מצריך טיפול?

שבמהלך החודשים הראשונים של הקשר הוא ביקש ממני ספייס ונתתי לו.. לא עשיתי לו סרטים.. אני אף פעם לא עושה סרטים.. אולי גם זה העניין? הוא ביקש, אמרתי אוקיי ונתתי לו.. גם כשהוא אמר שהוא לא יודע מה הוא רוצה לא הראיתי לו שאני ממש מתרגשת מזה.. (הוא יודע שכן וידע שאני אוהבת אותו) אני פשוט לא אוהבת לעשות דרמות. רק כשהוא החליט כבר על הפסקה אז עשיתי "סרט" ואמרתי לו שאין דבר כזה. או שביחד או שנפרדים.

שלום עינב,

מספר נקודות:
1. יש איזו מן אוירה של השוואה תחרותיות מהדברים שאת כותבת, נסי לברר האם באמת את לא שמה דגש על הפערים ביניכם (השכלה, קשרים, עבודה) ,או מנסה להכניס אותם בכוח למשוואה שלו- למה הוא כרגע מעוניין להפסיק את הקשר.
2. העובדה שעזרת לו למצוא עבודה היא מצוינת ונראה כי את תומכת בו, אולי על הרקע הזה, של המחויבות הכלכלית לצד הקשר, הוא זקוק לזמן נוסף כדי לחשוב מה הכיוון האמיתי שלו.
3. אין לי ספק שהוא צודק ובלעדייך יהיה לו קשה. אך נשמע שהוא בכיוון של לקחת פסק זמן ולחשוב שוב על הכל, ולעשות סדר. וחשוב שהוא יעשה את זה עכשיו ולא, נגיד, אחרי חתונה.
4. עשית נכון וטוב שנסעת לכמה ימים, טוב שהתנתקת ממנו כי זה מה שהוא ביקש. לא הייתי מקטינה את החוויה שלו ואומרת "שהוא הכניס לעצמו שטות לראש". נסי לחשוב ברצינות על מה שהוא אומר- הוא מספר לך שהוא חווה כרגע חוויה רצינית של בלבול ותהיות מחודשות על החיים שלו. זה לא עינין של מה בכך. נכון שאת יוצאת נפגעת, אך שימי לב שזוהי לא שטות בכלל מה שהוא אומר לך. במיוחד כשהשטות הזאת נוגעת גם בקשר שלכם וברגשות שלך.
5. אני לא חושבת שאת צריכה להוכיח לו כמה את טובה, הוא יודע את זה. אפשרי לו את הזמן ויש סיכוי שהוא יחבר את כל מה שחסר לו ויגיע למסקנה שאת אכן האחת שלו וירצה לחזור. רק צריך לתת את הזמן.
6. מניסיון אישי- גם אני הייתי במצב בו בן הזוג לא אקדמאי, לא פסיכומטרי ולא בגרות. וכל אלו בהחלט יכולים להשתנות. אלו לא תכונות שבן הזוג מגיע איתן, אלו פרמטרים שיכולים להעלות את הדימוי שלו בעינינו, תלוי מהו דימוי טוב בעינינו. גם אני הגעתי לקשר עם כמעט 2 תארים ולא תאמיני כמה אני לא יודעת שהוא יודע. זוגיות טובה לא באמת מדברת על זה, השאלה עם מי את קמה בבוקר חשובה יותר. אני מסכימה שעם השכלה גבוהה אפשר יותר להתקדם בחיים, במיוחד היום, אבל לא הייתי מגדירה את זה כעדיפות עליונה בזוגיות.
7. דבר אחרון- העובדה שמאחר לעבודה, שהתקשה במציאת עבודה ובהתחייבות לה- שוב מחזירה אתונו לנקודה שלו- הוא כרגע צריך לחשוב מה הוא באמת רוצה. אם תתני לו את זה, הסיכויים שיבין מה הוא רוצה טובים יותר. עשית טוב ובתבונה שהתנתקת לכמה ימים. בהמשך תוכלי לדון איתו שוב על ה"ממצאים" שמצא.

