פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום אנחנו שנה יחד בגילאי 40 פלוס יש ביננו תקשורת טובה משיכה אהבה וכולי … בתחילת הקשר לא הייתה בעיית הגעה לשפיכה לאחרונה החבר שלי לא מצליח לגמור וטוען שאני מאד רטובה וזה מוציא לו הריגוש הוא כל הזמן רוצה לקיים יחסים ואז זה. מתסכל שלא מגיע לאורגזמה עשיתי בדיקת וגינה והכל תקין ניסיתי לשים טמפון נייר לייבש אבל הוא טוען שלעיתים פחות רטובה ואז ממש מרגיש מיים. אשמח לתשובה
תודה לילוש

היי
בן זוגי הוא נרקיסיסט מתעלל שבתחילת הקשר שם על עצמו מסכה שהסתירה את פרצופו האמיתי וטשטשה אותי מלראות את האמת. נבגדתי על ידיו עם תשע נשים שונות(יתכן והיו עוד)בזמן שנשאתי את בתו הראשונה ברחמי בעוד שאני מתמודדת עם סרקומה ע"ש יואינג(סרטן העצמות) מזה 4 שנים.
היסורים הגופניים שאני עוברת כנראה שלא הותירו בו סיפוק,והוא עבר להתעללות נפשית שלא הותירה מקום לספק.
הוא התנצל הבטיח שלא יחזור על זה ושיתקן איפה שטעה. נשארתי. נולדה לנו ילדה. הוא ממשיך. הוא לא עוצר ולא נח ובכל הזדמנות שיש לו הוא מנסה לפגוע בי עוד ועוד.
אנו נוסעים ברכב על כביש וכל מה שמעניין אותו זה הבחורות שאוחזות בהגה ובאות מולו, הבחורות ברמזורים, הבחורות במראה האחורית והיד עוד נטויה. הוא לא חס עליי ועל כבודי ובפרצוף שלי מסתכל על כל אחת שחולפת על פנינו. וכשאני טוענת בפניו שזו לא התנהגות ואין בזה שום דבר שמכבד לא אותי לא אותו ולא את הקשר, הוא פשוט מכחיש שכך נהג וטוען שאני סתם אומרת.

עכשיו לשאלה
בנות!
בנות.
רווקות..גרושות..צעירות..ומבוגרות..פונה אני אליכן
ככלל האוכלוסיה.
הוא מדמיין שייצא לו משהו מהמבטים שלו, הרי אדם לא בוהה בכל נקבה שחולפת על פניו. אני רוצה שתספרו לו מה הסיכוי שלו שמישהי תצא איתו. שמישהי תרצה קשר איתו. שמישהי תכבד התנהגות כזו של גבר.
אני אתן לו לקרוא את התשובות שלכן
הוא כנראה זקוק לקול הנשי שייצא בהמון ויספר לו את מה שממני הוא לא מקבל.

תודה לכולן:)

מיניות - נושא דליק ובוער. תדירות לעומת האם בכלל רוצים. הרהורים רבים שעוברים בראשי בעקבות שמיעת פודקסטים..

לפי התפיסה שלי --> סקס עושים באהבה והנאה או לא עושים בכלל.

הרבה יועצים זוגיים שמים את עניין הסקס והמחלוקת על הסקס ועל התדירות כערך עליון ואם אין הסכמה בין בני הזוג לגביי התדירות אז צריך להגיע לעמק השווה ולעשות גם כשלא בא לך.

בהרבה פעמים משתמשים במונחים "עם האוכל בא התאבון" או "זוגיות זו אסטרטגיה וסקס זו טקטיקה" ולי זה נשמע כמו "יבוא לך דינה, יבוא לך".

