קנאה אחרי פרידה

שלום נוגה,

אם תקראי בעיניים "מבחוץ" את מה שכתבת את תגלי שאת כלל לא נפרדת ממנו. אולי רק פיזית, אבל רגשית את לגמרי שם. את מתנהגת כאילו את ממש איתו, מקנאה לו, חושבת מה יקרה אם יהיה עם מישהי, בודקת אותו בפייסבוק וגרוע מכל- יש ביניכם עדיין קשר שמנציח את כל התקשורת הלא בריאה הזאת.

אי אפשר לקרוא לך "אקסית", ולא "אקס", במצב שלכם. זוהי רק כותרת שנפרדתם. במציאות, אם תסתכלי לה בעיניים- את תביני שאין כאן שום פרידה. אפילו לא פסק זמן. הרגשות- שם. הקשר- שם. התקשורת- שם. הקנאה, הרכושנות לקשר (טבעית בקשר אמיתי) - הכל שם. ההפסקה, הפרידה, הסטטוס שאתם מצהירים- לא באמת שם. זוהי רק סיסמה למשהו שאין בו מעבר.

על מה זה מעיד? לדעתי זה מעיד על כך שיש בניכם עדיין רגשות חיבה ואולי אהבה וגעגועים. זה מעיד על כך שאתם לא שלמים עם הפרידה, זה מעיד על כך שכל עוד יש אסאמאסים, ותקשורת כפי שאת מתארת, תוך שאלה על "האם אתה מדבר איתה" וכו' (כנראה הוא היה שואל אותו דבר על אקס שלך), זה אומר שיש פה קשר. שלוש שנים לא הולכות ככה סתם. היה פה קשר מאוד משמעותי. אני מציעה קודם כל לשקול שוב את סיבות הפרידה. מעבר לזה, אם את באמת רוצה להמשיך בחייך ואת לא רואה אותו בתוכם, במילים אחרות- הפרידה מוצדקת- אז פרידה זאת פרידה. ועם כל הקושי- לעמוד מאחוריה. רק ככה את תוכלי לצמצם עם הזמן את הקנאה, ולתת לעצמך הזדמנות אמיתית לקשר בשל ורציני, כשתהיי מוכנה לו. אבל במצב הזה- את כורה לעצמך בור שרגשית, יהיה לך קשה לצאת ממנו, כל עוד את מזינה אותו בתקשורת עם אקס שלמעשה לא ממש האקס שלך בלב. אלא רק בהצהרה. זה מעיד על הקושי שלכם לסיים באמת, ולכן בשלב ראשון אני מציעה לשים את הדברים על השולחן ולקבל החלטה- למה נפרדנו? האם הפרידה מוצדקת? האם אין מקום לשקול שוב?

בהצלחה רבה!

הרי אם צד אחד בחר להיפרד, והצד השני מן הסתם עדיין פגוע ואוהב, איך אפשר לדעת מתי זה מוצדק ומתי לא? בסיפור שלי, הצד שנפרד טוען שהוא עדיין אוהב ומתגעגע ורוצה שנישאר בקשר. אני מבחינתי גם אוהבת ומתגעגעת אבל אמרתי לו שאני מעדיפה שננתק לגמרי ושיעמוד מאחורי ההחלטה שהוא עשה.

פרידה מוצדקת היא כאשר אחד הצדדים החליט שהוא לא רוצה להמשיך יותר בקשר. כי אם לא אז אף פרידה היא איננה מוצדקת וכל אחד צריך להיות עם בן הזוג הראשון שלו- לאורך כל חייו..
בן הזוג שלי לשעבר נפרד ממני בלי סיבה בכלל. ועדיין טען שהוא אוהב ואפכת לו והוא מעריך...... כל מיני דברים שלקחתי בעירבון מאוד מוגבל.. כי אם זה היה נכון- הוא היה איתי ולא בוחר להיפרד ממני.

אז שאלתי היא- מהי פרידה מוצדקת? או מהי פרידה לא מוצדקת? כאשר מישהו בוחר לסיים את הקשר זה לא מוצדק מספיק? הוא רצה שנישאר בקשר וסיפר לי על היום שלו ושאל אותי על שלי עד שאני עצרתי את הקשר ה"חולני" הזה. או שאתה איתי- או שלא. שום באמצע. אין סיבה.

הי אורלי,

אני מבינה שאת מנסה למצוא רציונל מסוים שיסדר לך את הבלאגן בראש- למה הוא נפרד ועדיין בקשר איתי. מדובר על התנהגות שהיא יותר ברמה הרגשית והמנטאלית של הבחור. "להשאיר על אש קטנה", שתהיי בסביבה, כי כנראה יכולת ההיפרדות שלו לא מלאה. ואז נוצר מצב של הרבה בלבול- כי יש קשר, יש געגוע, אבל אין קשר. אז מה קורה פה?

עם המשפט האחרון שלך אני מאוד מסכימה- עזרי לו לקחת אחריות על ההחלטה שלו. פרידה חייבת להיות החלטית וחד משמעית. לא הודעות, לא טלפון ולא חג שמח. רק ככה חווים פרידה. כל עוד אתם בקשר אין פה פרידה.

אז אני ושבת כמוך, אל תעשי לעצמך עוול, אל תישארי איתו בקשר. האמיני לי שאם הוא באמת יהיה מוכן להתחייב את תדעי את זה כך או כך. הוא חייב לעמוד מאחורי ההחלטה כי כרגע זה נראה שהוא בהצהרה נפרד ממך כדי להיות חופשי לשאר הדברים, כולל קשרים אחרים, אבל בפועל עדיין מביע רגשות כדי לשמור על איזו גחלת. צריך לכבות אותה כדי להבין מה באמת הפרידה הזאת אומרת וכפי ששאלת- האם היא מוצדקת.

ואכן אני עקבית בהתנתקות שלי.. הוא עוד שלח לי סמס ביום שאמרתי לו שאני טסה.. עניתי לי בקרירות "תודה" (אמר לי תהני) ואז הוא שלח עוד איזו הודעה שאני לא זוכרת אפילו- ולא עניתי.
בחרת להיפרד- אז עד הסוף.. מוזר לי איך יש אנשים שפשוט לא מבינים את זה.
שמספיק אמיצים לבוא ולבקש להיפרד אך לא מספיק אמיצים לעמוד מאחורי ההחלטה שלהם כאשר היא מתממשת. למזלי אני חזקה מספיק לא לענות לו ולא "להקל" עליו למרות שגם לי זה קשה.