אהבה או אובססיה?

אנונימית יקרה, היחסים שלכם נמצאים בתחילת הדרך, וככל שהוא נעשה יותר יקר לליבך וחשוב לך - את יותר חוששת שמא יקרה משהו והוא לא ירצה להישאר איתך. החשש הזה נשען כמו שאת כותבת גם על נסיון מן העבר עם גברים אחרים שהתאכזבת מהם,ובנוסף גם על חוסר בטחון אישי שלך ממנו אני מתרשמת.
כי את כותבת שאינך רוצה לשתף אותו בחרדות שלך, כלומר אינך רוצה לחשוף בפניו חלקים בעייתיים שלך, בהנחה שזה עלול להבריח אותו.
יש בכך משהו. בתחילת היחסים, הרי השאלה הכי חשובה שכל אחד שואל את עצמו היא האם זהו הפרטנר המתאים לי להתחתן איתו ולקשור את גורלי בגורלו לכל החיים?!
ואם מתגלה משהו שלילי, בשלב מוקדם, זה עלול להטות את הכף לשלילה.
לכן נדמה לי שאת צודקת בכך שאינך משתפת אותו בנושא החרדות.
מצד שני את כותבת על ההיעלבויות שלך. חשוב שתדעי שאחד הדברים שהכי מעיקים על רוב הגברים - וזה משום שהם עצמם בנויים אחרת - זה רגשנות יתר אצל נשים. שהן נוטות להיפגע ולהיעלב בקלות, לבכות בקלות מדברים. הגברים ממש לא יודעים מה לעשות עם זה ואיך לפתור את הבעייה הרגשית.
לכן אני מציעה לך לא להעמיס עליו יותר מדי, אלא למצוא חברה טובה, אחות, אמא - מישהי מן המין הנשי שמבינה את הרגשנות שלך, ואיתה תתייעצי ותשפכי אצלה את החרדות שלך.
לגבי חוסר הבטחון: זה ייבנה אך ורק ע"י חוויות של הצלחה. זה יכול לקרות בתחום העבודה - אם את עובדת, לימודים - משימות אישיות שאת מצליחה לעמוד בהן. לאו דווקא מטרות גבוהות מדי, אלא מטרות ריאליות שאת שמה לעצמך ועומדת בהן.
למשל את יכולה להתחיל את היום עם רשימת מטלות לביצוע, ולהתאמץ לבצע הכל, ואז תהיי מרוצה מעצמך. קחי פידבק מחברותיך ומשפחתך הקרובה ונסי לתקן בעצמך דברים שנראים לך חשובים על פי הפידבק שאת שומעת.
דברים אלו יכולים לעזור לך להרגיש יותר "שווה" ופחות לחשוש שמא הוא לא ירצה אותך.

תודה רבה על התשובה המעודדת שלך.
החרדות האלו זה עניין חולף, זאת אומרת אני יכולה שבוע להרגיש בעננים מאושר ואז פתאום באיזה יום שהוא בקושי התקשר אני פתאום מרגישה מין מערבולת בבטן, והכי מצחיק שאני ברגע שחושבת בהיגיון מבינה שזה שהוא לא התקשר הרבה ורק בערב או שלא כתב לי אסמסים נובע מהסיבה שהוא עובד קשה. והבעיה היא למה אני עדיין בחרדות שפשוט אין להם סיבה? הוא הרי לא מראה לי חוסר יחס. אני מפחדת שהוא יתחיל לקחת אותי כמובן מאליו כי הרי הוא בטוח שאני מאוהבת בו, מה שגם אני בטוחה לגביו, הוא מבחינתו יודע שאני שם ואני לא אכעס ואבין אותו, וזה באמת ככה. אז למה היום יומיים האלו שפתאום אני נכנסת לסרטים פשוט מוציאים אותי מדעתי?

