פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
אני שןאלת בשמו של ידידי אשר מתביש לשאול, הוא בן 56 אשתו 63,בביתם שורר מתח רב,
אין ביניהם שפה משותפתת, וכדי לשמור על שקט ביתי הוא עושה הכל אשר היא אומרת לו,
הוא חי במתח תמידי עד שזה גורם לו לכאבי בטן,אין בכוחו להתוכח אתה,
שאלתי היא--------- מה הוא יבול לעשןת כדי להרגיש טוב יותר ולא לחיות במתח תמידי,

מקווה שתתני לי תשובה בשבילו,
ליזי

שלום,
אני אמא לשולשה ילדים מקסימים,ילדה בת 5 ילד בן 3 ותינוקת בת 3 חודשים, הם ישנים כולם באותו החדר,אך שאני שמה את הבוגרים שלי במיטה הם יוצאים מהמיטה לחיבוק ונשיקה וחוזרים למיטה אך הם יכולים לצאת גם בתירוץ אחר מהחדר,אני יושבת ומדברת איתם אך צריך להתנהג, אני עצמי התנהגתי גם בטוב וגם בעצבים וחוסר שליטה לפעמים,והם פשוט לא מבינים מה אני מדברת איתם מה אני כבר יכולה לעשות שלא עשיתי,אם אני מאיימת או מענישה אני עומדת במילה שלי,אני כבר מעבדת את הסבלנות מה עוד אפשר לעשות??

שלום
יש לי אח שמתקרב לגיל 16 הוא נולד פג לאח תאום(האח השני הרבה יותר מפותח ממנו הן פיזית והן נפשית וחברתית). יש לו לקויות למידה ובאופן כללי התגובות שלו איטיות משאר הילדים בני גילו. מבחינה פיזית הוא נמוך משאר הילדים בכיתה אבל אני יודעת שיש נמוכים כמוהו. הבעיה החמורה ביותר שלו היא:חוסר ביטחון ואפילו שנאה עצמית אין לו ערך עצמי בכלל ועם השנים וחברת הילדים שנרתעת ממנו זה מחמיר בצורה מפחידה. הוא כבר שנתיים הולך כפוף עם "הראש באדמה" שפת הגוף שלו היא של פחד וחוסר ביטחון ישר רואים שהוא אדם שונה ולא נורמטיבי. העניין הוא שככל ילד או אדם אחר נורא רוצה חברים אפילו חבר אחד כל דבר הוא מדבר על זה גם ומודע לזה שהוא שונה ואף אחד לא רוצה לתקשר איתו.
מה אפשר לעשות?יש אולי ב"ס לילדים כמוהו? הוא גם ניפגש עם פסיכולגית פעם בשבוע אבל זה לא עוזר לו בב"ס...ברור שהכל צריך לבוא ממנו מבחינת שינוי, אבל זה מתסכל ואני דואגת לו מאוד עד כדי זה שהוא ייעשה לעצמו משהו...

שלום,
בני בכתה א', ילד חברותי מאוד וחכם. (אני נשואה ויש לו אחות בת 4)נמצא באופן קבוע באינטראקציה חברתית עם ארבעה חברים טובים-יחד הם קבוצה די מגובשת. לאחרונה התחילו להציק לי מס' עניינים הנוגעים לחבורה:ראשית, המורה והסביבה מתייחסים אליהם כאל קבוצה ,אני מרגישה שבני הולך לאיבוד ולא בא לידי ביטוי, הוא לעיתים נגרר לפעילויות שהחברים שלו עושים כגון התגרות בילידים גדולים יותר, דבר שמפחיד אותי. אוסיף ואומר שתגובתו השכיחה על דברים שלא מוצאים חן בענינו כגון:עימותים, הפסד במשחק וכיוב היא בבכי, מה שמוציא אותי מדעתי ולמרות שאני מדברת אתו על כך רבות הדברים לא משתנים,לאחרונה התחלתי לעבוד על עניין העצמאות אצלו כי אני מגלה תלותיות ופינוק שלדעתי לא תואמים את גילו.קושי להתארגן לבד בבקר, צריך עזרה בשריכת נעליים וכיו"ב.
עניין נוסף:שמתי לב שהוא מחובר מאוד לחבריו, לא מגלה כל עניין בבנות ואף הכריז אתמול שהוא הומו...שאלותיי : האם להתעלם מהעניין או לדבר אתו על כך? האם חוסר העניין שמגלה בבנות תואם את הגיל מבחינת ההתפתחות המינית?ולעניין הקבוצה: מה עליי לעשות?
העניינים הללו מדירים שינה מעיניי .

