עזרא

הי לאה,

אני שמחה שבסוף החלטת לכתוב לנו ולשתף.. ואנסה לעזור.

את מדברת קודם כל על הרבה מאוד בדידות ו"ריק" בעולם שלך. הסיפור שסיפרת לנו כאן סובב סביב התחושה שלך, מה יש לאחרים ולי אין, מה אני לא יכולה להציע לבן שלי (משפחה גדולה) ומה בעלי הקודם כן.. את חשה דחויה מכמה מוקדים- הבעל הנוכחי שאיתו התחלת את הסיפור, הבעל הקודם והילד. את במקור לא מכאן, מה שמחזק עוד יותר את תחושת הבדידות והריקנות הזאת.

אז עד כאן אני מדברת על מה שאת חווה, להערכתי.. ועל הקושי הגדול שבלהסתדר עם כל זה לבד.

את מכניסה אלמנט נוסף שהוא הבעל הנוכחי, שמשווה בעינייך את היחס לקודמת מול היחס אלייך, את מרגישה מופלית לרעה בעינין זה, שהוא עדיין עסוק בה, שהוא לא מבין ולא מקשיב לך מספיק ואף הרחקת עד "נשואה ל"מקסים" שלא אוהב אותי". האם זו פרשנות שלך או שזה משהו שברור וגלוי לשניכם בזוגיות הזאת= הצהיר על כך בפנייך?

אז יש פה שני סיפורים אמנם קשורים אך שונים זה מזה- הסיפור האישי שלך על חייך ועל תחושות הפספוס והדחיה, והסיפור על הזוגיות המאכזבת שאת חווה כיום.

אני חושבת שכדי לטפל בזוגיות יש קודם כל לעשות סדר ו"לטאטא אבק" לגבי מה שקורה אצלך בפנים. לך בפנים יש הרבה מועקות שלאו דווקא קשורות לזוגיות עם הנוכחי. את זקוקה להרבה הקשבה, לכתף תומכת ואת מבקשת מפורשות- אל תפנו לי גב, אל תתעלמו ממני, אני זקוקה לאוזן קשבת ולעצה טובה. העצה הכי טובה שאני יכולה להעניק לך היא להציע לך לגשת לאיש מקצוע שיתן לך את המתנה הזאת- קירבה, הקשבה והכלה. קודם כל את צריכה שיחבקו גם את הצער שלך. אח"כ כל היתר.. וכל היתר יכול לחכות עוד קצת. לא מן הנמנע שאם תטפלי קודם במה שאת חווה אישית בחייך (אני מתכוונת בעיקר כלפי הילד שזה נראה לי מוקד הצער)- תצליחי להפתעתך לטפל מצוין גם במישור הזוגי- אם זה להצליח לקבל החלטה או אפילו לשפר משהו שם בתוך המערכת הזוגית. אבל כפי שציינתי זה יחכה כרגע.

מטפל טוב יוכל להעניק לך את הזמן שיהיה רק שלך, ולמעשה כל מה שאת מבקשת- עזרה, הכלה, תמיכה ואוזן קשבת- את תוכלי לקבל גם בפן האישי שנוצר בטיפול, וגם בפן המקצועי ואז להרוויח גם תהליך אישי של צמיחה, ואת זה אף אדם לא יוכל להעניק לך פרט אם תעניקי לעצמך את זה- בטיפול או יעוץ אישי קבוע.

אני מקוה שהצלחתי לסייע לך במקצת. מאחלת לך בהצלחה רבה.

המכתב שלך נגע לליבי. אני מבינה אותך ואת האכזבה (מהילד, מהבעל הראשון, מהבעל השני...). לפי דעתי (ואני לא מומחית) את עושה טעות -- לדעתי, את צריכה "לא לרדוף" אחרי הילד ו/או הבעל החדש. את צריכה כשהילד שלך בא אלייך שגם אצלך יהיה לו שמח ולבלות איתו ושירצה הוא לבוא. ואם לא רוצה לבוא ורוצה לגור אצל אביו את צריכה שיחשוב שאת שמחה כי הוא שמח וזהו..
לגבי הבעל החדש- אם לא טוב לך אין לך שום סיבה להישאר. אין לכם ילדים ביחד, ין לכם שום דבר שמכריח אותך להישאר דווקא איתו.גם הוא, את כאילו "רודפת" אחריו ואחרי הקרבה ממנו (שלא מגיעה). דווקא בגלל שאת גרושה את יודעת שלא חובה להישאר בנישואין לא טובים. מקווה שעזרתי.