פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

אצל הבן של גיסתי אובחן OCD
ראוי לציין שהילד נמצא בטיפול מזה 3 שבועות הניתן על ידי פסיכיאטר ופסיכולוג מטעם העירייה המקומית. הפסיכיאטר המליץ על לוסטרל והילד נוטל את הכדור מזה שבועיים. בנוסף לתופעות הנובעות מ OCD , הילד מקבך התקפות זעם ומכה את אמו ואת אביו. ראוי לציין שמערכת היחסים בין ההורים אינה תקינה בלשון המעטה. האב - אדם הנוטה לדכאון, חלש אופי ואינו מתמודד היטב עם המצב. האם, היתה עובדת שעות רבות והיתה חוזרת הביתה בשעות הערב המאוחרות. המריבות הבלתי פוסקות בין ההורים מלוות בקללות ובדיבורים על גירושין אך דבר לא נעשה על מנת לתקן המצב. האם תוקפנות הילד קשורה ל OCD או שמא מדובר בבעייה פסיכולוגית/פסיכיאטרית אחרת?

שלום לירון און כותבת לך ליאת כתבתי לך בתאריך 17.5.08 על בני וכתבת לי שמה שכדאי זה יעוץ מיקצועי הורי , לאן אני צריכה לפנות ודרך מי אני בשביל זה לא צריכה ללכת ליעוץ פסיכולוגי בשביל הבן שלי נכון אלא יעוץ מיקצועי הורי שיתן לנו כהורים איך להתמודד אודה לך בתשובה ליאת.

שלום.
קוראים לי א' ואני בת 14.
יש לי אח גדול,שהוא בדרך כלל דואג מטפל בכול הבעיות והלימודים שלי בבית הספר.
כי ההורים שלי לא מבינים את השפה,ואבא שלי הוא מוגבל שכלית.
אני זוכרת שמגיל קטן,אם הייתי עושה משהו לא במקום,או לא הייתי לומדת,
מה הוא חשב לעצמו?!שזה יגרום לי ללמוד טוב יותר?!
אני חושבת שברוב הפעמים שהוא הרביץ לי,לא הייתה לו שום סיבה מוצדקת
ויש בי חלק ששונא אותו מאוד על זה,שנאה שאי אפשר לתאר במילים.
אח שלי היה מרביץ לי,אני חושבת שזה מאוד השפיע לי על החיים,
הוא חושב ש..."אפשר לחשוב שאני כל יום מרביץ לך" נכון שלא,אבל כמו שאני זוכרת
ולא אכפת לי ממה שהוא אומר,הוא קילל אותי הרביץ לי המון פעמים,ומכות חזקות במיוחד!
שאני לא אפרט,כי זה לא רלוונטי. שום דבר לא מצדיק את מה שהוא עשה לי,
כל הבעיות שיש לי עכשיו,זה הכול רק בגלל זה.(דיכאונות,חרדות,ביטחון עצמי נמוך מאוד,תיסכולים,ועוד המון דברים.כמובן שהוא לא יודע מזה.)
אבל הכול נעשה מתוך דאגה ולא מתוך רוע.
ואני אוהבת אותו מאוד,אחרי הכול,הוא עדיין אח שלי .אז אני בחיים לא אתלונן עליו.
עוד מעט מגיע סוף שנה,והתעודה שלי הולכת להיות נ ו ר אי ת
וכמובן שאני מפחדת ממנו כ"כ,כי אני אמרתי לו שאני הולכת לביה"ס כול יום,
עושה שיעורים,מבחנים והתעודה שלי הולכת להיות מעולה.
זה לא נכון,שיקרתי,לא הלכתי כמעט שנה שלמה לביה"ס וגם לא ביקשתי שיעורים אף פעם.
ואני כ"כ מפחדת,אני בטוחה ב-10000% שהוא הולך להרביץ לי כשהוא ייראה את התעודה.
הוא ממש חזק,והמכות שלו יכולות להרוג מישהו.אני לא יכולה לתאר אפילו כמה אני מ פ ח ד ת.
הבעיה שלי היא גם,שאני תמיד מפחדת לעשות משהו,להגיד משהו,אני תמיד חושבת פעמיים לפני זה
שזה יעצבן אותו,שהוא יחשוב שאני מפגרת,...
אני חושבת שהוא גם הרס לי את הילדות,האמת?!אף פעם לא הייתה לו סיבה מוצדקת להרביץ לי!
מה אני שק חבטות?שילך לעזאזל!
אז רציתי לשאול,מה אני יכולה לעשות?
אני ממש חייבת עזרה!

