פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בני בן ה-5 לא מוכן להכניס מזון (שאינו חטיף)לפיו כלל. עד היום היה ניזון מ-2 מטרנה (בוקר ולילה) תפוציפס, קרקרים עם גבינה לבנה או קוטג', ביגלה עוגיות ושוקולד.
מיום היוולדו היה בעייתי מאוד באוכל ולארצה לאכול את הפירות או את המרק.
חשוב לציין כי מעולם לא טעם/ אכל אוכל שניתן לשייכו לארוחת בוקר/צהרים או ערב לא בשר/עוף/פסטה/אורז/פת פשוטו כמשמעו.
בימים האחרונים הוא לא מעונין לאכול גם את המטרנה שבזכותה לילד יש מעט ויטמינים וברזל בגוף.
מה עושים?? ניסיתי להושיבו ליד השולחן עם טעימות (חתיכת שניצל, חתיכת פסטה, כפית אורז וכו') אבל הילד לא מסוגל להביא את עצמו להכניס את המזון לפה.

אתמול לקחתי את הצעצועים שלו והוצאתי אותם מהבית בתקווה שאולי זה מה שיביא אותו לאכול אבל בנתיים יומיים שום דבר. מה עושים???

האם פסיכולוג ילדים יעזור? משהו מכיר משהו מומחה לנושא בסביבות נתניה?

הבת שלי בת שנתיים והיא ילדה מאוד עדינה ומתחשבת חברתית. למשל היא לא תחטוף צעצועים לילדים אחרים, אם ילד בוכה היא תגלה רגישות ואמפתיה, והיא ביזמתה מציעה צעצועים לילדים.
אין זה אומר שהיא לא רכושנית לחפצים או שאינה מביעה את רצונותיה.
כאשר אנחנו נפגשים עם ילדים אחרים היא כאמור אף פעם אינה חוטפת להם משחקים שהם כבר החלו לשחק בהם, ואפילו יש לה טקטיקה, היא מציעה להם משחק אחר ו"מעסיקה" אותם איתו ואז מתפנה לצעצוע שבאמת רצתה.
לילדים אחרים יש נטיה לרצות מה שיש אצל האחר ולחטוף לה את הצעצוע , דבר שמתרחש מספר פעמים במפגש. אני רואה את התסכול שלה, היא גם בוכה לפעמים, ומנסה להחזיר לעצמה בכח את המשחק אבל בדרך כלל אין בה מספיק נחישות. אם מחטפי הצעצועים היו הדדיים לא הייתה לי הרבה דילמה בעניין, אך מאחר והם חד צדדיים ולא תמיד יש בצד השני הורה שדואג להסביר לילדו שאין זו הדרך להתנהג (ואני גם לא חושבת שאני צריכה לעשות זאת), אני מוצאת את עצמי לא יודעת איך לנהוג.
ניסיתי לדבר עם מספר הורים ולהסביר להם את עמדתי, אבל לא תמיד אני מסופקת מהתגובה. השאלה שלי היא, כיצד אני צריכה לפעול בסיטואציות כאלו כדי שהבת שלי לא תפגע ואני אשדר לה את התחושה הנכונה.

אני אמא לשלושה בנים, אחד מהם בן חמש וחצי, נתקלתי בכמה מקרים בהם ניסה לשלוח ידיים לאברים מוצנעים של אחיו, הדבר מלחיץ אותי מאד ! כיצד עליי להגיב? האם זה מצביע על בעיה אחרת?
אשמח לתשובה מהירה.