טיפול? לא כ"כ הבנתי כוונתך. הוא סה"כ נשמע אדם שצריך לסדר את המחשבות. אם תחליטו לחזור, ותרגישי צורך בתמיכת גורם שלישי, כמובן יש לזה תמיד מקום.

לגבי ההוספה שלך- מסכימה איתך שאין מה לעשות דרמות. כמובן להגיד ולבטא את חשיבות הקשר בעינייך, אבל אם הוא הגיע להחלטה כזאת- נאפשר לו אותה.

1. אני בוודאי שלא שמה דגש על הפערים.. אני אוהבת אותו באמת כמו שהוא ולא מלחיץ אותי שהוא כזה.
2. הוא אמר שאם ניפרד הוא יודע שהוא יעזוב את העבודה כי כל הביטחון שלא יירד והוא לא יצליח לעמוד מול הבוסים שלו. הוא אמר שאני זו שנותנת לו את הביטחון..
3. אם יהיה לו קשה בלעדיי אז מה יש לסדר? אני ממש מבובלת מהעניין הזה..למה להקשות על עצמך? :)
4. הוא חווה חוויה רצינית של בלבול, אני יודעת את זה. השאלה היא- האם אני לא צריכה להיות שם ושננסה להתמודד עם זה ביחד?.
5. כמה זמן צריך לתת לזה? כמה שבועות? שנה? בכלל קורים הדברים האלה שבחורים להיפרד בגלל דבר כזה ואז רוצים לחזור? אני יודעת שהוא לא נפרד כי הוא לא אוהב אז אולי זה עוד אפשרי? או שתמיד עדיף שלא לחיות בתקוות שווא. אחותו דיברה איתי ואמרה שהוא ממש נכנס לדיכאון בכמה ימים האלה.. שהוא לא יוצא וגם אם הוא יושב עם חברים "רואים שהוא לא שם".
6. זה ממש לא הדבר הכי חשוב בזוגיות מבחינתי.. אני אוהבת אותו וכל פעם שהוא היה חוזר מהעבודה הייתי קופצת עליו מרוב שמחה שהוא חזר.. ההשכלה לא פקטור מבחינתי.
7. מתי זה בהמשך? אני כרגע מנתקת איתו את הקשר עד שהוא יחליט לתת לי תשובה.. גם, כששאלתי מה הסיבה, מה קורה, הוא בכלל לא ידע לענות לי.. אין לו תשובה אז איך הוא ידע על מה לחשוב?
הוא אמר שהוא "שלם עם ההחלטה להיפרד" כי הוא רוצה לראות איך זה בלעדיי. אני פשוט מבולבלת כבר. מצד אחד הוא אומר כמה שהוא אוהב. כמה שהוא רוצה. ומהצד השני- רוצה לראות איך זה בלעדיי. להמשיך בנתק הזה? כרגע כשהוא מתקשר אנחנו מדברים אבל זה סתם מקשה עליי כי אני לא מקבלת ממנו תשובות.
כמה זמן אני צריכה לחכות?? או שפשוט אמשיך הלאה בחיי ואולי יום אחד הוא יחזור אלי עם "ממצאים"... הרי אמרתי לו שגם מבחינתי זו לא הפסקה, זה פרידה לכל דבר וכבר שבוע שלא יצרנו קשר.
אני פשוט רוצה לדעת מנסיונך או מה"סטטיסטיקה".. תוך כמה זמן, אם בכלל ואיזו תשובה מקבלים.. אני לא רוצה מישהו שלא בטוח שהוא רוצה אותי. אוף כבר! :)

הוא אמר גם שהוא מרגיש שהוא לא התנסה מספיק ושהוא רוצה "להתפרפר". זה לא סימן מובהק לזה שאולי הוא לא אוהב יותר? ולא רוצה את הקשר יותר אלא רוצה להיות עם אחרות?
אני פשוט צריכה איזה כיוון מחשבה לדעת אם להמשיך בשלב ה"אבל" ולהפסיק לחיות באשלייה שנחזור.
הוא בפירוש אמר שחלק מהעניין זה חוסר הניסיון שלו עם אחרות. למרות שהוא ואמר שהוא יודע מה הוא יפסיד ויאבד ושזה כל כך יחסר לו ויקשה עליו. ובכל מקרה הוא יבחר באופציה הסופית של פרידה ואני בטוחה בזה. .

