תופעה מוזרה

שלום אנונימי,

ראשית אני חייבת לומר "לא כולן כאלה". כנראה שאת מנקודת מבטך חווית לא מעט זוגות ומבחינה "סטטיסטית" ראית שיש הרבה זוגות שמשלימים אחד את השני, וחלק מ"סוגי ההשלמה" הוא גם מה שתארת.

הייתי אומרת שיש הרבה הפוכות- שהן לא עובדות, לא מתקדמות, לא אטרקטיביות, מתייחסות לבעל בזלזול- והבעל עדיין נשאר ואוהב.

מה גורם להן להישאר עם גבר "מתעלל" שכזה? יש אני מניחה כמה סיבות. חלקן בוודאי קשורות לדמות האב שהן ספגו בבית, ולכן באופן לא מודע הן מתקשרות רגשית ומתקשות להיפרד מהבן זוג הלא מוצלח להן. סיבה נוספת היא אישיותית- נשים שאולי הערך העצמי שלהן אינו גבוה, הביטחון לא בשמיים ואינן מסוגלות לקום ולעשות את הצעד, למרות שהצעד נראה נכון והגיוני, הן לא מסוגלות להתנתק, כפי שאת מעידה על עצמך. אולי את חוששת שאם תתנתקי- לא תמצאי מישהו טוב יותר, עדיין תישארי בודדה. ומה שיש כרגע הוא יותר טוב מכלום.

חשתי הרבה כעס בהודעה שלך, כעס על בן הזוג וכעס על עצמך- על עצם הישארותך במערכת היחסים הזאת. את לבטח מודעת שהכל תלוי רק בך- ההישארות והעזיבה. אני מאמינה שאת זקוקה לתמיכה גדולה כדי לחשוב בכלל על צעד של פרידה והתנתקות, לגבי שאלתך- איך להיגמל. מעבר לזה אין אדם שנשאר במערכת יחסים מבלי שיהיה לו את החלק שלו במערכת, ז"א, הגמילה היא בידייך שלך. לאת מיד אפשר לעשות את זה לבד, לוב זה מאוד קשה, ולכן צריך סיוע ותמיכה רגשית צמודה, ע"י יעוץ מתאים, של מטפל שיהיה איתך לאורך הדרך עד שתרגישי בטוחה יותר. גם בני משפחה וחברים יכולים לסייע. אבל לגבי השאלה - איך אני לא נכנסת שוב למערכת כזאת- זה עינין של תהליך אישי וטיפול אישי, בו תבררי מה התכונות שיש ושאין בך, שאת מחפשת בבן זוג. יש הרבה מהן שאנחנו לא מודעים אליהן, ויתכן וזו הסיבה שאת נשארת שם. בכל זאת יש משהו במערכת היחסים שמשרת את צרכייך. חשבי על אותם צרכים- איזה צורך מסופק אצלך על ידי הישארות בקשר? אולי העובדה שבן זוג מזלזל בך, נותנת לך אישור על כך שאת "לא שווה מספיק", בעצם מאשרת לך שהדימוי שלך אכן צריך להיות נמוך בעינייך? זאת השערה בלבד ויכולות להיות עוד הרבה סיבות אחרות להישארות שלך שם.

אם תצליחי להגיע לטיפול אישי, אם תצליחי לעשות אתהצעד הזה, את תופתעי מהביטחון שאת תקבלי לא רק לקום וללכת אלא גם לאל חזור על הטעות ולמצוא בן זוג אחר, שיעריך ויכבד אותך ויעצים. ולא יקטין ויגרום לך לחוש כ"כ חלשה.

בהצלחה רבה

הסיפור על האישה המוצלחת שנדבקת לגבר לא שווה מוכר לי מאוד... לפני כמה שנים הכרתי בחור, אני הייתי לפני קבלה לאוניברסיטה לתואר ראשון , עבדתי בחברה טובה, יוצאת למסיבות עם המון חברות והוא הי בחור רגיל מיפו, עבד כנהג. התחלנו לצאת, עם הזמן התאהבתי בו עד איבוד כל קשר עם העולם, הוא גרם לי לעזוב ת כל החברות שלי להתרחק מהמשפחה שלי, לא עודד אותי ללמוד, ולכן במקום להתכונן לשנת הלימודים הראשונה שלי הייתי עסוקה בלרצות אותו שחס וחלילה הוא לא יכעס עליי. תמיד הייתי בחורה אופנתית , התלבשתי יקר, התאפרתי יפה, ואחרי חצי שנה איתו פתאום התחלתי להיראות כמו בחורה מסכנה, חוורת עם עיניים אדומות מדמעות, הוא פוטר מעבודה פעם אחר פעם ואני הבאתי לו כסף משלי, בשלב מסויים הבנתי שהוא רע לי, אנשים היו בשוק ממני, כולם שכנעו אותי שהוא עושה לי רע, שאנחנו לא מתאימים מבחינה חיצונית כי אני בחורה יפה והוא לידי נראה נורא, הוא קינא לי ברמות מטורפות ואובססיביות, אידתי בגללו קשר עם כל הסביבה שלי, החברות שלי התייאשו לנסות לעזור לי, בחודשיים האחרונים לפני הפרידבה הייתי קמה כל בוקר עם דמעות בעניים והכי מוזר היה שהבנתי שהוא לא טוב לי הבנתי שאסור לי להיות איתו, אבל רק המחשבה שהוא לא יהיה איתי הרגה אותי, הייתי מתחילה לבכות, אימא שלי שראתה מה שקורה לי ניסתה לעודד אותי, היא לא סבלה אותו, ואני פשוט סובבתי לה את הגב במחשבה שהיא רוצה ברעתי.
היום תודה לאל אני מאחורי הסיפור האיום הזה.. אני עושה תואר ויוצאת עם בחור מקסים שאוהב אותי ואני אותו, אני מודה לאלוהים שהיה לי את הכוח האדיר הזה לקום וללכת, עם הייתי נשארת איתו עד היום הייתי הופכת למשוגעת וחולה (הייתי בדרך לזה). בגלל זה אני רוצה שכל הבנות שנמצאות במצב כזה לא יפחדו שיקומו וילכו, אל תפחדו ממה שיקרה אל תפחדו שבךלעדיו תהיו אומללות או שתמותו מאהבה.. תאמינו לי אני בתור אחת שהייתה שם יכולה לומר בבטיחות שמה שקורה שם זו אומללות, נכון אולי קצת יכאב אבל בסוםו של דבר אתן תבינו שהאושר האמיתי הגיע רק כשעזבתן.. שיהיה לכן כוח ואומץ לצעד הזה...