בבקשה עזרה..
בתי בת שבע וחצי תלמידה בכיתה א, מבחינת הלימודים היא תלמידה ממש טובה.
כנראה שיש לה בעיות חברתיות עם הבנות בכיתה.
במסיבה שהיתה בכיתה ובקשו להתחלק לזוגות אף בת לא רצתה להיות איתה.
היום היא בכתה וסיפרה לי שהיא משחקת לבד בהפסקות והסבירה לי שהילדות תמיד מחליטות על משחק שלא נראה לה והיא רוצה לשחק במשהו אחר והן אומרות לה שהרוב מחליט אז היא מעדיפה לשחק לבד.., כמובן שהסברתי לה ונתתי דוגמאות מחיי היום יום שלי שבו הרוב הוא המחליט ואני לא מתרגזת אבל היא בשלה מתעקשת שהיא לא אוהבת את ה'תופסת עכברים' שהן מחשחקות ורוצה 'תופסת גובה' ,הסברתי לה שיותר כיף לשחק ביחד ולא לבד, אבל היא בשלה.
מה אני יכולה לעשות בכדי לשפר את המצב, אני בטוחה שלא נעים לה לשחק לבד בהפסקות ואני גם דואגת בהמשך שהמצב לא יחמיר בכיתה כי חשוב לי שהילדה תלך ותחזור שמחה מבית הספר ולא פגועה.
תודה

שלום רב,
הבת שלי בת שנה ושלושה חודשים והיא התחילה ללכת לגן בחודש האחרון, בשבוע הראשון בגן היא לא בכתה בכלל ולא הפריע לה שאני הולכת, בשבוע השני היא הייתה חולה ונשארה איתי בבית ובשבוע השלישי היא התחילה לבכות בכי קורע לב כשאני עוזבת אותה בגן, אני יודעת שאחרי כמה דקות היא נרגעת אבל אני לא יודעת מה הדרך הנכונה לטפל בזה, האם עליי לעזוב בלי שהיא שמה לב, האם לומר לה להתראות למרות שהיא בוכה ומושיטה אליי ידים? וכמה זמן אורכת ההסתגלות (בדר"כ...) האם אני צריכה לדאוג בנוגע לגן עצמו?
בנוסף בשבועיים האחרונים היא התחילה בהתנהגות חדשה, כשאני יוצאת איתה מהבית היא מסרבת ללכת ומתיישבת על המדרכה ומתחילה לבכות, ברור לי שהיא רוצה שאני ארים אותה (כאשר אני קושרת אותה ברכב היא מפסיקה את הבכי ומחייכת) אבל קשה להרים אותה עם התיקים... וכן בשל העובדה שאני כבר בחודש שביעי, מה עליי לעשות? לתת לה לבכות ולהתעקש שהיא תלך?
היא מתנהגת זהה גם עם בעלי, כרגע שנינו מתעקשים איתה ולא מרימים אותה (אבל לא בטוחים שזה נכון....)
הרבה אנשים אומרים לי שהיא כבר שמה לב שאני בהריון, האם זה יכול להיות??? (הבנתי שבגיל הזה עדיין מוקדם להכין אותה להתרחבות המשפחה, האם אני טועה? )
ושאלות שינה -
היא עדיין הולכת לישון עם מוצץ (לא משתמשת בו במהלך היום) האם כבר צריך להפסיק לתת לה אותו? מה השלב המומלץ להפסיק את השימוש במוצץ? האם לעשות את זה בבת אחת?
הרבה פעמים כשהיא הולכת לישון היא נרדמת עם דובי בין הרגלים (בשכיבה על הבטן) תוך כדי תנועה, האם זה צריך להדאיג אותי????
ושאלה אחרונה - איך אני יכולה לדעת מה כמות הקלוריות המומלצת לגיל שלה? (כמו "אמא פולניה" אף פעם לא נראה לי שהיא אוכלת מספיק ובעלי חושב שאני לחוצה) יש אתר מומלץ שבו אוכל לקבל מושג??
בהמון המון תודה מראש
דקלה