שלום רב,
שמי אריאלה ולאחרונה בני הקטן בן השנתיים וחצי(עדיין לא גמול), סובל מעצירות פסיכולוגית.
הכונה שהוא בכוונה עוצר את היציאה ולא מאפשר לעצמו להתפנות, כמובן שזה גורם לו ולנו תסכול.
הוא מוכן ליציאה אך ורק באמבטיה , עם קצת מים חמים. הוא מוכן לשבת בסיר ולעשות רק פיפי אבל את החלק ה"קשה" הוא לא מוכן .
מה עליי לעשות?
איך להחזיר אותו לפעילות מעים נורמלית ללא התערבות מצידו.
אודה על תשובתך המהירה
אריאלה

שלום
אני אמא לתאומים בכיתה א בן ובת
אני אישה עובדת שחוזרת 18:00הביתה מהעבודה וגם בעלי חוזר בשעות אלו ואף מאוחר יותר
ישנה מטפלת בבית שאוספת את ילדי מבית הספר ודואגת להם לארוחת צהריים חמה , למקלחת וכו
הבעיה שביתי אינה מקשיבה למטפלת ואף מתחצפת , וכשאני חוזרת הביתה אני נאלצת להתמודד עם הילדה במה היא עשתה היום ולמה , אני מוצאת את עצמי כל הזמן כועסת עליה לעיתים נדמה לי שהיא עושה הכל בכוונה , היא כמובן מצטערת ואומרת שלא תחזור על מעשיה . דבר זה מחזיק בדיוק ליום יומיים ואז שוב היא חוזרת להתנהגותה .
לביתי יש אח תאום אשר הם מסתדרים מצויין , אך ישנה תחושה שביתי רואה שהוא יותר חכם ממנה
ויותר מצליח בלימודים תחושה שהיא כל הזמן מספר 2 למרות שאנו ההורים מנסים להפריד ולנסות
לשבח אותה ולההל אותה דבר שלעיתים מגיע לה . ביתי מאוד יפה והיא יודעת ומרגישה את היתרון
הזה . אך היא כל הזמן מבטלת את עצמה ליד אחיה , לא מנסה להתחרות מולו ולנסות להוביל ואף לנצח בכל מיני דברים .
יש לציין שהמטפלת אישה מקסימה ודואגת לילדים יש לי תחושה שביתי מנסה לקבל תשומת לב ממי ולכן מתנהגת בצורה הזו .
מה עלי לעשות אני מוטשת מההתנהגות שלה וכועסת כל הזמן .
בעלי מאוד מפנק את שניהם , כל הזמן נשיקות וחיבוקים , הוא לא כועס ולא מתעצבן
ואני מוצאת את עצמי לבד במערכה מולה.

שלום. בני אובחן כסובל מ ODD. בעקבות גילו הצעיר (4.5) בהמלצת המאבחנת (הנוירולוגית) נעזרנו בפסיכולוג התנהגותי שהדריך אותנו איך להעניש ואיך לחזק אותו. בנוסף, הוא טען כי להערכתו הבעיה אינה אורגנית. האם לדעתך זה יכול לעבור לו עם הגיל או שרק השכר והעונש הם אלו שמיטבים לנו את המצב ונראה כי אנחנו בשיפור אבל למעשה זה כל הזמן יהיה שם? תודה