השאלה היא אם יש דרך להניע אותו מזה או באמת כמו שאמרת, Let it be..
שיתנסה, שיחווה ואם האהבה חזקה מספיק הוא עוד ייצור קשר.

אני יודעת שיש עוד חיים אחריו ואני לא מפסיקה את שגרת חיי בגלל זה. אבל זה חשוב לי לנסות לפחות לקבל כיוון. אני רוצה שהשיחה הראשונה תבוא ממנו. מפגר, אני יודעת, אבל זה מה שאני חושבת שיהיה הכי נכון.

הי שוב,

אני מבינה אותך לגמרי. את רוצה כיוון מחשבה כדי לעשות גם לעצמך סדר.

ראשית אני אומרת- יש סדר שזוגיות יכולה לארגן, זה לגבי שאלתך- אז למה לא לעבוד ביחד על הקושי.. ויש סדר שקשור אלינו כיחידים. והזוגיות במקרה הזה מלכלכת מאוד את התמונה, מפריעה לחשיבה ומהווה מכשול. ושם הוא נמצא.

כדי שלא תתעסקי יותר מידי ב"איזה כיוון" ללכת- העובדה שרוצה להתנסות ולהתפרפר אולי לא מלמדת בהכרח על חוסר אהבה, אולי יש עוד אהבה ורגש, אבל הצורך שלו להיות חופשי גובר על הצורך שלו בקשר. וזה לדעתי יכול להגיד לך הרבה. אין לך מה להמתין יותר מדי, אני מניחה שתוך כמה ימים אחד מכם יזום שיחה, כדאי מאוד שאם תהיה פרידה- היא תהיה סגורה ומוצהרת ולא להשאיר קצוות פתוחים. וכן, LET IT BE משם והלאה. זה כבר לא תלוי בך. בגלל שהיה פה קשר משמעותי הוא רואי להיסגר באופן מכבד. ולכן חכי עוד כמה ימים, קיימו שיחה על מה שהוא החליט, ומשם תמשיכי הלאה. גם לך לא יהיה מאוד קל, כי בכל זאת את חווה פרידה ואת נפגעת, וגם את כמובן תצטרכי את הזמן שלך.

עדי כתבה לך מילים מאלפות > אבל הצורך שלו להיות חופשי גובר על הצורך שלו בקשר. וזה לדעתי יכול להגיד לך הרבה. אין לך מה להמתין יותר מדי, אני מניחה שתוך כמה ימים אחד מכם יזום שיחה, כדאי מאוד שאם תהיה פרידה- היא תהיה סגורה ומוצהרת ולא להשאיר קצוות פתוחים. וכן, LET IT BE משם והלאה. זה כבר לא תלוי בך.
-
אם אפשר להאיר את תשומת ליבך לגביי מה שכתבת >
אני לא רוצה מישהו שלא בטוח שהוא רוצה אותי. אוף כבר! :)
זאת הנקודה המרכזית כי מצד אחד הוא רוצה אותך רק שהוא מבקש ממך להשאר שם בשבילו מה שנקרא ללכת בלי ולהרגיש עם, תשאלי את עצמך את את מוכנה לתת לו את המתנה הזו,
ולקינוח את כותבת >
ובכל מקרה הוא יבחר באופציה הסופית של פרידה ואני בטוחה בזה .
זה בעצם כל ההבדל בניכם, את חוששת בכל זאת להינטש על ידו, בעוד הוא בטוח שתהיי שם ותחכי לו, למה הוא חושב כך ? לא יודע, כנראה שהוא כבר בדק את זה ולכן הוא מרשה לעצמו להחמיא ולהרעיף עלייך את כל השבחים שבעולם ובאותה נשימה לבקש להתפרפר, שזה חרב פיפיות ותכסיס ידוע...
מאחר וכרגע ממש אין לך שליטה על מה שהוא ייעשה, כי לרוץ אחריו את לא רוצה וזה גם פתרון גרוע, לא נותר לך אלא להפוך את הקערה על פיה, הווי אומר לפתוח דף חדש ומייד, ורצוי שישמע על כך מאחותו וכו', כדי לעזור לו להבין שאם הוא מתפרפר אז הוא מפסיד אותך, לצערי אין דרך אחרת להעביר לגברים את המסר,
אז מצד אחד את כאילו נותנת לו ספייס, אבל מצד שני מראה אסרטביות של אחת שיודעת לעמוד על הכבוד שלה, אם הוא לא חוזר, סימן שהוא לא היה שלך מלכתחילה, והרווחת את חייך מחדש,
בהצלחה