שלום יש לי ילד בן 6 וחצי ותינוק בן שנה בעלי ואני רוצים לנסוע לתורכיה ל- 5 ימים בעלי אמר לי שנשאיר את הבן שלי התינוק אצל אמא שלו ל-5 ימים אני מאד מתלבטת 5 ימים זה הרבה בשבילי או שניקח אותו איתנו או אפשרות שניה שבעלי יסע עם הבן הגדול לבד ואני ישאר בבית עם התינוק שלי לי אישית לא נראה שעוזבים תינוק גם ככה כל יום כשאני הולכת לעבודה הוא אצל חמתי עד הצהריים אני רוצה להגיד שהוא מכיר את חמתי טוב הוא מגיל 3 חודשים אצלה אבל כל יום הוא ישן בבית פה זה נסיעה 5 ימים זה נראה לי מוגזם אודה לך בתשובה ליאת.

שלום רב,
בני בן 3.5.
נולדה לנו תינוקת לפני חצי שנה.
מזה שנה הכנסנו אותו לגן טרום טרום עם ילדים שרובם גדולים ממנו.
בני בוחר לשחק רק עם הבנות ומרגיש מאוד בנוח בחברתן, הוא גם מזמין ומוזמן לשחק בבית.
לאחרונה שמנו לב כי מפתח התנהגויות של ילדה, בצורת הדיבור, הליכה, משחקים בבובות, קשירת חולצה על המותניים, קשירה על הראש כמעין שיער ארוך.

בנוסף עליי לציין כי הינו ילד מאוד עדין ולעיתים קרובות מרגיש מפוחד בקרבת ילדים גדולים שמשתוללים או אפילו ילדים הקטנים ממנו (מרגיש מאויים).

לי ולאשתי יש תחושות קשות מאוד ופחדים לגבי מיניותו והפחד הגדול הוא שהוא יסבול מהסביבה שלו ולכן חייו וחיינו יהיו מאוד קשים.

האם מדובר על רצון שלו להפוך לבת?
האם בגיל זה ישנה כבר העדפה למין השני?
האם עלינו להגדיר ולהנחות אותו להתנהגות מסויימת?

שלום,

בתי בת 4 ו-8 חודשים. לפני כחצי שנה נולדה לה אחות קטנה.
תחילה היתה קינאה, אך זה לאט לא נהיה טוב יותר וכעת היא, לרוב, ממש בסדר עם התינוקת.

אם כי, לאחרונה צצו 2 תופעות אשר ראיתי בעבר,אך כעת התעצמו.

אחת, ברגעי כעס ותסכול היא מתחילה להכות את עצמה חזק
שניה, ברגע כעס בלתי מובן, ללא התראה או ללא ידיעה כי כעסה ממשהו, היא החלה לתלוש לעצמה את השיער מהראש בקווצות ממש גדולות.

אמרתי לה שהשיער שלה כל-כך יפה , שתשמור עליו, אך היא רק חיבקה אותי חזק חזק.

אני מנסה לתת לה תשומת לב ככל האפשר, כולל זמן לבד. אכן יש מצבים בהם התינוקת צועקת "הצילו" ואני נאלצת לעזוב פעילויות עם הגדולה כדי לגשת אליה, לעיתים קרובות , זה הסיפור לפני השינה.

ההכאות העצמיות קורות לעיתים תכופות (בעיקר כשאינה מקבלת את רצונה) והתלישת שיער, ראיתי רק פעמיים.

מה לעשות?, מה זה אומר? איך אני עוזרת לה?

אמא אסנת

אני אמא לשלושה ילדים , שתי בנים בני 9 ו 7 ובת בת 4
שלושתם ישנים בחדר אחד , ורציתי לדעת האם הכרחי להפריד בין הבנים לבת
החששות שלי גברו כאשר לפני כמה ימים תפסתי את בני בן ה 7 צופה באינטרנט בתמונות של בחורות ערומות