כמה שכיחה התופעה של חבר דימיוני?
איך מזהים אותה?
איך כדאי להתמודד איתה מול הילד?
תודה רבה

בתי, ילד לא אכלנית, בלשון המעטה.
היא ינקה כמעט בלעדית עד גיל שנה (סרבה לבקבוק או לכל אוכל מוצק).
ההורים של בעלי, בכל הזדמנות, מאשימים אותי בכך שהיא לא אכלנית כי מגיל קטן הייתי צריכה לתת לה בקבוק כתוספת (מה שאני מתנגדת לו).
כשבתי הייתה קטנה יותר כמובן שזה היה משמעותי יותר, יומיומי וגרם ליחסים עכורים.
כעת, אני בהריון שני וכבר התחילו ה"נדנודים" ושוב מסכת אשמות כמו: הקטנה לא אוכלת בגללך, תתנהגי אחרת עם התינוקת הבאה, צריך בקבוק מהיום הראשון וכו'.
יצויין כי הלחץ הזה גרם לי לעשות הרבה טעויות עם בתי, ובין היתר ובעיקר, האכלה תוך הסחות דעת...מה שלדעת הרופאים הוא זה שגרם לבעיה ומה שמכעיס אותי כי הלחץ לעשות את זה נבע מהם.
הבעיה שלי היא לא כיצד לנהוג עם בתי אלא עם הוריו של בעלי, שכן איני רוצה שמערכת היחסים תחזור למקום של האשמות וכעס הדדי...שהיה קיים ברקע גם כשלא בוטא מילולית וגם כשבוטא.
כיצד עליי לנהוג?
כיצד עליי לשמור על קור רוח שכן רק שאני שומעת על הנושא ה"פיוזים" שלי מתעוררים.
אגב, כל ההסברים, הכתבות והמאמרים שהראתי להם בנושא פשוט "יצאו מהאוזן השניה".

שלום,
אני אמא לילדה ב שנה ושמונה חודשים. לאחרונה החלה בתי, ילדה נעימה, נוחה ובעלת מזג מקסים, להרביץ מאוד בכעס ולהגיב בבכי גדול וכעס בעת תיסכולים. היא לא נוטה להתעורר הרבה במהלך השינה, אבל אם כן - זה מלווה בבכי ובמילה "לא". מאז תחילת השנה לא היתה שום בעיה עבורה ללכת למעון ולהישאר שם בלכתנו, כזו היא באופיה מתמיד - נוחה מאוד, אולם בזמן האחרון היא מוחה קצת, אם כי מאוד בעדינות. אני חייבת לציין כי מזה כשבוע וחצי אני נאלצת לעבוד יותר מהרגיל ובמקום לאסוף אותה כרגיל מהגן ישנה מטפלת מקסימה שמביאה אותה הביתה עד בואי ב 6, מה שמשאיר לנו רק שעה וחצי במקום ה 3 וחצי הרגילות.
שאלתי היא: אני חשה רע מאוד נוכח כל הנ"ל, וחוששת ביותר האם ישנה פגיעה כנגדה במעון בצורה כולשהי (אין כל סימנים פיזיים מלבד הנפשיים שציינתי).
כרגע, מלבד הסימפטומים הנ"ל, מדובר רק בתחושת בטן חזקה מול מטפלת מסויימת. עוד אציין כי אין כל סיכוי שהמטפלת שגייסתי בימים אלו לאוספה מהגן היא הפוגעת, כי לאורך כל שהותה נוכחת גם בתי הגדולה.
1.האם נורמלי לילדה בגיל כזה להרביץ מתוך כעס אמיתי?
2. האם זה יכול להצביע על הגיוניותו של חשד לפגיעה במעון, או שמא נורמלי נוכח השינוי שהיא עוברת בזמנינו המשותפים.
אודה על תשובה מהירה (אני לא ישנה בלילה מדאגה...)

שלום,
יש לי שני בנים(8+6 ) שקשורים מאוד אחד לשני.
הגדול בכיתה ב' . ילד חכם, אינטליגנט ששואף לשלמות. תחרותי לא יודע להפסיד.
בכל פעם שמשהו לא מסתדר לו כפי שרצה הקריזות מדברות בעד עצמן..מכה את אח שלו,מקלל,מתחצף ולא רק שמאשים ומעניש אותנו, אלא בעיקר את עצמו.
אין לי מושג איך להתמודד איתו,למה מחנכים את הילדים שלנו לכזאת שלמות ותחרותיות, מי אמר שצריך להצטיין בכל דבר.
הוא לא גדל בבית תחרותי,אנחנו לא דורשים כזאת שלמות,הוא גדל בבית חופשי ומאושר,הגבולות קצת יותר משוחררים יחסית לבתים אחרים.ואין ספק שאנחנו מקבלים ריקושטים על החופש שנתנו.
אני זקוקה נואשות לעזרה: איך להתמודד עם התקפי הזעם,האלימות הפיזית והמילולת(והא חריף חריף)איך ללמד אותו לתת כבוד לנו-ההורים,למורים, לאח שלו ובעיקר לעצמו.