תודה רבה על התגובה... וכשאחותו דיברה איתי, אמרתי לה שאני לא מתכוונת לחכות לו. שכואב לי לדעת שהוא מדוכא כרגע אבל שאני כבר לא הכתובת לזה. כשיחליט, הוא יודע איך למצוא אותי.. לא יודעת אם היא העבירה לו את זה או לא אבל בכל מקרה אני הגעתי להחלטה שאני לא צריכה מישהו שמתלבט לגביי. מותר להתלבט כן? כל קשר גם הכי טוב יש התלבטויות השאלה היא מה יותר חזק.. ואצלו כנראה הצורך להיות לבד הוא חזק יותר לצערי ואין שום סיבה שארצה להמשיך להיות עם מישהו כזה. בן אדם טוב ככל שיהיה. הלב צורח להישאר אבל במקרה שלי השכל חזק יותר ואומר לי שאני צריכה טו לט גו וכך גם אעשה.

נשיקות לכולם!

זהו את לא בכיינית יותר?
יש דברים שלעולם לא יהיה לנו מושג למה קרו ואיך קרו, קחי בחשבון את כל האופציות, את יכולה להתנחם בכך שבכל מה שקשור אלייך עשית ופעלת נכון,
הבחירה של החיים שלך נתונה בידייך, עשי מה שאת מרגישה ואל תסתכלי אחורה, מי שרוצה אותך באמת יודע איפה את...
בהצלחה

חח אני עדיין בכיינית כי אני מתגעגעת אליו.. כבר שבוע בלי לדבר אפילו מילה.

אני יודעת שפעלתי נכון כי תמיד ידעתי מה אני שווה. אבל זה מה שעושה את זה ככ קשה.. איך בכז אנשים בוחרים לוותר על קשר שטוב להם בו. באמת שהיה לנו טוב. מה, בגלל שיכול להיות משו יותרטוב? הרי כשנפרדנו הוא בפירוש אמר שלא נגמרה המשיכה או האהבה. גם שבועיים שלושה אחרי זה הוא המשיך להגיד כמה שהוא אוהב מתגעגע ושאני חסרה לו. ואמר כמה שהוא חסר ביטחון בלעדיי.
ובכל זאת משהו שם, משהו שהוא לא יודע להסביר, גרם לו פשוט לקום וללכת. וזה כל כך מעציב אותי כי אני כל כך יודעת כמה טוב היה והייתי בהרבה קשרים ואני יודעת כבר לזהות קשר טוב שאני רואה אותו וזה כל כך מתסכל שהוא בחר ללכת.
למרות שהיה לו מאוד קשה, זו הבחירה שהוא עשה ואני לא יודעת אם עוד שווה לי (חודשיים אחרי הפרידה ושבוע בלי לדבר בכלל) לא לוותר, לקחת אותו לשיחה ולהגיד לו שאני רוצה.
או פשוט לתת לזמן לעבור ואז או שהוא באמת יחשוב על הדברים וירצה לחזור
או שהוא לא יחזור אבל בגלל שעבר הזמן אני גם לא כל כך ארצה שהוא יחזור..