שלום,
אני אמא ל 3 ילדים . בת 4.5 ,בת 2.5 ובן 10 חודשים .
ביתי בת ה 4.5 נגמלה מחיתול בגיל 2.7 אך כעבור 4-5 חודשים חזרה להרטיב.(הינו בטיפול פסיכולוגי , אך היא אמרה לחכות) .
החלפנו לה גן באמצע השנה מגן פרטי לגן עיריה עקב מצב כלכלי קשה . העברתי אותה לגן שבו קרוב משפחה וחברים שהיו לה בגן הפרטי אז ההסתגלות לגן היתה די נעימה עבורה . בסוף השנה העיריה העבירה אותה גן ,מכיוון שהגן עבר להיות גן חובה ולכן החליפו לה גן . היא הסתגלה לגן וחשבתי שהכל נפלא , אך לאחרונה גיליתי דברים שלא מצאו חן בעיני ולכן החלטתי שבסוף השנה אני יחליף גן . גיליתי שלגננת אין הרבה סבלנות והיא מוציאה את הילדים לא מעט לחצר בקור בחום , הגננת מעשנת בגן לעיני הילדים (אומנם במטבח , אך עדיין הילדים רואים ומריחים זאת ומבחינה אירגונית לגננת אין שום סדר. היא גם אומרת לילדים שבגלל שהם לא קשובים לה היא לוקחת כדורים ובגללם היא חולה ).
בתחילת השבוע הגעתי לגן לקחת את ביתי והגננת קראה לי ולה לשיחה . היא הודיעה לי שהיה היום יום נורא,וכששאלתי אותה מה קרה היא אמרה לי שביתי הגיע לגן התחילה לצייר וכשהיא קראה לכולם לגשת לריכוז ביתי לא באה והתעקשה להמשיך לצייר אז היא החליטה להתעלם ממנה כל היום . היא לא נתנה לביתי שום יחס . לא הסכימה שביתי תצא לחצר עם שאר הילדים, לא הסכימה לתת לה לעסוק בעבודות יצירה שנתנה לשאר הילדים ונתנה לא לאכול לבד . כפי שהיא טענה היא התעקשה איתה רק להחליף את הפיפי שלה (והיא באותו היום עשתה לא מעט). ולבסוף הודיעה הגננת לילדה שהיא לא רוצה אותה בגן שלה עם התנהגות כזו ושהיא יכולה לחזור לגן הקודם שלה היא הודיעה לילדה שהיא אוהבת אותה ושהיא ילדה חכמה , אך היא לא מוכנה שהיא תתנהג בעקשנות בגן שלה .כמובן כשיצאנו מהגן הילדה רעדה והרטיבה שוב .הגננת מכיוון שהיא צועקת כמעט ללא הפסקה החליטה להשתמש עם רמקול ברוב שעות היום דבר שמציק גם לשכנים ובטח לילדים שבסביבתה .
פניתי לעיריה לבדוק אם ניתן להחליף גן והם עדיין לא נתנו לי תשובה . הגננת מאז שפניתי לעיריה רצתה לשוחח עם הילדה , אך הילדה לא מוכנה לדבר עם הגננת וניתקה לה את הטלפון. הגננת היתקשרה שוב ושוב היא רוצה שהילדה תבוא לגן לקבל הפתעות ומתנות או שרק תבוא לקחת אותם , אך אני מפחדת לעשות משהו שיפגע בילדה .
הילדה כבר חודש וחצי באה עצבנית וצעקנית הביתה ואני לא יודעת מה לעשות ....
כשניגשתי לדבר עם הגננת היא אמרה שלא פירשתי את הדברים כמו שהיו שהילה היתה לידה כל היום , אך הילדה אומרת לי שהגננת לא היתה לידה -היא היתה במטבח -מעשנת .
הצילו..................................