השאלות שנשאלות בראשי הן -
1. אם אחד מבני הזוג לא רוצה או נהנה מסקס בכלל, בשבילו זה לא נעים, לא כייף.. האם בכל זאת הוא צריך להכריח את עצמו לשכב עם בן/בת הזוג?
2. מה ההבדל בין להכריח את עצמך לשכב עם בן/בת הזוג שלך בשביל שלום בית לבין לסרסר את עצמך בשביל כסף?
3. אם כייף לך עם בן/בת הזוג כשותף לחיים אבל את/ה לא רוצה לקיים יחסים איתו כי זה פשוט לא כייף ולא מהנה אז את/ה צריך לשכב איתו כדיי להמשיך לחיות איתו?
4. האם המשוואה היא - אם אתה מעוניין להיות שותף לחיים של אותו אדם אז אתה חייב לסרסר בעצמך ולשכב איתו בכוח ולזייף הנאה בשביל שלום בית?
5. האם התשובה הייתה שונה אם הדרך היחידה שהייתה אפשרית לקיים יחסים היא אנאלית (אפשר לדמיין שהבקשה לשכב שוות ערך לבקשה מגבר להיות פסיבי באנאלי כל הזמן כשמקיימים יחסי מין)?
6. מה בכלל ההבדל בין הסכמה לבין רצון? אם אחד מבני הזוג לא רוצה. נקודה. לא מעוניין. האם להכריח את עצמו זה לא כמו בעצם לאנוס את עצמו לקיים יחסים?

שלום לכולם
אני בן 38 ובזוגיות עםמישהי בת 45 כבר כמעט שנה גרושה עם ילדה בת 20+
כרגע הילדה לא גרה איתה כי האמא שהיא הבת זוג שלי החליטה שהיא רוצה להתחיל חיים חדשים ולכן הבת גרה אצל הסבתא משהו שלי היה נשמע תמוהה מההתחלה.
אספר על הזוגיות שאין ממש תקשורת למרות שאני משתדל לפתח איתה שיחות על הזוגיות שלנו ועל החיים היא לא ממש משתפת פעולה והתגובות שלה יבשות. אין גילויי חיבה ואהבה מבחינתה רק תלונות וחיפוש לריב ולהתלונן על כל מיני דברים קטנים. לפעמים אני מרגיש שהיא אוהבת להתעלל במי שאוהב אותה. למרות שגם לאנשים אחרים אין לה סבלנות . אני מרגיש שיש בה הרבה רוע ואכזריות ורואים את זה על הפנים שלה. בחיים היא לא אמרה לי שהיא אוהבת אותי זה בא רק ממני אבל גם את זה הפסקתי. בלילה האחרון באמצע הלילה היא התחילה להתפרפר במיטה מתוך שינה וממש פחדתי מזה.אני בא לעזור לה בעבודה ואין הערכה ואין תמיכה רק תלונות . היא כל הזמן במצב התגוננות ממשהו חברים אני שואל אתכם האם מה שקורה פה מצריך פרידה? אני לא יודע איך נשאבתי לקשר הזה למרות שהיו הרבה פרידות מיוזמתי.אני יודע שהשאלה לא היתה עקבית בגלל הטראומות והסרטים שיש לי מהבנאדם הזה. תודה

שאלות

שלום לכולם יש לי שאלה,אעשה את בקצרה .
הייתה לי חברה במשך שמונה חודשים כאשר בתחילת הקשר כששכבנו הייתי דומיננטי בסקס ורציתי שנעשה כל מיני תנוחות, במהלך התנוחות היא הראתה כאילו היא לא יודעת איך לעשות אותן אבל אני דיי חשדתי שהיא פשוט לא מעוניינת בהן,לא עשתה את זה עם חשק ,למשל לרכוב עלי .עשתה את זה בגסות ובלי חשק ,לא הרגשתי כלום.
בפעם השנייה בערך ששכבנו היא אמרה לי שהיא רוצה דוגי ,הבנתי שזה נוח לה וזרמתי איתה כל פעם לזה בלי שהיא הראתה נכונות לשנות את התנוחה,גם לי היה נחמד ככה .סה"כ לא סקס פרוע של הרבה תנוחות כמו שמצופה בתחילת קשר ,לא יודע אם זה סביר..
יום לפני שנפרדנו קרה ריב שבו לקחתי את הדברים שלה ארזתי ונסעתי למסעדה שהיא שההתה בה עם חברות, היא יצאה החוצה וצעקתי לה שזה נגמר.
היא סיימה את המסעדה והגיעה אלי לדירה במטרה להתפייס, נשכבתי על המיטה והיא עלתה עלי והתחילה לרכב עלי,היה לי ממש כיף אבל לא הבנתי למה פתאום עכשיו היא עושה את זה מכל הלב ונהנת וכשרציתי בתחילת הקשר היא לא הראתה נכונות ולא ממש שיתפה פעולה, האם האקשן דירבן אותה?האם היא צריכה ריגוש כדי להיות יותר טובה במיטה? האם זה שהיינו כל הקשר (8 חודשים) רק בתנוחה אחת מעיד על משהו ? אשמח לעזרתכם.