להתגעגע זה טבעי, לבכות ג"כ. אבל לקרוא לעצמך בכיינית???

עלה לי רעיון,
הבנתי שיש לך קשר עם אחותו, תאמרי לה ש כדי לא לאבד משהו שבעצם שניכם רוצים, ויש לך חשש שבגלל רוח השטות שנכנסה בו אתם עלולים להפסיד קשר בריא ונהדר, שתציע לו מיוזמתה כאילו... לפנות לייעוץ הכוונה (עדיף איתך בייחד), אבל גם לבד זה בסדר, תקווי ששם הוא יפתח ויגלה בעצמו מה עובר עליו באמת, ייתכן ויפול לו האסימון והוא יצליח להתגבר על הדחף המפוקפק הזה להכיר עוד ועוד, וייתכן שהוא ימשיך בשלו, אולם מה שלא יהיה זה יקדם אותו ויעזור לו לקבל החלטה, שתעזור לך לצאת מחוסר הוודאות שפוקד אותך כרגע,
לילה טוב ובהצלחה

זה נגמר סופית... ואחותו יודעת והיא הכי מבואסת בעולם שזה נגמר בינינו. היא אמרה שכל המשפחה הייתה בטוחה שנתחתן בסוף וראו כמה טוב לנו ביחד (ואנשים מבחוץ יודעים לזהות דברים כאלה אני מניחה יותר מהאנשים שבתוך הקשר). היא אמרה שכל פעם איך שהייתי באה היו שמים לב איך הוא נהיה מאושר ושאף פעם הם לא ראו אותו ככה מאוהב. (אני הקשר הכי ארוך שהיה לו).. ועכשיו אחרי שהוא בחר לסיים את זה דיברתי איתה והיא אמרה לי שהוא ממש בדיכאון ושכבר נורא דואגים לו. כל מיני בני משפחה שלו התקשרו אלי אחרי זה חח כל פעם מישהו אחר להגיד שהוא עושה טעות ושאני אחסר להם ושהם מקווים שהוא יתעשת ושאני בן אדם מדהים ושהבאתי להם אור למשפחה :) אבל אני יודעת שזה לא יקרה. יש לי מן הרגשה כזו שהוא עומד שלם מאחורי הבחירה שלו, לא משנה כמה הוא בכה בטלפון ואמר שהוא אוהב אותי ומתגעגע ורוצה לחבק אותי. אם זה היה נכון- הוא היה עושה את זה, לא? הוא היה כבר בא אליי ומתחרט על השניה שהוא אמר שהוא לא רוצה להיות איתי. אבל בטלפון נורא קל לו להגיד "קשה לי" ונורא קל לו להגיד כמה שהוא מתגעגע ואוהב. אז למה הוא לא איתי?? אני משתגעת!!:(