תודה מקרב לב אורית

יש לי בן בגיל 9 שנים-בכיתה ג. עם פוטנציאל גבוה מבחינה לימודית. קורא נהדר, טוב בחשבון, הרבה ידע כללי היות וקולט מהר דברים ששומע. למרות כל זאת כשנמצא בבית כל מה שהוא רוצה לעשות זה או לשחק בחוץ בכדורגל/כדורסל (אוהב מאד ספורט) או לשחק במחשב במשחקים שלטעמי ברובם הם מטופשים (לא מוכן לשבת עם תוכנות לימודיות כמו לימוד אנגלית וכ"ו) עו לצפות בטלויזיה. אני כמובן מגבילה מאד את זמן המחשב והטלויזיה שלו ולכן כשגם אי אפשר לשחק בחוץ הוא פשוט לא עושה כלום- בוהה, מסתכל על קלפים שיש לו ומשתעמם. לדבריו אינו אוהב לקרוא ולכן כמעט ולא קורא. עד עתה הסתדר מצוין בבי"ס וקיבל ציונים טובים אולם לאחרונה היתה בחינה בתנ"ך אליה כמובן שלא רצה ללמוד ולכן קיבל בה ציון גרוע. אני מצדי מנסה להסביר לו ולשדל אותו כן ללמוד למשל לפני בחינה אולם מנגד אני לא רוצה להפעיל יותר מדי לחץ מחשש ליצור אצלו אנטי מוחלט. אני חוששת שאשניא עליו עוד יותר את הלימודים למשל ושזה יביר בסופו של דבר לתוצאה הפוכה. אני חושבת שהוא היה שמח מאד להצליח בלימודים אבל לא מוכן לעשות כל דבר שדורש מאמץ מבחינתו. האם זו עצלות? האם זו ילדותיות ואולי לא באמת מבין את החשיבות? איך עליי לנהוג כדי להביא לשיפור המצב ובכדי לא לדרדר אותו?

תודה על תשובתכם

שרון

בני בן כמעט 9 מאובחן כסובל מ- ADHD. מטופל בקונצרטה. עבר אבחון דידקטי ונמצאו ליקויי למידה (בעיקר ב"תפקודים ניהוליים, זיכרון..) לומד בכיתה ג' מקבל התאמות בזמן. עם תיווך מצליח לקבל ציונים יפים מאד (80-100) אך ללא תיווך של המורה אינו מצליח לעבוד באופן עצמאי כלל. אם המורה לא מפעילה אותו ומסייעת לו באופן צמוד הוא לא יעבוד. וימצא פעילויות אחרות להתעסק בהן. היום היתה אסיפת הורים בביה"ס ולמרות הציונים היפים כל המורים ג\דיווח על כך שהוא אינו מרוכז כלל בזמן השיוער(למרות הטיפול התרופתי) ושהוא אינו עובד עמצאית. חברתית הוא משולב די טוב. יש לו חברים. מסתדר היטב בשיעורים ובהפסקות. לעיתים מסתבך בויכוחים ומריבות. יועצת בי"הס קראה לי לשיחה ודיווחה שבישיבת המורים כל המורים תיארו ילד בעל יכולות שלא מביא אותן לידי שימוש והביעו חשש רב ממה יהיה בהמשך (בשנים הבאות עם ההתקדמות במורכבות החומר )בזמן השיחה היא הציגה כאופציה בהמשך להעבירו לבי"ס תום ללקויי למידה. לא בהכרח כבר ב-ד' אלא אולי בהמשך אחרי ו'. אני מבולבלת מאד מצד אחד אני יודעת זהוא זקוק לעזרה בלמידה. ופוחדת מאד שהפערים יגדלו והוא ישאר מאחרו כי ואי יודעת שהוא ילד נבון במיוחד. מצד שני הוא מצליח כרגע אמנם במאמץ רב ובתיווך רב. במקביל ישנם ילדים רבים אחרים בכיתה במצב גרוע משלו.
הצילו. כמה שאני חושבת יותר כך אני יותר מבולבלת. .