שלום
אני אימא לשני ילדים בשנות השלושים לחיי .
נשואה מעל ל 10 שנים . לצערי בעלי בגד בי לפני כשנתיים דבר שהיה שוק בשבילי הוביל לדיכאון, חרדה, ירידה במשקל, עצב ובעיקר טראומה .
למרות שהוא התחרט ודאג לשקם את הזוגיות בינינו ( מערכת היחסים שניהל היתה קצרה כחודשיים וקצת) . אלא שאני הפכתי לאדם אחר מאז הרגשות שלי כלפיו השתנו ואני לא נמשכת אליו כמו פעם .
לפני כשנה וחצי הכרתי בחור דרך פרויקט משותף. הבחור נדלק עליי כבר מהדקה הראשונה והרעיף עליי מילות אהבה , מחמאות וטען שבחיים לא חווה כזה רגש חזק וחיבור למישהי . בלמתי אותו המון בהתחלה אך לבסוף איכשהו התחלנו להתכתב והקשר נהיה חזק ויוםיומי דיברנו המון, התראינו לעיתים אך ללא יחסים אינטימיים, הוא לא ביקש ואני לא רציתי לעשות דבר שלא אוכל לחיות איתו. המפגשים שלנו היו מלווים בדיבורים, צחוקים, חיבוק תמים ולא מעבר . לאחרונה הוא הכיר מישהי כי הוא גם רוצה להתקדם ולהתחתן הוא בגיל שצריל כבר להקים משפחה . בהתחלה הוא המשיך להתכתב איתי ואמר שקשה לו והוא חייב להתמסד ולהמשיך הלאה כי ההורים לוחצים והוא גם לא רוצה להרוס לי את הבית(הוא תמיד חשש לעשות לי בעיות ושמר עליי כמה שאפשר). לאחרונה כשהתחיל לקלוט שקשה לי הוא נלחץ והתחיל להתרחק והקשר הפך ל on/off . פעמים דיבר איתי ברגשות ופעמים דיבר איתי ממש באופן שטחי. נעלם כשהיינו מתעמתים על אופי הדיבור שלו איתי שכל פעם משתנה. וכרגע נעלתי את כל המדיה שלי כדי להתרחק ממנו ולמנוע אינטרקציה. הבעיה שקשה לי מאוד אני כל הזמן מחכה להודעה .. או סטטוס שמעיד על כך שהוא עדיין חושב עליי. אני רוצה לשכוח ממנו לחלוטין למרות שלא סגרתי איתו מעגל וזה מעיק . אבל לא רוצה לפנות אליו כי הוא בזמן האחרון היה לחוץ ממני ובמיוחד בגלל שאני נשואה וזה עלול לגרום לבלגן. איך אפשר לנטרל את הרגש של הגעגוע וכמה זמן ייקח עד שעוברים את המשבר של פרידה ממישהו שהיה נוכח בחיינו באופן מלא ??? אני באמת רוצה לעבור את התקופה הזו ולהתקדם הלאה .

