אי שיוויון בהורות

נשואה 6 שנים ואם לבת 3.5 ובת 3 חודשים.
בעלי הוא אב, שבוחר בד"כ להיות הורה מתי שנוח לו, ולא זמין לבנות כל הזמן.
הוא עובד מהבית, ועכשיו אני והוא יחד בבית כי זו חופשת לידה שלי.
למרות שהוא בבית, ועושה הפסקות למנוחה, הוא בקושי מחזיק את הקטנה. וגם כשהגדולה חוזרת הביתה, הוא אומר לה שלום, משחק איתה 2 דקות ואז נעלם בחדר של המחשב ונחלץ בקושי לארוחת הערב. אחרי ארוחת הערב הוא משחק עם הגדולה, כמעט תמיד אני עושה לה אמבטיה, ואם הוא עושה לה אמבטיה, זה לרוב נגמר לריב שלו איתה בשל חוסר סבלנות.
בשבתות הוא ישן מאוחר ואמרתי לו כמה וכמה פעמים שאני מרגישה אמא חד הורית בשבת. ולכן אני יוזמת מגוון פעילויות שהיחידה שמקובלת עליו היא שארד עם הבנות לגינה מתחת לבית. אז כשאני נוסעת להורים שלי הוא מרגיש שאני בורחת מהבית. היום רבנו על זה והוא אמר לי שאני לא יוזמת, ואני בורחת ממנו ומרחיקה את המשפחה שלו ממנו. אמרתי לו שאני הולכת לבריכה כי הילדה הגדולה מאוד אוהבת את זה, ובגלל שלו לא נעים להכנס למים בגלל בעיות ביטחון עצמי עם הגוף שלו, הילדה לא צריכה לסבול. וגם עניתי לו שיש המון פעילויות לילדים אבל הוא פוסל הכל, כי הוא רוצה רק ללכת לחברים,ששם הילדה תהיה צמודה אלי כי ישעמם לה והוא יהנה מחיי החברה שלו.
ובכלל הוא משדר חוסר זמינות לילדות - הילדה באה אליו לשחק איתו בכדור כפי שהוא אוהב לשחק איתה, אבל הוא רואה טלויזיה ואין לו סבלנות אליה.
יוצא מכך, שעלי נופל כל העומס ומעבר לעובדה שזה לא פייר, זה גם גורם לילדה להתרחק ממנו ולהעדיף אותי ואז הוא מאשים אותי שזה בגללי ו"בוכה" לי על זה ובעיקר, לא מבין.
איך מבהירים לו? ואיך מתקנים ? אני מותשת...