כיצד ניתן להתמודד עם ילדה בת 5 בעלת התפרצות רגשולת ואלימות ללא כל סיבה נראית לעין. מתקשה לעמוד בדחיית סיפוקים, שרויה בקנאה מתמדת על כל מי שזוכה לתשומת לב ומגיבה בצעקות קללות מכות והשלכת חפצים. כל נסיון להתקרב אליה נתקל בקשיים ובאלימות גוברת. אין שיתוף םעולה מההורים.

שלום. בני עוד מעט בן חמש ותמיד היה קצת סגור לפני אנשים אחרים, היה לוקח לו הרבה זמן להפתח. כשהוא נמצא בסיטואציה שמביכה אותו הוא מתחיל לעשות שטויות כמו לזחול על הרצפה או להשמיע קולות חזקים או להרים את החולצה ולהשאיר אותה על פניו וכד'. זה קורה כשמישהו מגיע אלינו הביתה או כשמישהו פונה אליו ושואל אותו משהו (מישהו שהוא בדר"כ לא מדבר איתו).

אנחנו בדר"כ לא מתייחסים לשטויות על מנת לא לתת לזה יותר מידי תשומת לב, אבל זה לא עובר.

מה עושים?
תודה

בתי, בת שנתיים וחמישה חודשים, כמעט ולא מתעניינת ב"משחקי קופסא" למיניהם כגון פאזלים, השחלות וכו'. למעשה, זה מעניין אותה לזמן קצר מאד של דקה שתיים וזהו.
היא מאד חברותית, אנרגטית ואוהבת תנועה (מוסיקה, ריקוד, קפיצות, ריצה, משחקים בפארק, ים וכיו"ב) וכן אוהבת ספרים (בדר"כ בערב לפני השינה כשהיא עייפה).
מבחינת טלוויזיה - מעולם לא עודדתי צפייה בטלוויזיה אך כשהיא כן מתבוננת (פעם, פעמיים בשבוע), בדר"כ, זה בקלטות ולא בתוכניות טלוויזיה.
האם יש בעיית ריכוז?
מה עליי לעשות כדי לעודד מגמה של ריכוז או שמא עליי להביון שכל ילד שונה ובעל העדפות משלו ולזרום עם העדפותיה בלב שלם?

שלום,

אני אמורה לטוס ליומים וחצי לחו"ל כאשר בני יהיה בן חמישה וחצי חודשים.
הוא בעיקר יונק.

אני תוהה אם זו תהיה חויה טראומטית בשבילו....

תודה,
מירב

שלום , הבן שלי בן שנה הוא לא מוכן לישון במיטה שלו כאשר הוא היה יותר קטן הוא ישן במיטה שלו וכשהוא הגיע לגיל 7 חודשים הוא לא מוכן לישון במיטה שלו עשיתי ניסוי שמתי אותו במיטה שלו והוא בכה הרבה כאשר הוצאתי אותו מהמיטה הוא נרגע מיד אחר כך אני מעבירה אותו למיטה שלי תוך 10 דקות הוא נרדם זה בעצם אומר לי שהוא עייף אבל לישון במיטה שלו הוא לא מוכן שאלה האם זה שהוא במיטה שלו עם הבכי יכול לגרום לו לאיזה חרדה או שזה בסדר שהוא בוכה ומבין שבעצם הוא צריך להרדם במיטה שלו אותו דבר היה לי עם הבן הראשון שלי כשהוא היה קטן ואחר כך פשוט הרווחנו ילד שיושן במיטה שלו בלי צרחות אני קצת מרחמת עליו מפני שבבוקר אני הולכת לעבודה והוא נמצא עם חמתי אצלה בבית עד שאני חוזרת בצהריים בשעה 2 עם הילד הראשון היה לי יותר קל להרגיל אותו כי אז לא עבדתי והייתי איתו כל הזמן השאלה מה קורה לתינוקות שהם בוכים מאד הבחנתי בבני שהוא לא במצוקה כל שהיא הוא אכל החלפתי לו חיתול וזהו למיטה אני מרגישה על פניו ניצחון כזה הנה בכיתי וזהו עברתי למיטה של ההורים שלי אודה לך בתשובה ליאת.

היי
אני אמא לילדה בת 14 חודשים ותאומים בני 3 וצי חודשים
הקושי של להשאר עם שלושתם בבית העלה את הרעיון של להכניס את ביתי למסגרת של פעוטון.
ישנו פעוטון שאני מאד מעוניינת בו אך יתפנה מקום רק בספטמבר וישנו גן אחר שקרוב אליי הביתה.
אני עדיין מעוניינת להכניס אותה בספטמבר לגן הראשון אך שאלתי היא אם עדיף לחכות לספטמבר או לרשום אותה באופן זמני לגן השני ואז להעביר.
אני חוששת שזה יקשה עליה מבחינה הסתגלותית.........