האם זה אבוד? - דעות

אתה מזכיר לי את עצמי לפני חודש וחצי, אותו סיפור בדיוק גם הגילאים וגם התקופה וגם "ההפסקה".
הפסקה זו מילה עדינה לפרידה כך שתתחיל להשלים שהחברה שלך נפרדה ממך.
בכל הסיפור שלך לא סיפרת בכלל מה אתה מרגיש חוץ מזה שאתה חושב שצריך לנסות שוב. למה? אתה אוהב אותה? אתה רוצה להתחתן איתה? 5 שנים זו תקופה ארוכה תעצור ותחשוב מה אתה רוצה בעתיד.
אתה נמצא עכשיו בשלב ההכחשה, השלב הבא יהיה שלב החיזורים, תנסה להיפגש איתה ולהחזיר אותה לרגעים יפים, במקרה שלי זה לא עזר אולי במקרה שלך זה יעזור בכל מקרה אולי שווה לנסות.
לאחר מכן מגיע שלב האבל (בו אני נמצא) ומיד אחריו השלמה והלאה יש עדין חיים.
לדעתי תנסה בלי להיות מעיק לדבר לליבה ואם לא הולך תנסה להתנתק ותתן לה להתגעגע ולראות מה הפסידה. לדעתי זה לא אבוד בכלל ויש עוד סיכוי תמיד 5 שנים זו תקופה ארוכה מאד וקשה להשתחרר ממנה גם לה.

אני מאוד אוהב אותה ולפני המשבר הנוכחי אני יכול לומר ולא תוך כדי הזייה שהיא מאוד אהבה אותי ואפילו יותר.
כן , דיברנו על חתונה ותיכננו לעבור לגור ביחד עוד כמה חודשים.

טבעי שעכשיו תחת העומס בתקופת מבחנים הראש שלה בכלל לא נמצא קרוב לקשר והיא התרחקה אלפי ק"מ ממני , כי גם לא יכלנו כמעט להתראות.
אבל לדעתי אי אפשר לוותר מהר מבלי לנסות להחזיר את מה שהיה , כי היה קשר מדהים - והיא גם מסכימה על זה עכשיו.

מה גם שהיו מקרים בהם אני שקלתי לעזוב והיא ביקשה צ'אנס אחרון -3 פעמים.

לי נראה הגיוני שרגשות מושפעים מהתנהגות - התנצלתי בפנייה על החודש האחרון , אני יודע שטעיתי - אבל לא צריך להרים ידיים

דור יקר, הסיבוב שהיא "הסתובבה" נראה לי חריף ופתאומי ומהיר.
לדעתי קרה לה משהו בחודש האחרון שחשף בפניה את הרגשות האמיתיים שלה. לפעמים זוגות בגילאים שלכם זקוקים באמת לפסק זמן ולמרחק פיזי ורגשי כדי לבחון עד כמה הקשר עמוק ומתאים לטווח רחוק, למטרת הקמת משפחה.
אני מניחה שיש לה ספקות גדולים אם היא עשתה את הצעד הזה וסיכנה את היחסים שלכם עד כדי כך.עליך להביא בחשבון שאין בהכרח זהות ברגשותיכם יתכן בהחלט מצב בו אתה מאוהב וברור לך לגמרי שהיא "האחת" ואילו אצלה זה לא עד כדי כך, ואולי אין לה את החופש להגיד לך איך היא באמת מרגישה ולכן היא אומרת לך שזאת "לא היא עצמה בקשר".
אפשרות אחרת שצריך להביא בחשבון, עם כל הכאב, זה אולי שהיא פתאום התאהבה במישהו חדש (אני מצטערת שעלי לכתוב לך דבר כזה, אבל אחרי חמש שנים עם אותו בן זוג - יש אנשים שתחושת הריגוש והפרפרים חסרה להם, ואם היא פגשה מישהו שהסעיר את רגשותיה - יכול להיות ש"נפקחו עיניה" לקלוט שמה שהיא מרגישה אליך זה לא בעוצמה שהיא היתה רוצה והיא לא שלמה להמשיך עם זה.

אני מקווה שלמרות כל מה שכתבתי יתברר שהיא רוצה לחזור ושהיא תהיה שלמה עם עצמה.

