לא מסוגלת לסבול את נוכחותו!!!

ולמה לא לחתוך עם הילדים ליום חופש וכמובן להסביר לו את המצב שלך , הרצונות שלך ומה את מצפה ממנו לא סתם ללכת כמובן. כל דבר לדעתי לגיטימי כל עוד זה עושה טוב ולא פוגע באף אחד מבני הזוג. וגם אם זה יבוא לו בהפתע, כי יכול להיות שלא ממש דיברת איתו על הנושא, עדיין זה הזמן לדבר לפני שאת מתפוצצת מרוב ייאוש ותיסכול.

לא בא לי היקרה, צר לי על המצב שלכם. אני מאמינה שגם לבעלך לא טוב עכשו בזוגיות, אחרת הוא כן היה מנסה לגעת בך. אבל גם את כותבת - לא מסוגלת לסבול את נוכחותו!
אולי גם הוא כבר מתקשה לסבול את נוכחותך? אולי - ולא כל כך משנה איך זה התחיל - את לא ממש נחמדה אליו כאשר הוא נכנס הביתה מן העבודה או כאשר הוא יוצא בבוקר?
אני מאמינה שהצרכים של כל אחד מכם לא מתמלאים ע"י האחר, וזה שלב שדורש תיקון.

אגב, זהו שלב ידוע בהתפתחות הזוגיות. מגיע שיא העומס, תחושה של הישרדות ממש, הילדים מעיקים ומעייפים פיזית ונפשית, הלילות קשים ואין שום תמיכה מבן הזוג.
זה נשמע לי כמו משבר בזוגיות.

זה השלב בו מתחילים להגיד לבן הזוג: או שאנחנו לוקחים עצמנו בידיים (לבד או בעזרת ייעוץ זוגי ) או שאנחנו נפרדים. מישהו חייב להכריז על הבעייה וזה מפחיד, לקרוא לילד בשמו ולהודות שיש בעייה זוגית.

להמשיך ככה רק ידרדר את הזוגיות ואת תחושבת האהבה שאולי עוד נותרה.
ככל שמשתהים עם התחלת השינוי - כך יהיה יותר קשה וסיוכי קטן יותר שאי פעם זה יצליח.