בתי בת 3.5. מבחינת נתונים פיזיים היא בריאה ופרופורציונלית לגיל. היא באחוזון ה-50 בגובה ובמשקל.
מבחינה תזונתית היא אוכלת אוכל בריא ומגוון. אנחנו מקפידים על תזונה נכונה בבית וכולם משתתפים באכילה הנכונה כך שאין פה בעיה גדולה. הבעיה היא שהיא כל הזמן רוצה לאכול, ממש כל הזמן. בד"כ כשהיא רעבה בין ארוחות אני מציעה לה פרי או ירק וברוב המקרים היא שמחה לרעיון, השאלה אם לא עדיף להקפיד על שעות ארוחות (כולל ארוחות קטנות, ביניים) ולא להתרגל להיות כל הזמן במצב של אכילה. אני אוהבת מאוד לאכול ואחרי הרבה מאוד מלחמות עצמיות למדתי לא לנשנש כל היום, מאז שהיא נולדה (ועוד קצת לפני) אין אצלינו הרגלי נשנושים בבית כך שמבחינת דוגמה אישית אין בעיה, מה שהילדה רואה בבית זה אכילה בארוחות בלבד (ושוב, זה כולל ארוחות ביניים).
נורא מדאיג אותי המצב, אני לא רוצה להלחם בצורך וברצון שלה לאכול כל הזמן, אני יודעת כמה אני סבלתי מזה כל חיי ולא רוצה שזה יהיה "אישיו" גם אצלה. מה אתם ממליצים לי לעשות?
כמה נקודות לציון לגבי אופיה של הילדה- היא ילדה מאוד בטוחה בעצמה, יש לה יכולת ריכוז גבוהה ולמרות זאת יש לי הרבה פעמים תחושה שהיא רוצה לאכול מתוך שעמום (למשל משחקת בפאזל, משחק שהיא בחרה ביוזמתה ואחרי כמה דקות של ריכוז כאילו מתייאשת ומבקשת דווקא לאכול, כמו סוג של בריחה, למרות שהיא מצליחה במשחק אז לא נראה לי שיש פה תסכול אלא יותר שיעמום).
תודה מראש,

בני בן שש וחצי והוא לומד בכיתה א'. אחרי הלימודים הוא נשאר בצהרון עד השעה 16:30. כשהוא חוזר הביתה הוא לא מבקש להזמין חברים ולעיתים רחוקות חברים מזמינים אותו.
הוא ילד מאוד חכם, אין לו בעיה בלימודים. הוא מאוד אוהב ללמוד ,להשתתף בשיעורים ולהעשיר את הידע שלו. המורה שלו אמרה לי שאין לו חברים. הוא מדבר עם הילדים אבל לא קשור לאף אחד במיוחד. אין תלונות מצידו, הוא לא טוען שדוחים אותו ולא משתפים אותו. אולי אין לו ממש צורך ליותר קשר? האם לדחוף אותו ליצור קשרים חברתיים או שאם טוב לו עם המצב זה בסדר?

שלום,
ילדי בן שנה ו9 חודשים ומאוד קשור אלי.
ביום יום אני זו שמביאה אותו לגן ולוקחת מהגן, יש לציין שכאשר האב מגיע הביתה הוא מטפל בו ומשכיב את הילד לישון.
אני אמורה לסוע למשך שבועיים, המשמעות שחוץ מזה שאמא איננה גם סדר היום ישתנה כי האב או הסב או הדוד יביאו ויקחו אותו מהגן. ורציתי לדעת מה כדאי לעשות.
1. אך מכינים אותו? בכלל אפשרי בגיל כזה?
2. האם כדאי לדבר איתו בטלפון? אך לפני יומיים שהיה חולה ונשאר עם האב והסבתא (התחלפו באמצע היום) הוא בכה כל פעם ששמע אותי בטלפון, ולקח לו זמן להרגע, אך אחרי שנרגע כאילו שכח. כאשר הגעתי הביתה הוא לא הביע רצון יתר לעזוב את סבתא ולבוא אלי.
3. האם כדאי להשאיר לו קטעי וידיאו או לדבר דרך האינטרנט שראה אותי?
4. או שפשוט עדיף שבתקופה הזו לא יגידו לו כלום, שלא יצור איתו כל קשר ופשוט אחזור לאחר שבועיים כאילו כלום? (שכן לא מבין מושג זמן ושבועים זה פרק זמן יחיסת ארוך ולכן יוכל פשוט להתרגל למצב חדש מבלי כל פעם להזכר במה שחסר)
עזרתכם
תודה ויום טוב
איריס

