איך מתגברים על געגוע?.

עדנה היקרה, תודה על המכתב המרגש! ממש אפשר להרגיש כמה את אוהבת אותו וכמה ליבך נשבר.
כאשר מתאהבים ואוהבים באמת מישהו, אין מה לעשות...זאת אחת התוצאות האפשריות: כאב הלב הזה כאשר האחר מפסיק את היחסים ואת עדיין אוהבת.

מכיוון שמבחינתך כל מה שהיה היה כה טוב ונפלא, לדעתי אין כאן מה לכעוס עליו או להתאכזב ממנו. הוא בדיוק אותו בן אדם שאהבת אלא שעבורו האהבה כלפייך לא היתה מספיק טובה. נדמה לי שלא עוזר לנסות להבריח את המחשבות עליו. אני מציעה לך בדיוק ההיפך: תני להן להיות שם, היזכרי בדברים הטובים והיפים, כי עם הזמן הזכרונות הללו יתעמעמו - אני אומרת לך זאת מנסיון...נסי ליצור עבור המחשבות האלה עליו מקום לגיטימי, כפי שראוי להן. למה זה ראוי להן? כי האהבה הזו היתה לך מאוד חשובה ומרכזית בחיים. לא טבעי להבריח אותה ולהניס אותה בבת אחת. רגשותייך הכאובים מעידים על עומק האהבה ומעידים עלייך בתור בן אדם שמסוגל לאהוב ולהרעיף אהבה. אם את רוצה שהתכונה הזאת תישאר אצלך - אל תתכחשי אליה. כמעט אצל כל זוג שאני מכירה - יש אחד שאוהב קצת יותר את האחר מכפי שאוהבים אותו. לפעמים זה הגבר ולפעמים זו האישה. אני יכולה להגיד לך שאם היית שואלת אותי - אני אישית מעדיפה לאהוב מישהו יותר מאשר להיות נאהבת, כי חוויית ההתאהבות והידיעה שאת אוהבת מישהו היא ייחודית ומציפה את האוהב בהמון אהבה לכל העולם.

עכשו, מכיוון שהיית כה ברורה ונחרצת בחיתוך של היחסים - יתכן שסגרת בפניו את האופציה לנסות לחזור כי הוא משוכנע שפגע בך קשות. נדמה לי שפשוט אין דרך "יפה" לסיים קשר כאשר מישהו עוד מאוד אוהב. זה תמיד יהיה פוגע.

מה דעתך להתיישב ולכתוב - את כותבת כה יפה - קודם כל לעצמך - מה היא האהבה הזאת בשבילך. לתת לה את המקום הראוי לה בעולם שלך. ואולי לאפשר לו לדעת זאת על מנת שהיחסים שלכם יישארו שלמים. כלומר במקום שכל אחד יזכור רק את רגעי הסוף הטראומטיים לשניכם - ראוי לזכור את כל השנתיים היפות ולהכיר עליהן תודה.
ואם תדגישי את הטוב שהיה ותשלחי לו מכתב סיכום / סיום מטעמך (משום שאת לא השמעת עד עכשו את קולך כלפיו אלא רק שתיקה וניתוק) המכיר בכך, ואפילו להגיד לו תודה על החוויות החיוביות שהיו לך איתו, אז אולי - אם משהו ישתנה אצלו - זה יתן לו פתח לנסות שוב אצלך.
אני חושבת שלחפש את החיובי ולהשלים את מעגל היחסים במילים טובות זה יעשה טוב לשניכם, במקום שתיתקעו רק עם החווייה הטראומטית של הסיום. זו גם תהיה עבורך סגירת מעגל רגשית וסביר שיהיה לך יותר קל להתגבר על הגעגוע לאחר מכן.

גם כשנפרדנו וגם קצת אחרי יצא לנו לדבר פעם אחת שבה אמרתי לו שאני לא כועסת עליו ושאני מבינה אותו ושמותר להיפרד אם מרגישים שזה לא "זה" יותר.
הוא יודע שאני לא כועסת עליו.. אבל אחר כך הוא רצה שנמשיך להיות בקשר של "ידידים" ולזה אני כבר לא הסכמתי ולכן אמרתי לו שלדעתי כדאי שננתק כל קשר. שאם זה לא ביחד, אז זה פשוט לא. ברור שזה כואב ופוגע. אני לא מסוגלת להיות ידידה שלו, לפחות לא כרגע. אני רוצה אותו. אבל אני מניחה שאם זה באמת לא הדדי והוא לא רצה כמוני- לכן נפרד (רצה לטעום עוד מהבחוץ).... אז כנראה שזה חסר סיכוי.