תראי אני מבינה מאוד את המצוקה שלך.. את אוהבת אותו ורוצה להיות איתו וכמובן את רוצה לדעת שהוא גם רוצה אותך, בלי לרצות "להתפרפר" זה הגיוני כל כך... ונכון שכשגבר אומר לך ככה אז המחשבה שלך לגבי כמה הוא באמת אוהב אותך מתערערת.. את כמו כולנו רוצה גבר שיאהב אותך ויהיה בטוח שזה הכי טוב לו ושחוץ ממך הוא לא צריך אף אחת... ואני מבינה שקשה לך עכשיו מאוד הרי זה כל כף שקוף שאת אוהבת אותו... אל תשברי את הראש שלך במחשבה של "למה הוא לא עושה משהו אם הוא אוהב אותי.. למה הוא לא איתי?" פשוט תתמקדי בעצמך ותביני שמה שאת רוצה מקשר וגבר זה לא יותר מידי.. זה לגיטימי וזה מגיע לך...ולמרות שמאוד קשה לך תסתכלי על התמונה כך ש-לך מגיע יותר.. מגיע לך גבר שירצה רק אותך... מגיע לך גבר שלא יתלבט ויבכה לך בטלפון ותוך כדי גם לא יקום ויבוא אלייך ויגיד שהכאב שלו על אובדנך גדול מידי והוא החליט לחזור.. היום אני מבינה שמילים זה כלום! לא משנה כמה יגידו לך שאוהבים אותך.. ולא משנה כמה יבכו לך או ו יגידו שרע לההם.. משנה כמה יהיו שם לידך וכמה יחפשו את קרבתך וכמה באמת יוכיחו שאת חשובה... לא חשובה במילים, חשובה במעשים.. פשוט תביני מגיע לך יותר.. ויהיה לך הרבה יותר קל... אם הוא בוכה ורע לו זה כי הוא הבין מה הוא איבד, הגיוני מאוד עשית בשבילו המון ואולי בחיים הוא לא יכיר מישהי שתעשה בשבילו כל כך הרבה.. עכשיו תחשבי מה לך מגיע.. ולמרות שאני לא מכירה אותך אישית ממה שאני מתרשמת מגיע לך הרבה יותר מגבר שרוצה "להתפרפר".

איזה נשמה טובה את..:) ממש עודדת אותי...

אני יודעת שמגיע לי יותר. עכשיו הבעיה היא אחרת- אני כל כך מקווה שהוא לא יתקשר אי פעם, בחיים, לעולםםםם להגיד לי "התחרטתי". אני כל כך לא רוצה לדעת מקיומו יותר.
אחרי שנתתי מעצמי כל כך הרבה, ואחרי שהוא השלה אותי אלוהים יודע כמה זמן לא מגיעה לו הפריווילגיה בכלל להרים את הטלפון ולחייג את המספר שלי. אני מקווה שהוא לא יהיה טיפש וינסה להתקשר. אני כועסת.. לא כועסת כי הוא נפרד. כי מותר להיפרד. גם אני נפרדתי מאנשים בעבר. אבל מעולם לא השארתי אותם עם השאלה "למה". הייתי כנה. ידעתי שאני פוגעת אבל ידעתי שהכנות הפוגענית הזו תעזור להם בהמשך. גם טרחתי להדגיש ש-לי- מפריע ש..." ולא לגרום לבנאדם להאמין שיש משהו שלא טוב אצלו. האמנתי שגם לי מגיע שיתייחסו אליי ככה אבל אני זו אני. והוא השאיר אותי "תלוייה באוויר" ללא שום סיבה. גם לא הכי פוגעת.

ולכן הוא באמת לא שווה מישהי כמוני ומקווה שיום יבוא ואני לא אמצא את עצמי כותבת טורים בוואי-נט על מר גורלי אלא שבאמת יגיע האחד שיידע להעריך טוב לב ולא לפרשו כחולשה.

תודה לכולם.

כל הכבוד על הגישה שלך, ברגע שאת כותבת שאת לא רוצה שהוא יתקשר אלייך למרות הרגשות שלך, למרות כל מה שנתת ועשית עבורו את מוכיחה עד כמה את אמיצה וחזקה.. כל הכבוד לך!!
עצה שלי מכל הלב- תתנתקי ממנו, אל תתני להתקרב אלייך ולפגוע בך.. תחיי את החיים היפים, הרי יש כל כך הרבה דברים שאנחנו מונעות מעצמנו ברגע שאנחנו נמצאות בקשר, תחייכי ותגידי לעצמך שאת בחורנ אמיצה, ותאמיני לי שחסר היום בחורה חזקות ואמיצות שיכולות לקום ולהמשיך הלאה גם אם יש צער בלב. תתגאי בעצמך...

מאחלת לך את כל הטוב שבעולם!!