אני מרגישה חנוקה

ג'י יקרה, מה שאת מתארת קורה בהרבה מערכות יחסים: בתחילה יש התקרבות גדולה מאד ושני בני הזוג רוצים להיות כמה שיותר זה בחברתו של האחר. ואז לאט לאט - כל אחד בקצב שלו - יש משיכה בחזרה לחיים הרגילים. אלא - בגלל שזה לא קורה בבת אחת לשני בני הזוג - אצלכם זה קרה קודם אצלו - באותו רגע השני מתחיל לדאוג ולהילחץ מכך שהראשון חושב על פעילויות אחרות, לא איתו והתגובות הלחוצות האלו יוצרות התנגדות אצל הראשון. זה מה שקרה לכם. ארוסך בתחילה היה בהתלהבות - מתוק, אוהב, תומך. אבל כאשר את באה בתלונות ומנסה לשכנע אותו להיות רק איתך ולוותר על שאר החיים שלו - הוא מתחיל להיעמד על רגליו האחוריות ולהילחם בך. הוא אפילו יגזים לצד ההפוך כאילו על מנת "לחנך" אותך ולהרגיל אותך שהוא אדון לעצמו ושאת לא יכולה להיות שתלטנית כלפיו.
אני מעלה ניחוש - שהוא היה קודם עם מישהי אחרת שרצתה להחזיק אותו קצר ועל הרקע הזה זה נגמר ועל כן הוא נעשה רגיש ו"אלרגי" להתנהגויות של נשים שעוצרות אותו וגוזלות מן החופש שלו להחליט על עצמו. או - שיש לו חבר קרוב שמזהיר אותו לא לתת לך להשתלט עליו - וזה מתוך הנסיון של החבר בתחום דומה.
מה שאני מציעה לך הוא להבין שיש לו צרכים משלו ו"לשחרר לו חבל". את כותבת שאת מרגישה חנוקה - המצב הוא שגם הוא מרגיש חנוק, ואחד מכם יישבר ראשון, ולי יש הרגשה שזה יהיה הוא - כי הוא כבר הזהיר אותך שהוא לא מוכן לשתלטנות הזאת.
היי חכמה: אם את באמת אוהבת אותו וחושבת שהוא מתאים לך למרות הכל - קבלי את התגובות שלו בתור פידבק על עצמך ותלמדי מכך לשנות משהו אצלך. סוג של להתבגר ולהשתנות. מה לעשות - החיים מלמדים אותנו ואנחנו משתנים כל הזמן. ככה אנחנו מעוצבים...