שלום, רציתי לשאול האם יכול להיגרם נזק לפעוטה בת שנה ו- 8 חודשים אם הוריה נוסעים בלעדיה לנופש בן 4 ימים? תודה רבה, קרן

בתי בת 5 סבלה מגיל חודש מעצירויות כרוניות ומפיסורה. קצרה היריעה מלתאר את הסבל שהיא עברה ואנחנו. העצירויות פסקו בערך בגיל 4 והתחלנו בתהליך של גמילה שהיה קצר בשתן ולאחר מכן עברנו לגמילה מצואה. היא עשתה מס' פעמים בסיר ואחר כך היא עברה לשרותים. אולם זה מס' חודשים שהיא מסרבת בכל תוקף לעשות באסלה וכתוצאה מכך היא מלכלכת את תחתוניה מס' פעמים ביום. הדבר הוא בלתי נסבל עבורה ועבורנו אנו כל הזמן סביב העניין הזה מהרגע שהיא יוצאת מהגן בשעה 4 אנו בבית בד"כ בשרותים. היא מבטיחה הבטחות על מנת לצאת מהשרותים שהיא מבטיחה לעשות באסלה אולם אחרי שהיא יצאה שוב היא מלכלכת את תחתוניה וכך כל יום. אני פשוט מרגישה שאני משתגעת הדבר מעכיר את האוירה בבית אחותה גם לא מביאה חברות כי הריח הוא בלתי נסבל וגם אני נמנעת מלארח בשל אותה סיבה. עליי לציין שניסיתי פרסים ומתנות שהיא מאוד רצתה ניסיתי איומים שגם מימשתי כמו לא ללכת ליום הולדת של ילד מהגן וכו. היא מאוד עקשנית, והדבר הפך להיות מרכזי בבית. אני מיואשת ומדוכאת בשל המצב וזקוקה לעצה ו/או איש מקצוע המתמחה בתחום, ידוע לי שיש אפילו שם בלטינית לבעיה . תודה

לעיתים קרובות (כמעט פעם ביום, לפעמים יותר) בני בן ה-4 מתחיל לצעוק ולבכות בצורה מאד קיצונית. זה יכול לקרות גם כשיש אורחים בבית וגם כשאין אבל רק ליד בעלי ולידי.
התפרצויות כאלו באות בעקבות תירוצים קטנים ביותר, ונראה שהוא פשוט לא מסוגל להמנע מזה.בהתחלה היינו ממש נלחצים, מגיבים מאד בחומרה, צועקים, מבודדים אותו, אח"כ כיוון שלא עזר ניסינו לחבק אבל הוא עוד יותר מתפרע וגם מרביץ לנו וצועק עוד יותר ועכשיו אנחנו פשוט מנסים להתעלם או ללכת ממנו - זה לא פשוט כי הוא לא מרפה ורץ אחרינו בבקשה ליחס: מבקש שנתנצל לכאורה על משהו שלא מאד קשור ולא מניח לנו להתעלם ולקיים שיגרה. זה מגיע למצב של 'טרור' בבית.
ראוי לציין שהילד זוכה להרבה תשומת לב מהוריו במשך שעות רבות ביום.
נראה כאילו הוא לא יודע להרגיע את עצמו לבד אבל כל עזרה שלנו ללמד אותו (לנשום, ללכת לישון, אפילו החזרנו מוצץ במיטה לשם רגיעה) - שום דבר לא ממש עוזר!