נשואה בודדה

היי

כואב לקרוא את מה שרשמת, מי שהיה בן זוגך ב-20 שנה אחרונות יתנהג כאילו את לא קיימת, וייתן לך הרגשה של בדידות.
אני חייב לשאול למה את ממשיכה להילחם עליו אם הוא לא רוצה?
אם הוא הפריד חשבונות, זה נראה כאילו הוא מתכנן גירושים, (יכול להיות שיש לו מישהי ואת לא יודעת)שאלת אותו את הסיבה לחשבונות?
מצד שני יכול להיות שהוא עובר משבר גיל הארבעים, או אולי הוא עובר משהו נפשי (כי את אמרת שהוא לא מתייחס לילדים והוא לא עונה ומסוגר)

לדעתי אם את מרגישה שהיחס שלו לא השתנה רק כלפייך אלא גם לסובבים אותו, זה יותר מצביע על משבר שהוא עובר.
אם הוא מסרב ללכת לאיש מקצוע, תנסי להיעזר בחבר קרוב או מישהו מהמשפחה שלו שאת יכולה לשתף שכן יכול להשפיע עליו, ולדחוף אותו לראות איש מקצוע.

רונלי יקרה, ראשית, אני מצדיעה לאלדר על התשובה העניינית והמבינה.
כצעד ראשון הייתי במקומך פונה לשיחה עם יועץ זוגי על מנת לבחון את האפשרות האם יש משהו שאת יכולה לעשות ביוזמתך לשינוי האינטראקציה ביניכם. זה עלול להיות קשה לעלות על מה מפריע לו כאשר הוא לא יהיה נוכח, אבל יועץ מנוסה יוכל לקרוא בין השורות
ולשער אם יש משהו בהתנהגות שלך שמפריע וחוסם את בעלך ואולי אפילו מייאש אותו, או שאכן זהו משבר נפשי שאינו קשור להתנהגות וליחס שלך.
אגב, מן העובדה שביוזמתך החלטת להפסיק עם הסקס בתגובה לצעד הכלכלי שהוא עשה בהפרדת החשבונות - אני למדה שאולי קיום יחסי מין ביניכם מותנה מצידך בהתנהגות "הטובה" שלו, ואני נתקלת בהרבה זוגות שהלינקייג' הזה מאוד מייאש, מתסכל ומרגיז את בן הזוג. כי כל אחד רוצה שירצו אותו בגלל מי שהוא ולא בגלל שהוא עוזר או לא עוזר בבית, למשל. ואם זה נמשך שנים - התחושה שעליו "לקנות" סקס ואת עושה לו טובה - זה מכניס לייאוש.
אינני טוענת שזה מה שקורה אצלכם, אבל זוהי אפשרות שעלייך לשקול - האם זה נכון לגביכם.וזה משהו שתוכלי לבחון בייעוץ גם אם תגיעי לבדך.

בגדול, אני משערת שבעלך מרגיש חסר אונים. שאין לו כוח לשנות את המצב. ברור לי שגם לו לא טוב, אבל הוא לא מאמין שניתן לעשות משהו. יתכן למשל שהוא לא מאמין שאת יכולה להשתנות אפילו אם תלכו לייעוץ, ולכן הוא רק מסתגר ונמנע מתקשורת יותר ויותר.

אוסיף עוד נקודה: לפעמים צריך לעשות מעשה ולנער את העניינים בצורה רצינית, אחרת כל האמירות שנאמרו קודם לכן - לא נקלטות.
אני חושבת שאין לך מה להפסיד. הוא כנראה לא יעשה את הצעד הראשון לשנות את המצב כי הוא הולך ומסתגר ועל פי תיאורך, ואני חושבת שמה שאלדר כתב לגבי אפשרות שהוא חווה דכאון זו בהחלט אפשרות סבירה.
יתכן שאם תעשי צעד אמיץ ותדרשי להיפרד או להתגרש כי אינך מוכנה לחיות בצורה כזאת - לפעמים זה מנער את בן הזוג ופוקח לו את העיניים, ואמנם הזוגיות עוברת משבר, וזה הולך להיות קשה, אבל יש סיכוי מסויים שהוא יסכים להיכנס לתהליך של ייעוץ כאשר זה יעמוד בצורה מפורשת שאינך מוכנה להמשיך כך בלי ייעוץ.
כבר קרה לי הרבה פעמים שבני או בנות הזוג הסכימו להגיע לייעוץ זוגי רק לאחר שהוטלה הפצצה.
ברור שעדיף לא להגיע למצב המשברי הזה, אבל נראה לי שאינך מוכנה יותר להמשיך בחיים האלו כמו שהם.
קיימת האפשרות שהוא בכל זאת לא ייענה לניעור הזה ויש להביאה בחשבון. לכן לפני שאת עושה את הצעד הזה חישבי היטב האם את מוכנה לתוצאה הזאת של פרידה ללא חזרה. בגלל גודל הסיכון למשפחה וכל אחד מכם שיש בצעד הזה - חשוב להגיע קודם לייעוץ אישי.