אנונימית יקרה, מה שאת כותבת מעיד פשוט על עוצמת האהבה שלך אליו. זה סממן מובהק של מישהי מאוהבת! הרי את חושבת עליו כמעט כל רגע במשך היום, והוא כל כך משמעותי עבורך, ואת מצפה שזה יהיה אותו דבר גם אצלו. ולכן אם הוא לא מתקשר אליך כמה זמן ברצף - את מתחילה לחשוש שמא הוא לא מספיק אוהב אותך או לא אוהב אותך בדיוק כמו שאת אותו. מצד שני את מודעת לכך שהוא מאוד עסוק בעבודתו, ושהוא בכל זאת אוהב אותך מאוד. ומחשבה זאת מרגיעה אותך (קצת).

אתן לך עוד טיפ שירגיע אותך:
להבין שככה זה כאשר מאוהבים. את זה מכנים בין השאר - "פרפרים" שזה כולל גם תחושות נעימות של התרגשות כאשר את חושבת עליו וגם קצת חרדה כאשר את חוששת שמא הוא לא מספיק בעניין או מה יקרה אם הוא לא יהיה יותר בחיים שלך.

זה סימפטום ידוע ומוכר לכל מי שהיה ממש מאוהב. קחי את החרדה שלך בתור סממן של האהבה. זה יקל עלייך להתמודד איתה אם תביני שהיא שם רק בגלל שאת כל כך אוהבת אותו!

אני מבינה את כל מה שאת כותבת ומבינה שכנראה את צודקת ואני באמת מאוהבת בו, אבל לפעמים זה עוד יותר גורם לי לחרדות, הרי שאני אוהבת אותו והוא אף פעם לא אמר לי שהוא אוהב אותי (גם אני לא אמרתי.. רק שהוא בטוח בזה) וזה קצת פוגע שגבר שאת אוהבת לא מוצא דקה פנוייה ביום כדי להתקשר אלייך, ורק בערב כשהוא סחוט מעבודה הוא נזכר להתקשר.. אולי אני מגזימה? או שאני צודקת? איך להסתכל על כל זה בצורה חיובית.. תעייצי לי בבקשה..
סליחה שאני משגעת אותך.
כל מי שמסביב בטוח שאני סתם קטנונית... אולי זה נכון?

היי, אני בן 29 ואני במערכת יחסים מזה שנה בערך,
מה שאת עוברת נשמע לי מוכר, גם אני עברתי את זה בקשר שלי וזה לא בהכרח משהו נשי כמו שכתבה לך דורית...
לדעתי זה נובע יותר מביטחון עצמי בקשר, אני עבדתי על זה מלא...
לפעמים אגב, הבעיה היא בצד השני, שלא מראה אהבה בכמות שאת מראה ושלא נותן 100 אחוז מעצמו כמו שאת נותנת לו..
זה בהחלט פוגע בביטחון שהצד השני לא מתמסר כמוך...
לכן את חוששת בכל פעם שהוא לא מתקשר ומנתחת כל שיחה שבה הוא לא אמר שהוא אוהב אותך...
אני עברתי בדיוק את אותו הדבר עם בת זוגתי...
בסוף הבנתי שמגיע לי יותר ושהיא גם צריכה לתת מעצמה ודרשתי את זה ממנה
זהו, אין לי תובנות מיוחדות,
סתם רציתי לשתף

סליחה אם אני מתערבת מידי.. דרשת וקיבלת את זה?

אני לא חושבת שיש גברים שלא יודעים מה לעשות עם רגישות יתר.. אני הייתי רגישה מאוד ובן הזוג שלי כל הזמן היה שם ותמך בי כשבכיתי.. אני זו שבסוף אמרתי שלא נעים לי יותר לבכות לידו (היו לי הרבה בעיות בבית ובכללי) והוא אמר שזה בסדר ושדווקא זה עושה לו טוב לדעת שאני יכולה ככה לבכות לידו ולהוציא את מה שיש לי..

זה נורא תלוי מי.

הקטע הוא האם זה נכון לבקש מבן הזוג שיבין את הרגישות הזאת..
הנה למשל מה אני אמורה לעשות עם עד 3 אחר הצהוריים אני לא שמעתי מחבר שלי וכולי במצב של כעס ורצון לבכות... ?