הי.
אני נמצאת במערכת יחסים פתוחה מבחירה של שני הצדדים.
אני מאד אוהבת אותו ומעריכה כל מה שהוא עושה לעצמו ובשבילי.
איפה הבעייה? הוא גבר לא רומנטיקן! אני בת 25 והוא בן 27 אנחנו לא גרים יחד, ואנחנו מכירים בקושי שנה. קשה לי מאד שהוא לא מראה סימני אהבה וחיבה.אפילו הודעות בואצאפ הוא לא כותב לי לילה טוב יפה שלי אני אוהב אותך וכו...אני כן כותבת לו מגילות כמעט כל לילה ומפרטת שם כמה אני מעריכה אותו ואוהבת,על ההודעות שלי הוא לא מגיב במילים אלא באימוגים של חיוך ושמחה.הוא נכה ריגשית.הוא גדל בבית שמתעלל רגשית ולכן הוא ככה. הוא לא מוכן ללכת לשום טיפול פסיכולוגי ולא מאמין בזה ובנוסף להכל הוא מעשן ירוק בתכיפות ממש גבוהה.לדוג-הוא מחזיר אותי ממנו ולא יכול להשאר אצלי לכמה שעות כי נגמר לו הירוק ולא הביא איתו לדוג׳.... לא קשה לי העניין של העישון אלא זה שהוא תלוי בזה ממש! וגם עניין הרומנטיקה והגילויי חיבה שהוא לא מראה בכלל!!
אנחנו יכולים להיות ביחד שבוע שלם רצוף ויהיה לנו טוב אבל כשאני בבית והוא בבית אין הרבה תקשורת לבבית.עם אהבה וחיבה.כזה יובש.אני מרגישה כאילו אנחנו נשואים כבר 5 שנים.מדברים בטלפון בעניינים טכניים.אני מסדרת לו ענייינים אני דואגת לו הוא דואג לי ומייעץ לי כאילו אנחנו נשואים ולא בי זוג שאפילו טבעת עדיין אין,וזה לא הזמן לדעתי.אשמח לעצה והכוונה🙏🏻

אני אישה בתהליך גירושין,בגלל סיפור הקשור לגירושין הכרתי בן אדם בעל מעמד מסויים לפני שנתיים.לפני חודשים בערך אני מקבלת שיחת טלפון ממנו להפתעתי הוא שאל לשלומי ,הבין ממני שאני עדיין בתהליך גירושים כי העניין מסתבך וייעץ לי בנושא מסויים הקשור לעבודתן וכאן הסיפור התחיל , מידי פעם היה מגיב לי על סטטוס בואטסאפ לשאול לשלומי מתוך דאגה , ועד בגלל התשובות שלי שהכל לא בסדר היה מבקש להתקשר שיחה , היה מדבר איתי בסופר איכפתיות ומשכיל משפטי פרגון על היופי שלי בכל הזדמנות , פעם אחת הוא שידל אותי להגיע אליו לשיחה ,הגעתי דיברנו וכל הזמן פירגן לי על כמה שאני יפה והרשה לו להתערב לי בתספורת השיער איך שהוא רצה שאעשה כי טוב לו לראות אותי כך וכשהזכרתי את הצעירים בכניסה למקום התעצבן וביקש אפסיק , אותת לי בהתנהגותו שהוא מקנה לי , מספר פעמים תוך דקות לחץ לי ידיים והחזיק לי את הידיים ולחץ עליהם וחייך , וכל התנהגותו היתה איתות לבן אדם מאוהב אני שהיתי בשוק לא ידעתי איך להגיב הלכתי הביתה עם סימני שאלה מה הוא רוצה מהחיים שלי ועד כאן לא היתה לי