אני דווקא לא מציעה לחזר אחריה, אלא יותר להבין מה היא אומרת ולהקשיב לדברים. אתה י
אם אכן יתברר שיש גבר אחר בתמונה - אז אולי הדבר הכי טוב יהיה לצאת קצת לדייטים ולא להראות לה שליבך שבור. כאשר אני אומרת דייטים - אינני מתכוונת לסטוצים, עדיף לא לעשות שום דבר שאחר כך היא עלולה להיפגע ממנו אם תחזרו להיות יחד. אני מכירה הרבה זוגות שנפרדים וחוזרים כמה פעמים ואז יש המון פגיעות ועלבונות בנוגע לטיב היחסים שהאחר קיים או לא קיים עם פרטנרים אחרים.
זהו סוג של מבחן לרגשותיה כלפיך: האפשרות שהיא עלולה לאבד אותך.

אם אתה חשוב לה - אז הסכנה לאבד אותך תעשה לה משהו. אם אכן רגשותיה כלפיך נחלשו - אז היא "תספוג" את הבילויים שלך בקלילות וזה לא יזיז אותה כלפיך.

היי דורית ,
קודם כל תודה על התגובה.

אני גם חשבתי על האפשרויות שציינת מה גרם לה להרגיש ככה. כמו שאמרתי , היה משבר בחודש האחרון ועקב תקופה שגם ככה לא התראינו נוצר מצב של ריחוק פיזי ורגשי.

אני חייב לציין שלפני שנה וחצי טסתי לחו"ל עקב הצעת עבודה שקסמה לי וחזרתי לפני מספר חודשים. מאז היה אפילו יותר בעקבות הגעגועים ובכל התקופה שלא הייתי כאן לא נוצר ריחוק שקרוב בכלל למה שקורה עכשיו. אם הייתה לה את ההזדמנות "הלגיטמית" להיפרד אז זה היה לפני שטסתי והיא העדיפה לחכות כי היא ראתה אותי כ"אחד שלה".

גם אני חשבתי על מישהו אחר אבל זה לא המקרה - היא ממש לא אחת שמשקרת והיא בכלל בכיוון של להיות לבד. נראה כאילו לא איכפת לה בתקופה הקרובה להיות לבד.

מה שגרם לה להתהפך בצורה כזו הוא ריב שהתרחש , והיא אומרת שהיא סלחה ואין בה כעסים אבל היא פשוט כבר לא מרגישה כלום כלפיי. נראה כ"כ הזוי שעד לפני חודש היא הזכירה לי מדיי יום כמה תודה שיש לה מישהו כמוני ושהיא רוצה לחיות איתי את כל החיים.

דור יקר, ציינת את הריב. אתייחס לכך:
בשני היבטים. האחד הוא שיש אנשים שעבורם ריב הוא מצב כמעט בלתי נסבל. אולי (השערה בלבד, כמובן) משום שבבית ההורים זה היה משהו מאוד טראומטי עבורה, והנה היא חווה מצב דומה וזה מעורר בה תגובות עתיקות, מן הילדות שלה, כואבות במיוחד.
יתכן שעבורך ריב הינו דבר פחות מאיים פחות נוראי. אולי החוויות שלך מריבים בילדותך היו כאלו שזה דבר קל יותר, ניתן יותר לפתרון, אפשר להתגבר עליו בקלות ולחזור לסדר היום ולאהוב שוב.
ההיבט השני הוא שריב גובה מחיר מן האהבה. הוא משאיר שכבה של כאב ועלבון ופגיעה שצרובה בזכרון עמוק, רגשי, ומילים והסברים לא ממש מצליחים למחוק אותו.
ויש אנשים - בעיקר נשים - שהרגש הוא הדבר הקובע אצלם, לא ההגיון. ואם קורה משהו לרגש שמטלטל אותו עד כדי כך - כל ההגיון והמילים לא יצליחו לשנות זאת.
אז יתכן שהיו לכם ריבים אחדים, וזה היה ריב אחד יותר מדי.
יתכן גם שזה היה ריב ששוב חזר על עצמו ולא הצלחתם להימנע ממנו, והיתה לה הרגשה ש חוסר אונים, שתקועים באותו מקום, וזה הוסיף לתחושת הכאב והייאוש והעצים אותה בשעת הריב ואחריו.
כל אלו הן כמובן השערות - מהיכרותי תגובות של בני זוג לריבים.