מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
מנהל הפורום

- רבים כל הזמןדפנה04/08/2011
אני ובעלי נשואים כבר 4 שנים ויש לנו שני ילדים. שנינו באים מרקעים שונים, אני מזרחית והוא פולני. אנחנו רואים את החיים בצורה אחרת. עם השנים הוא למד להרפות ולהיות יותר נינוח וחברותי, אך עדיין יש פערי מנטליות בינינו. כאשר באו הילדים 3 , 1.5 (בהפרשים קטנים) אני מוצאת את עצמינו כל הזמן רבים. אני מנסה לדבוק בדרך חינוך והוא כל הזמן שובר לי את המילה. הוא וותרן מידיי וחסר יכולת לעמוד מול הילדים אם הם בוכים (שהגדולה צווחת הוא מייד נותן לה מה שהיא רוצה, לעומתי שלימדתי אותה איך להרגע) או לומר להם לא כאשר הם מבקשים דברים מסויימים שלא מקובלים (לישון איתם עד שירדמו). הילדים גדלים ולומדים את המציפולציה שניתן לעשות עליו, אם אני אומרת משהו הגדולה הולכת אליו. מצד שני כאשר יש בינינו פיצוץ ואני אומרת לו את טעויותיו, הוא מנסה להיות לצידי אבל עוברות בדיות שתי יממות וחוזר חלילה. אני מרגישה לחץ רב מידיי עליי בכל הקשור לילדים, לניהול הבית והזוגיות שלנו כבר לא ממש חשובה לי. הוא מעצבן אותי וגורם לי להיות אדישה כלפיו יותר ויותר, עד כדי כך שאחרי ויכוחים סוערים אני נרדמת טוב...
אני מרגישה צורך גדול "לזרוק" אותו מהסיבה שאני לא רוצה שהילדים יחוו הורים רבים, וחינוך מפוצל שכזה. אמרתי לו כמה פעמים על איך שאנחנו צריכים להיות מאוחדים וחזקים מול הילדים והוא לא מבין את זה עד הסוף.
הבעיה האדירה בינינו היא כנראה חוסר תקשורת. הוא רגיל לחיות בבית שהאבא הוא בעל המילה האחרונה ואמא שלו לרוב "מושפלת", אצלי זה שונה וטבעי שהאמא היא זו שנושאת על עצמה את כל הבית. נכון ששתי הצורות הללו קיצוניות, אבל מהצד שלו הוא מעדיף לא להתמודד בבית מול דברים קשים, אך רוצה כל הזמן להיות מעורב עד כדי חדירה לפרטיות ולורידים ולהיות מעיק ומציקן. (הוא רוצה לראות את חשבוניות הסופר, הוא יכול לשאול אותי אם אני בשירותים מה אני עושה פיפי או קקי, הוא רוצה לדעת כל דבר כל הזמן אך אינו משתף בשלו ועוד ועוד....., מאידך הוא אינו יודע לרחוץ את הילדים, להחליף לתינוק קקי, להיות איתם שהם חולים ועוד...). אני כל הזמן נמצאת במקום שאני מנסה להסביר ולשתף בדרך ניהול הבית, אך ללא הועיל.
השבוע קרו שני מקרים סוערים מול ההורים שלי, דבר שלא היה לפני. הוא הפגין היסטריה משני מצבים שקרו עם הילדים והוציא את הצעקות מול ההורים שלי, ואף מתח על דרך החינוך שלהם ביקורת...
אני לא רוצה להתגרש, אבל אני לא יודעת כמה זמן אוכל להחזיק במערכת יחסים כזו.
מה עלי לעשות?
תודה רבה,
דפנה.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר אפשר לעבור את זה עם הדרכה נכונה
עדי בדיחי04/08/2011הי דפנה,
את באמת מתארת זוגיות של פערים ושל תפיסות שונות. כידוע כשבאים ילדים זה משתקף היטב בהורות. את רואה את ההורות והחינוך אחרת לגמרי ממה שהוא רואה, או לפחות איך הוא חושב שצריך להתנהג מול הילדים. הבעיה היא שזה יוצר מחנות וקואליציות - הילדה יודעת שאבא יתן ולכן הולכת אליו. לילד עדיין אין את התובנה לדעת שאמא גם היא רוצה רק בטובתי, והוא ילך למקור שיותר מזמן לו ומעניק לו מה שהוא צריך באותו רגע. את בהחלט צודקת - צריך לעשות משהו.
מעבר לזה את מתארת גם ברמה האישיותית את כל מה שמפריע לך -החדירה שלו לפרטיות מחד וחוסר העזרה שלו מאידך, הצעקות מול ההורים שלך ומתיחת ביקורת ועוד. לכן אני חושבת שהכי כדאי ונכון כרגע זה לנסות לעשות סדר בכל מה שקורה. יש את העינין הזוגי שהוא חשוב ויש גם את העינין ההורי שהוא לא פחות חשוב, וכל נושא כזה מושפע מהאחר ולהפך.
יש סדנאות להורים ומעבר לזה- טיפול הורי פרטני שיכול לסייע לכם. אני אישית מכירה זוגות שחוו טיפול כזה, בין אם זה מול מטפל/ת באופן פרטי (ששם יש יותר מקום גם להעלות נושאים הקשורים לזוגיות), ובין אם זה בסדנאות או בקבוצות (ששם המוקד הוא על התהליך הקבוצתי ועל החוויה ש"יש עוד הורים שחווים את מה שאנחנו חווים"). אני מאוד אשמח אם תפני אליי במייל ואוכל להמליץ לך על מספר כיוונים.
אני חושבת שרק ככה, עם הכוונה והדרכה זוגית והורית- אתם תוכלו לעבור את המכשול הזה. כי יש פה כאמור גם אלמנטים שמפריעים לך בו כבן זוג וכבעל עד כדי כך שאת כבר אדישה ורוצה לזרוק אותו (נורה אדומה), ואלמנטים שגורמים לילדים שלכם לחיות בפיצול. שמחתי לקרוא שאת גם יודעת להבחין מאיפה הדברים נובעים- ילדות, הורים, מנטליות וכו'. ז"א שיש לך כלים גם משל עצמך להבין את התמונה יותר לעומק. אם תצליחו להתמיד בטיפול הורי- את תופתעי לגלות שהעבודה הזוגית וההורית אפשרית, ומתוך מקום של "אין מוצא" שאת חשה כיום, תוכלי לחוש התקדמות תוך כדי התהליך. להערכתי רק ככה הוא יבין את מה שאת כותבת כך ולא יהיה נגדך. הוא זקוק לשמוע את זה מאיש מקצוע נייטרלי ונקי.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
עד כמה חשוב לכם המראה החיצוני שלכם?
.jpg)
.jpg)
.jpg)



.jpg)
.jpg)