טיפת רגש אליו להפך הייתי נזהרת ממנו כי חשדתי בנאמנות שלו וההסבר שהמח שלי נתן הוא שהבן אדם הזה הולך לנצל אותי בגלל הסטטוס הנוכחי ,הייתי מבולבלת , אני בעלת אישיות סופר אמפתית ואיני יכולה לפגוע אפילו באויב ונוטה לראות את מעבר למציאות ולא ממהרת בפרשנות , המשיך לכתוב לי ולהתקשר מתוך דאגה היה קופץ על כל הזדמנות ברמה שהיתי מוחקת תמונת פרופיל ישר היה מתקשר, הענין התפתח התחיל לספר לי שהוא מתגעגע אלי , ועוד היה שואל אם אני מתגעגעת אליו והיה מתחנן אלי ממש במילי תחנונים שאשלח לו תמונה שלי ותמיד היה מגיב במשטים כמו ״ עצרת לי את הנשמה״אני מת״ ושהיתי מסרבת היה מגיב ״ איזה סתירה קיבלתי ״ וכאלה משפטים והיה מסיים את השיחה ב״ לב שלי״אני עד כאן לא מוצא חן בעיניי וחושבת על דרך יפה מבלי פגוע בו להגיד לו שיפסיק , עד שהוא נעלם לשבוע ,ואז בשבוע הזה אני התחרפנתי , לא הבנתי מה קרה לי פתאום אני מתגעגעת אליו ומשהוא צילצל ושאל אם התגעגעתי אמרתי כן , הוא עף משמחה, וככל הנראה אני התחלתי לפתח אליו רגשות , בתחילת הסיפור מהשיחות הראשונות משהיה מרבה לבקש תמונות הייתי מבקשת שיתעשת. על עצמו כי הוא לא ילד ושאלתי אם הוא פיתח רגשות אלי אז היה עונה ,שלא מה פתאום את בשבילי חברה ותודה שהסכמת להיות חברה שלי ושיש ביננו חיבור רוחני ואת יודעת בן אדם עובר משברים בחיי הזוגיות אנחנו דומים והתחתן מוקדם ואת יודעת איך זה אני הבנתי שיש סכסוך עם אשתו אבל לא הסכים לספר לי על מה ומה מידתו , מצד אחד אומר לי חברה ומצד שני מערים עלי באהבות וגעגועים אז הייתי בטוחה שהוא מאוהב ומתבייש להגיד ומפחד בגלל הסטטוס אז הרשיתי לעצמי להתאהב בו ,העניין התפתח לכדי שיחה על פנטזיה שלו איתי במיטה שהפנטזיה הזאת לא עזבה אותו במשך שבוע הנופש שלו עם אשתו והמשפחה ובהודעות ביננו ומימשנו את הפנטזיה הזאת,ביקש שנפגש נפגשנו היה מגע גופני סוער ללא יחסי מין התפשטות מבגדים בחצי העליון בלבד וחלקית אבל הוא לא יכל להרפות ממני עד שגמר, מיד אחרי שגמר הרגשתי את הריחוק שלו והחרטה , למרות שהגיע אלי וחיבק אותי ונישק אותי אך הרגשתי שזהו קיבלמה ששאף אליו כלומר ניצל אותי יום לצחרת שאל לשלומי אבל לא בשפה שהיתה בשפה רגילה , ומאז התחיל לדבר איתי שיחות רגיל בלי מילות אהבה שהיה רגיל אליהם וגם ההודעות יותר רשמיות , ומידי פעם היה נעלם יומיים ולאט לאט התחיל להשכיל לי שהוא היה עם אשתו במיטה שאשתו ממתינה לו ולא יכול לדבר עד שהפתיע אותי ואמר שהוא והמשפח