ברור שזה נכון.. תתקשרי אליו או תסמסי לו שאת צריכה אותו. ואם הוא לא באותו הרגע ליד הטלפון (כמובן אם הוא לא בישיבה או בנהיגה) הוא אמור להיות שם בשבילך ולתמוך בך כשאת צריכה אותו. קשר זה לא רק כשטוב. קשר טוב נמדד גם ברע. ואם רע לך- הוא צריך להיות שם בשבילך כמו שאת, תהיי שם בשבילו אם הוא רק יבקש.

לאנונימית: קראתי את מה שכתבה לך בכיינית, ועלי לומר לך שאינני מסכימה.
הרי עכשו "רע לך" לא כי קרה משהו לא טוב לך או למשפחתך ואת סובלת מכך.

"רע לך" כי הוא לא התקשר!!!

אילו היה קורה לך משהו רע אובייקטיבי אכן הייתי מצפה שהוא יתמוך בך ואת בו כאשר זה להיפך. אבל לא במקרה הזה שבו את מתפרקת רק מכך שהוא לא מתקשר אליך כמה שעות.
אני חושבת שעלייך ללמוד להתגבר על עצמך ולהרגיע את עצמך, כי אם התלות הזאת תימשך זה יתחיל להעיק על בו זוגך ואז הוא באמת יתחיל לפקפק האם הוא בנוי לתת לך כל כך הרבה תשומת לב שוטפת. קוראים לכך "תחזוקה גבוהה" - נשים (ברוב הפעמים מדובר אכן בנשים ולא בגברים) שמצפות להמון תשומת לב והשקעה רגשית. זה הופך לעול, זה מתיש, ועם הזמן הגבר מרגיש שלא בא לו יותר להשקיע כל כך הרבה. הוא גם רואה שכמה שהוא משקיע - זה אף פעם לא מספיק לה, וזה מייאש אותו ומאפיל על האהבה והורס אותה.
אני מצטערת על הניבוי השלילי הזה אבל אם הוא חשוב לך - תלמדי לנהל את עצמך ואת רגשותייך.
כל פעם שהוא כן יתקשר - היי מתוקה ונחמדה איתו: תשמחי בטלפון שלו, ובשום אופן אל תתני לו להבין ש"חיכית המון שעות לטלפון שלו" כלומר אל תתלונני על כך!
ככל שיהיה לו יותר כיף בשיחת הטלפון היומית - כך הוא יתקשר יותר במידה והוא יכול. לא כדאי להגיע למצב שהוא יתקשר אלייך מתוך חובה ועל מנת להימנע מן התוכחה והתלונה שלך!
ואם את מתוסכלת ולחוצה - אל תפילי זאת עליו אלא תמצאי לך חברה טובה שמבינה לליבך. בשביל זה יש חברות.

אני אעשה כל שביכולתי על מנת לשלוט על עצמי... לא יודעת מה קרה לי הרי שפעם לא הייתי כזאת.. כנראה שמשהו בביטחון העצמי שלי השתבש.. כנראה שאני צריכה לעבוד על זה יותר. אני אנסה לראות איך עליי לתקן ההרגשה שלי, הרי פה מובן לי לגמרי שהוא לא אשם כלל הוא עושה הכל, אני גם לא שוכחת שזו פעם ראשונה שהוא בקשר רציני ולכן זה חדש לו, אתמול הוא הכיר אותי למשפחה שלו ואחר מכן בילינו ערב מדהים יחד, היום התעוררתי עם תחושת געגועים עזים (כנראה שבאמת התאהבתי) אני לא רוצה לאבד אותו ואת הקשר הזה אבל גם ברור לי שלחיות עם התחושות הלא נורמליות האלו אני לא רוצה, הוא חשוב לי יותר מידי לכן אני אעבוד על עצמי. כרגע לא מובן לי כיצד לשפר את החשיבה העצמית שלי ואשמח אם תהיה לך עצה כיצד אוכל להעריך ולאהוב את עצמי יותר. לפעמים קורה מצב שאני שואלת אותו "התגעגעת, או מה הרגשות שלך אליי?" והוא בתשובה אומר לי "את אמורה לדעת" אני כל הזמן צריכה את הפידבק הזה שהוא כן מתגעגע וכן אוהב ואת זה אני רוצה לשנות... תעייצו לי משהו בבקשה...