אהבה בלתי אפשרית

שלום לך יהל,

ראשית אני חייבת לציין שהסיפור שלך מעורר הערצה רבה, הזיקה שלך ליהדות והקשר החזק למסורת היהודית הם דברים נפלאים בעיניי.

אני מכירה מעט מקרוב את נושא הגיור ואני רוצה לציין שעל אף הסוף הלא פשוט של הודעתך, התהליך שעברתם מראה על אהבה רבה ועל "אם יש רצון יש יכולת".

לגבי מה שכתבת לנו על בן זוגך- אני מתקשה להאמין שאחרי כל המכשולים אותם עברתם ביחד, הסיבה לפרידה היא הורייך. הרי הם התפשרו לגבי נושא האוכל. נראה כי דווקא זה משבר "קטן" לעומת המשברים הקודמים- כמו ניתוק המשפחות ולחץ עליכם להיפרד, ועוד. לכן אני לא יודעת מדוע "רצף האומץ" שלכם נגד כך ביוזמתו. אני גם לא בטוחה ש"מישהו" השפיע עליו. סה"כ אם אדם החליט להיות בקשר כ"כ רציני עם מישהי שעוברת תהליך גיור- הוא הרי מודע לכל ההשפעות השליליות מהצד ומודע לכל ההטיות שיכולות להיות מדעות שונות, אפילו מאנשים חשובים. והנה, אפילו מול הוריו הוא הצליח.

לכן אני חושבת שיש סיבה רצינית יותר. זה יכול להיות חשש ורגליים קרות, זה יכול להיות משהו מעבר, מחשבות, פחדים, חששות שיש לו לגבי העתיד הזוגי שלכם, אני לא בטוחה שעל רקע הגיור. זכרי שגם אצל הורייך- אתם יכולים לקנות כלים וסכו"ם משלכם, לבשל בנפרד ולהכין איתם שבתות שמחות בדרך שלכם. הורים שמאפשרים ומתפשרים, יעשו הרבה. הורים שילדם חשוב להם והם לא רוצים שינתק קשר על רקע חזרה בתשובה- יקריבו גם את המטבח שלהם, ואת זה אני ממש מכירה מקרוב, בכמה זוויות.

לכן, אני מציעה שתכתבי לו מכתב קצר- בו את מגוללת את רגשותייך, מגוללת את הקשר שלכם יחד עד כה ומונה את המשברים שצלחתם. שתפי אותו בספק שיש לך לגבי "רצינות הסיבה" שלשמה החליט להיפרד ממך, ובקשי את הסיפור המלא. לא כדי לחזור- כדי לדעת מה בדיוק קרה שם. נסי להציע לו להיפגש ולדבר ברצינות, ולהבטיח לו שאת לא משדלת אותו לחזור (תאמיני לי שאם לא תדברי על חזרה, הסיכוי רב יותר שהוא יחשוב על זה, מאשר שכן תנסי לשכנע). האלמנט הפסיכולוגי הוא חשוב כאן- אם תצליחי להתאפק רגשית ולא להציע לחזור, אלא רק להתמקד בסיבות לפרידה ובתהליך שהקשר הזה עשה- יתכן והוא יחזור בו, לפחות במחשבה ואח"כ במעשה.

אם הוא מתחמק או לא מעוניין, אז לצערי לא ניתן להכריח אותו, ויש להניח לזה. קשה, אבל את תצליחי. אם זה לא זה- הוא לא האחד שלך, על אף ההקרבה והנטישה הפתאומית. בכל אופן, מניסיון, אל תוותרי על החלום שלך, על היהדות שחשובה לך, האמיני לי שלחיות חיים עם אדם שהתגייר, יש בזה כ"כ הרבה זכויות, וכ"כ הרבה איכויות, שפשוט יהיה לך שווה בסוף למצוא את האחד הזה, שיעריך אותך, על מעבר בין שני זוגי חיים, בין עולמות, ובמיוחד על ההידבקות הגדולה שלך ליהדות, ולעקרונותייך. אני מחזקת אותך ומאחלת לך הרבה בהצלחה, כל הכבוד לך.