בתי בת שנה ושמונה חודשים. בזמן האחרון החלה ליילל ולבכות מכל דבר. אני יודעת שיתכן וזה מאפיין את גילה הנוכחי אך השאלה, כיצד לנהוג?
בינתיים אני מבקשת ממנה להפסיק לבכות וכשהיא תפסיק אני אמשיך להתייחס אליה, אך זה יכול לקחת גם זמן רב ואני לא יודעת אם זה רק מתסכל אותה או שהיא מבינה שהבכי לא נעים?

שלום!
בני בכתה א', סובל מזה חודשים מפחדים, בעיקר בלילה. מתעורר מספר פעמים בלילה, מדווח על חלומות, חושב שנכנסו לבית נחשים, עכבישים, מפחד מחושך. הבית גדול והוא מתקשה ללכת לבד לחדרו אם יש שם חושך . אני מנסה לישון כעת בחדר שלו, על מזרון על מנת לספק יותר בטחון. עדיין מתעורר ואומר שמפחד. רק אחרי שמרגיש שאני נוגעת בו מצליח להרדם שוב. אנחנו מודאגים וזה נראה לנו מוגזם. מה דעתכן ומה עוד אפשר לעשות?
תודה מראש.

הבן שלי בן 9 ועדיין מלכלך תחתונים לפעמים.
תופעה שמלווה בעצירויות ממושכות .סרוב לשבת על האסלה .
לפעמים עושה רגיל כמו כל ילד בגילו א ב ל לפעמים גם לא.

בעבר כתבת לי שמדובר בתסמונת מסוימת !
אפשר לקבל שוב את שם המחלה
האם אפשר לקרוא (בספרים או באינטרנט ) על זה חומר בעברית ?

תודה !

ילדתי בת 2.7 היא מבקשת כל הזמן שארים אותה על הידיים - לסירוב מגיבה בבכי ופיפי ואף בכי היסטרי עד הקאה.

כאשר היא אומרת יש לי פיפי ואני ישנה היא באה אלי אני אומרת לה הינה אבא יקח אותך היא אומרתלא את.

הכל אני - רק אימא מה עושים?
.

שלום
בני הבכור, בין 8.5 בכתה ג'.
מדובר בילד מאד נבון אך מאד לא בוגר.
מורין טוענים שבשיעורים מנסה למשוך תשומת לב בדרך שלילית, מעיר הערות ומנסה להצחיק את שאר ילדי הכיתה, כאשר אלו, לא צוחקים מהערותיו אלא צוחקים עליו/מלגלגים עליו.
בזמן האחרון החריפו תלונותיו שאין לו חברים ואין לו מה לעשות בהפסקות. הוא לא אוהב לשחק כדורגל או משחקים נוספים וטוען כי הילדים איתם הוא רוצה לשחק אינם רוצים לצרף אותו למשחקם.
נראה לי כי יש לו בעיה חברתית רצינית...היום סיפר כי ילדי הכיתה טוענים שהוא "שטינקר" הואיל ואמר למורה שאחד הילדים משחק במשחק באמצע השיעור....כאשר הסברתי לו מדוע לא מדובר במעשה חברי, נראה שלא ממש הבין את ההבדל בין לספר למורה כאשר מציקים לו, לבין לספר למורה על ילד שעושה משהו שלא מפריע לו כלל....
עזרה/עיצה?? האם כדאי לפנות ליעוץ???

יש לי ילד בן שנתיים ותשעה חודשים, הגננת הסבה את תשומת ליבי לכך שהוא מפריע לה מאוד בגן - הולך נגד הזרם ולא ממושמע: לא יושב סביב השולחן עם כם הילדים אלא קם ומסתובב.
מפריע במהלך הריכוז, כאשר כל הילדים נכנסים מהחצר לגן הוא תמיד מורד ולא רוצה.
חשוב לציין כי בבית הוא מקבל את כל תשומת הלב, ילד יחיד, הוא יודע להעסיק את עצמו יפה, יושב יפה בהצגות ילדים, שעתיים וחצי, ולא זז.

האם נראה כי הוא סובל מבעיית קשב וריכוז? האם אני צריכה להיוועץ עם פסיכולוג ילדים?

אודה לתשובתך
עדי