הכרתי את אשתי שנה אחרי שנפרדתי מאהבה הראשונה שלי. הפרידה די נכפתה עלינו. כיום אני חי בזוגיות מעולה עם אשתי. יש לנו ילדים מדהימים. אבל לאורך השנים ההיא מהעבר מנקרת אצלי בראש ולא יוצאת. לא משנה כמה שניסיתי לשכוח וכמה שנים עברו מאז, היא עדיין במחשבות שלי. חשבתי אולי איש מקצוע יוכל לעזור לי להשתחרר מהעבר. אשמח להמלצות על מטפל.ת / פסיכולוג.ית טובים

היי, אז אני וחברה שלי כבר שנתיים ביחד, זאת המערכת יחסים הארוכה הראשונה שלי, הכרתי אותה במקרה דרך חבר משותף, בתקופה שהייתי פחות דתי ודי זרמתי עם זה(באתי מבית דתי אך באותה תקופה ירדתי ברמה הדתית שלי).
היא בחורה ממש טובה, אוהבת מפנקת משקיעה יש ביננו משיכה וסקס טוב.
היום כבר יותר התחזקתי מבחינה דתית, והאמת שהייתי רוצה בת זוג ברמה שלי פחות או יותר, למרות שאתה הפער לא כזה גדול, אבל בפנטזיה שלי דמיינתי את בת הזוג שלי אחרת מהבחינה הזו.
רוב הזמן טוב לנו ביחד, כמובן שיש ריבים לפעמים אבל בסוף אנחנו תמיד עוברים את זה.
העניין הוא, שאני לא יודע אם אני אוהב אותה באמת.
כשאני איתה אני לא חושב כמעט על זה, אבל בלעדיה אם אני שואל את עצמי אם הייתי מחזיר את הגלגל לאחור הייתי מכיר אותה, התשובה היא לא.
אבל כשאני חושב איך יהיה לי בלעדיה אני כן מרגיש עצב ופספוס.
אני פשוט אוהב את הלבד שלי, ויכול להיות שזה לא קשור אליה ספציפית אלא עם כל בת זוג שתיהיה?
בנוסף היא מתמודדת עם חרדות ופחדים, וכל התחביבים שאני אוהב היא לא עושה ומפחדת, ככה שאני מרגיש פספוס, שהייתי רוצה לצבור חוויות ולחיות את העולם ולעשות את הדברים האלה עם הבת זוג שלי.
אני גם מאד מחובר למשפחה ולהורים שלה שהם מבחינתי מודל לחיקוי למשפחה (אצלי לא היה טוב בכלל).
על הנייר, אנחנו טובים ביחד ומתאימים, חוץ מהרמה הדתית שהייתי רוצה, והתחומי עניין ותחביבים שהיא מפחדת לעשות, אז אני מפחד לסיים את הקשר הזה אחרי שנתיים בגלל זה.
וגם מה שאמרתי שאם הייתי יכול להחזיר את הזמן לאחור לא הייתי מכיר אותה, מאד מערער אותי.
בקיצור אני ממש מבולבל וזה מעיק, אשמח לעיצה.

שלום, הבן זוג שלי מזה 8 חודשים טס לחול עם חברים מהעבודה, לפני חודשיים בערך עברנו משברים באמון שהוא הסתיר ממני שחיפש נשים באינסגרם ובסוף הודה ולפני חודש בערך התקשרה אליו בחורה מפעם והוא שיקר שזה חבר, הדברים האלו מאוד פגעו בי ואני נמצאת כרגע במצב של בניית אמון מולו . ישבנו במסעדה וראיתי שהוא נועץ עיניים על מלצרית וגם עם זה התעמתתי כי יש לי גם גבולות אדומים שאני מבקשת שיכבדו אותם. לפי מה שזכור לי ומה שהוא אמר לי שהוא טס לבודפשט ושהוא כבר הגיע לשם הבנתי שהוא טס לבוקרשט, עיר הסקס והזנות עם עוד 3 חברים רווקים, אני בת 30 גרושה והוא בן 29, הגרוש שלי בגד בי בדיוק באותה העיר שהבן זוג שלי טס לשם עכשיו, אני יכולה לסמוך עליו שהוא לא יעשה שם משהו שיפגע בי וגם אם כן אני לא אגלה זאת לעולם, עצם העובדה שהוא טס לשם מההתחלה ויכול להיות שהטעה אותי גורמת לי פשוט לרצות לפרק את הכל, שוחחתי עם אח שלי והוא אמר לי שזה לא מתאים שגבר עם בת זוג יטוס למקום כזה, אני באמת מבקשת עזרה מה לעשות בנושא, איך להתנהל מולו, האם זה שווה לפרק הכל.. אין לי מאה אחוז אמון בו וכל פעם זה נפגע מחדש, בשיחה איתו הוא מאשים אותי כרגיל וטוען שאני מגזימה ושהם נסעו לטייל לראות עולם, אמרתי לו שיש עוד יעדים ויש סיבה שהם בחרו דווקא ביעד הזה, אשמח להתייעצות, תודה רבה

שלום
אנחנו זוג נשוי בשנות השישים.
בעלי אינו עובד בתקופה האחרונה.
ולאורך כל תקופת הנישואין לא ייצר קשרים עם חברים, לא במקומות העבודה ולא בשום מקום.
אין לו תחביבים ותחומי עניין. היציאות שלו מהבית מאוד קצרות, והם רק למטרה מסויימת.
בחזרה הביתה.
אם אני לא אצא איתו , הוא לא ייצא לבד.
הדבר מאוד מעיק עלי, במיוחד שהוא עכשיו לא עובד. כמה שאני מנסה לשכנע אותו ליצור קשרים עם חברים, תחומי עניין, לא ממש עוזר
אשמח לתשובתכם.
תודה