תודה רבה על התגובה, לצערי כבר דיברנו רבות על הנושא וכן הוא באמת מתחמק ומבקש ממני להמשיך הלאה ושלמרות שהוא אוהב אותי יהיה לי טוב עם אחר, הוא אינו יודע אם זאת ההחלטה הנכונה וקשה לו לוותר עליי אבל הוא מרגיש שאינו יכול לחזור למה שהיה ושהכל התפצוץ לנו. אני לא רוצה להתחנן לפניו, ועד עכשיו הסיבה האמיתית לא ברורה, מפגש איתו רק יכאיב לי יותר (מניסיון בפרידה עצמה לא הצלחנו לשחרר אחד את השני במשך שעות). אני כנראה צריכה להמשיך הלאה כמה שזה כואב ונראה בלתי אפשרי, מקווה שאמצא את דרכי עם מישהו אחר, אני לא חושבת שיש לי סיכוי במערכת זוגית עם גבר כזה מבולבל ואת האמת אני גם לא סומכת עליו יותר, מפחדת שיתחרט ויעזוב אותי שוב. אומרים שהכל לטובה, מקווה שגם עבורי.

היי

אל תפגעי אם אני יאמר זאת, אבל לדעתי לקשר הזה לא היה הרבה סיכוי.
שניכם באתם ממשפחות שונות לגמרי, ונראה לי שלמשפחה שלו היה חשוב שהוא יתחתן עם מישהי ממשפחה יהודית ודתית, ואני אומר זאת רק בגלל שעשית הכל מהכל.
תראי את הקרבת לדעתי יותר מדי, את הקרבת את המשפחה שלך, אמנם התגיירת לפי רצונך, אבל הפכת לדתייה אני מניח בשביל האקס, עשית הכל כדי לרצות אותו, אבל בזמן האמת למרות שהוא אהב אותך הוא לא היה יכול ללכת נגד משפחתו, משפחתו מן הסתם רואים דברים אחרת והם אינם מושפעים מרגשות אלא בטובת בנם. שלדעתם מתבטאת בבחורה שבאה ממשפחה יהודית ודתית.
גם בראייה לעתיד, לא היית יכולה ללכת להורים שלך בשבתות אלא רק בימי חול, הילדים שלך היו מבלים רק אצל משפחתו בשבתות. אלו דברים שהיו מכאיבים לך ולמשפחתך בעתיד. ועלכן כמו שאמרת באמת הכל לטובה ואני חושב שאת צריכה להמשיך הלאה.

מצד שני אני אסייג קצת את דבריי ואומר לך, שאם באמת את רצית להיות דתיה ולא עשית זאת למען האקס, אלא זה מה שאת רצית באמת ואת מודעת להשלכות וההשפעות על משפחתך, משפחתך תצטרך ללכת לקראתך ולשנות את אורח חייהם, כדי שתוכלי לחיות איתם וגם כדי שהגבר הדתי הבא בחייך יוכל לבוא ולחיות עם משפחתך.

אני ממש מסכים איתך, שאת צריכה להמשיך הלאה כי באמת נתת הכל מהכל, אבל שתביני אין פה קשר לאמון, אל תאבדי אמון באנשים וגברים, זה הרבה מעבר, באתם מעולמות שונים וזה היה מתפוצץ מתישהוא במהלך הקשר. היום כשאת יותר חכמה(מנסיון) ומבינה את ההשפעות של החלטותייך, תחשבי מה את רוצה (זוגיות חילונית,דתית) ממקום רציונאל בלי רגשות ואם זה תלכי עד הסוף.

תהיי חזקה

הי יהל,

אני מסכימה עם אלדר בעינין הזה. אם הבחור נחוש- יש פה מעבר, לא חושבת שזה קשור ספציפית לסיבה שהזכיר מולך.

אני מאמינה שמגיע לך מישהו שקודם כל יכבד אותך כפי שאת, שיבין את המעבר החד שעשית בין שני עולמות למען העקרונות שלך, מעבר לזה חשוב שתבדקי עם עצמך- איפה הגבול שלך? מה את מוכנה לעשות ולא מוכנה לעשות? מה היית רוצה באמת?

אני בטוחה שתעברי את התקופה הזאת, ותגיעי בסופו שלדבר למי שבאמת ראוי לך.