה גם משעשע)
בפעם אחרת היינו בגן חיות והוא פנה אל אמא אחרת שתבוא לראות את התנינים... או שסתם עמד בכניסה לבית קפה אחרי שסיימנו לאכול והראה לכל לקוח/ה שיצאו איך הוא מסובב חזק את הצעצוע של אחותו (4 חודשים)
הנטייה לשתף זרים היתה גם הרבה לפני הלידה של אחותו הקטנה.
זה כיף שבני חברותי אך זה נראה לי מוגזם ולפעמים הוא אפילו לא מנסה לשתף אותנו הוריו ופונה קודם לזרים.. מה דעתך?

בתי בת 10 ילדה פיקחית פעילה חברתית ואהובה מאוד בקרב חברותיה והמשפחה .נראה שסובלת מפחד נטישה.הדבר מתבטא בכמה אופנים.אינה ישנה אצל אף אחד גם לא סבא וסבתא מאז ומתמיד וכשעלי לצאת ליומיים או יותר להשתלמות מעבודה או טיול לוקחת את זה בעצב רב ולא מפסיקה לדבר על זה כמה שבועות לפני.דבר נוסף לפני השינה חייבת לוודא שאנו נרדמים אחריה ושואלת תמיד אים אנו רואים טלויזיה לפני שתיכנס למיטה.דברתי איתה על כך והיא אמרה שזה שאנו נשארים ערים אחריה נותן לה תחושת ביטחון.לפעמים מתעוררת באמצע הלילה אחת לחודש בערך מבועתת מחלום רע כולה רועדת .עלי לצייןעטשגם בתי הגדולה היום בת 15 התנהגה בדיוק אותו הדבר בגילה כמעט עד גיל 11 -12 וזה עבר לבד..כיצד עלי לנהוג עימה ??האים עלי לפנות לטיפול או יעוץ??

שלום, יש לי 2 ילדים בת 3 ובן 1.5, אני סטודנטית ורב היום הם איתי בבית ובשעות שאני בלימודים, בן 16:00 ל20:00 , נמצאת איתם מטפלת. בזמן אחרון מטפלת כל הזמן מתלוננת על התנהגות לא יפה מצד בתי, היא טוענת שבתי לא מקשיבה לה, עושה דברים כמתברר שאף פעם לא עושה כאשר אני בבית, אתמול בת שלי סירבה להישאר איתה(זה קרה כשהיא רק התעוררה משינת צהריים), פשוט חיבקה אותי וביקשה לא לעזוב אותה, כשבכל זאת ניסיתי ללכת, היא התפרצה בבכי. לאחר שישבתי איתה יותר משעה, אז לאט לאט הלכה לשחק ונשארה עם מטפלת. אני לא כל כך יודעת מה עלי לעשות, כי מטפלת חושבת שהיא מאוד מקצועית, מצד שני היא לא עשתה דבר אתמול בכדי לשכנע או לברר מהי סיבה שבתי לא רוצה להיות איתה, פשוט המשיכה לשחק עם בני. אני מצדי מפחדת שילדה שלי לא מקבלת ממנה מספיק יחס וזאת הסיבה להתנהגות לא יפה. בבקשה תזרו לי.

אני מקווה שזה הניסוח הנכון.
בתי בת 3.5, לפני כחמישה חודשים נולדה לה אחות קטנה. היא ילדה מאוד מאוד חברותית ופתוחה ולפני הלידה נהגה לישון הרבה אצל סבא וסבתא שלה (הורי) ולפעמים סתם להתארח אצלם בלעדינו.
מאז הלידה היא מתקשה מאוד להפרד מאיתנו. היא לא מוכנה להשאר לישון אצל הורי, היא לא רוצה להשאר אצלם או אצל חברים אחרים לבד (גם לא אצל הסבא והסבתא האחרים שלה, אבל הם גרים רחוק כך שזו לא ממש אופציה ממילא). הבעיה היא שהיא מאוד רוצה, אבל כשמגיע הרגע היא כאילו נבהלת ומתחילה לבכות. לפני כמה ימים היא ביקשה להשאר לבד אצל חברה, לקחתי אותה לחברה (שגרה לידינו) והיא אמרה לי ביי ביי בהתלהבות ושלחה אותי לדרכי....ושניה אחרי כן (לפני שהספקתי להגיע אל הדלת) היא רצה אליי בבכי וביקשה שאשאר או שאקח אותה הביתה איתי (כמובן שנשארתי). אותו דבר עם שינה אצל הורי- היא מדברת על זה בהתלהבות עד לרגע שבו זה קורה ואז אותו בכי מגיע והיא מיד מתחרטת ורוצה הביתה או שנשאר איתה שם.
היום אמא שלי הייתה אמורה לקחת אותה לים, היא דיברה על זה כל השבוע וסיפרה לגננות ולחברים שלה בגן, והבוקר היא שוב התחילה לבכות ואמרה שהיא לא רוצה.
עוד פן להתנהלות החדשה הזו- היא בוכה בכל בוקר בפרידה בגן. אני יודעת שטוב לה בגן, היא ילדה מאוד וורבלית ומספרת לפרטי פרטים מה קורה בגן, היא רצה למטפלות בשמחה וכשהיא רואה שאנחנו הולכים היא מתחילה לבכות (היא באותו הגן כבר שנתיים וחצי ועד הלידה זה לא היה קורה).
השאלה היא מה מומלץ לעשות - אני לא רוצה להכריח אותה ללכת להורי או לחברה לבד אם היא לא רוצה, אני לא רוצה שמשהו כיפי יהיה כרוך בעצב מבחינתה. מצד שני, זה נורא מתסכל כי אני יודעת שהיא רוצה את זה ואני נורא רוצה לעזור לה להתגבר על הפחד הזה. איך אני עושה את זה?????
אמא שלי טוענת שזה רק עניין של זמן וששווה להמשיך ולהציע לה עד שתסכים, מצד שני אני חושבת שאולי ההצעות האלה רק מלחיצות אותה, כי היא רוצה ולא מצליחה ואולי זה מלחיץ אותה ומעורר תחושות של אכזבה מעצמה. מה כדאי לעשות?