היי. אני גרה עם שותפה שהייתה הבת זוג שלי שנים רבות. עם הזמן הפן הפיזי הלך ודעך והפן הנפשי נשאר. אמנם שתינו מאוד מחוברות נפשית, אך שתינו מבינות כרגע שאנחנו לא רוצות ״לצאת מהארון״ ולהיות בנות זוג. אנחנו מנסות לצאת עם גברים ולהתקדם הלאה. אני יוצאת עם מישהו כבר כמה חודשים, כיף לנו מאוד ואני מנסה להקשר אליו אבל העבר כל הזמן מהדהד לי בראש. יש בי פחד שידע את זה, מה גם שאם הייתי רוצה לשתף אני לא יכולה כי השותפה לא רוצה לשתף את ״הסוד״ שבינינו. הפחד היותר נורא שהוא כבר גובל בחרדה הוא להכיר את ההורים שלו. אני מפחדת שאם יקרה ובעתיד אחליט להיות עם אישה, אמא שלו תכעס עליי מאוד שפגעתי בבן שלה.

אני צריכה בבקשה עזרה וייעוץ. אני אובדת עצות ומתחבטת ביני לבין עצמי.

אני בחודש שביעי להיריון ובעלי לא מפסיק לשגע אותי, זה כבר תקופה שהוא חושב שאין תקשורת בינינו על דברים כמו שמבקש ממני להביא משהו ואני מביאה את זה בצורה אחרת וזה לא מקובל עליו, יש לי בנוסף ילד בן שנה וחצי ולפעמים הוא מרשה לעצמו לדבר לידו כלפי בצורה לא מכבדת, טוען בכלי שאמא שלי צריכה לעזור כל הזמן וחושב שכולם צריכים להתנהל בצורה מסוימת והוא לא מבין שהעולם לא עובד בצורה שלו, מתוסכל ממני ורוצה יחסים בסיסיים בלבד ולא מבחן שהוא פוגע בי ושאני הורמונלית, מאיים עלי שהוא לא מאושר ושאחרי ההיריון נחשוב מה עושים וכל מיני שטויטת שהוא זורק, מאיים לבגוד בי ודברים מטומטמים כאלה ואחרים.
מה לעשות? זה נשמע שהוא רוצה מלא תשומת לב אבל הוא לא מבין שהיריון שני יותר קשה ושיש עוד ילד לדאוג לו ושאני עוברת שינויים הורמונליים ומצפה שאהייה גם יותק נחמדה ומכבדת אבל אני אומרת לו באותה נשימה שיש אנשים שהיו מתחלפים עם החיים שלו כי המריבות שלנו זה מריבות סרק בלי ערך מוסף שאפשר למנוע אותם

נשואה 25 שנים לגבר שאני אוהבת אעפ"י שהוא רחוק מלהיות מושלם (בעיית עצבים שמוציאה אותי מדעתי) יש לנו שני ילדים גדולים, אחרי לידת בני הבכור חליתי במחלה קשה ופסקו היחסים בינינו, כל השנים ניסיתי, בכיתי, עשיתי הכל, הוא הסביר שהכל בסדר, פשוט זה גלגל שהתחיל מהמחלה שלי והכל יהיה בסדר, גם הילדה הבאה בתור הגיעה בהפרייה משום שלא היו יחסי מין תקינים. רק השבוע אמר לי שהוא לא נמשך אליי ואני כמו מטומטמת הרגשתי שהשמיים נפלו עליי (מה לא הרגשת את זה כל השנים?!). עכשיו הוא אומר אני אוהב אותך, תמיד אהבתי, לא רוצה לפרק אז תחליטי מה את בוחרת: להישאר בשיגרה, נישואים פתוחים או להתגרש ואני כועסת! למה עכשיו, אחרי כל השנים המתסכלות שחלפו, אני נראית טוב אבל לפני עשרים שנה הייתי עוצרת נשימה באמת. מתוסכלת, מיואשת ולא יודעת מה לעשות.. הביטחון העצמי ירד מתחת לפני הקרקע, המחלה מוסיפה לתחושה הזו, אני פוחדת בה לא באמת מאמינה שטיפול כל שהוא יכול לעסור במקרה הזה