לא נפרדנו עקב ריבים או לחצים.. תמיד היינו מדברים על הכל.. גם אם היינו מתווכחים או מדי פעם מרימים את הקול ישר היינו נרגעים ומדברים על הדברים כך שהקשר הזה באמת הסתיים יפה. אבל שורה תחתונה- הוא הסתיים ואני לא חושבת שזה היה הדבר הנכון לעשות... הוא כל כך התלבט כל הזמן למרות שכל הזמן הייתי אומרת לו שהקשר לא הולך לחתונה, ולא מחכים לנו ילדים.. לאט לאט..אולי חבל שאמרתי לו "מתי שרוצים אפשר לקום ולעזוב".. וכנראה ששכחתי להוסיף "אבל לדבר על זה קודם" ..:)

אם אכתוב לו מכתב זה לא ייראה צעד נואש קצת? הוא זה שנפרד ממני. הוא זה שצריך לחפש אותי לא? אני לא רוצה שהקשר הזה יתפספס רק בגלל שהוא חושב שאולי נפגעתי.. מצד שני אני לא רוצה שלרגע יחשוב שאני מחכה לו. כי אני יודעת להרים את עצמי ולהמשיך הלאה. אבל עד כמה שזה נשמע מצחיק- לא תמיד אני רוצה.

תודה

עדנה יקרה, לדעתי דווקא חשוב כן לכתוב לו, לא כהצעה, אלא כ"סטייטמנט" - אין לי מילה טובה לכך בעברית. להגיד לו תודה על מה שהיה ועל החווייה הטובה שהיתה לך איתו.
נדמה לי שמילים כאלו יבהירו לו שאת כבר לא במקום של הפגיעה האנושה, שהתאוששת ואת יכולה לראות את היחסים ממרחק רגשי מסויים ולהעריך את מה שהיה.
אם בכל זאת ישתנה משהו אצלו - מכתב כזה יאפשר לו לפנות אלייך שוב.

עוד לא שלחתי ויש עוד דף וקצת למכתב אבל אלו הם המשפטים המסכמים:


אני אסיים ואומר שאני מקווה שאם תגיע לתשובה-למה נפרדנו ושזה משהו שאפשר לעבוד עליו ולתקן (וכמעט הכל אפשר), אז תדע שאני עוד כאן. בינתיים. אם אתה מרגיש שאני האחת בשבילך, אני לא רוצה שתהסס לנסות. (כמובן רק אם אתה בטוח).

מקווה שהחיים יפתחו לך דלת להרפתקאות חדשות ולעתיד טוב יותר. מקווה שלא תפחד להעיז, שתקבל את עצמך ללא תנאים כי אתה באמת משהו מיוחד, ואני יודעת, אם רק תרצה, שתצליח בכל מה שתעשה. תקבל החלטות ותעמוד מאחוריהן ואל תהסס לפעול. בטוח יש עוד המון דברים שפספסתי אבל זה בהחלט הרוב. וזהו.

זו הייתה כוונתך?

עדנה יקירתי, השאלה היא מה כתבת בחלק הראשון שלא ראינו.
בתחושה שלי הפיסקה הראשונה היא טיפה יותר מדי "להתשטח".
נדמה לי שאם תכתבי משהו בסגנון שזו בשבילך היתה ועודנה אהבה נפלאה ושלמה, וכי צורת הסיום לא שינתה את רגשותייך, הוא יבין מזה שהדגש שלך הוא על האהבה ולא על הסיום הכואב, ויש בכך מספיק פתח מבלי "להתבזות".

ואכן שיניתי קצת את רוח הדברים.
מן הסתם בחלק הראשון יש כעס.. כעס על זה שבמקום להיפרד ואז לחשוב על הדברים, הוא בחר להמשיך בקשר ובהתלבטויות שלו בתוך הקשר. על חשבוני. שזה לא היה פייר לגרום לי להרגיש כאילו שהכל בסדר בינינו כשבעצם לא במיוחד כושבמהלך הקשר ניסיתי לתת לו את ההרגשה שאף אחד לא כבול פה ושאפשר ללכת אם מרגישים שזה לא "זה" יותר, בלי להרגיש רע (ואז לנסות לדחות את הקץ עד שמרגישים "מוכנים" כדי לא להרגיש רע עם הפרידה). הרי להיפגע נפגעים לא משנה באיזו דרך נפרדים. זה קשה וזה כואב. אז צריך להפגין הגינות עד כמה שזה כרוך בכאב ואפילו בפחד, ולהציג את כל הקלפים.
לצערי, כשאתה בתוך הקשר, ועד כמה שניסיתי כן לתת להתלבטויות האלה מקום, אי אפשר להגיע למסקנות. מסקנות כאלו מגיעים אליהן רק עם הזמן. ועצוב לי שהיינו צריכים לסיים את הקשר הזה בשלב שאולי כבר אין דרך "להחיות" אותו. שהוא לקח את הזמן יותר מדיי. זה הכעיס אותי שהוא לא נתן לי תשובה ונשאר להתלבט בתוך הקשר בעוד שאני בטוחה שהכל בסדר.

חשוב לי לציין אבל שלמרות הכעס שעלה מן המכתב, הצגתי גם הרבה אמפתיה כלפיו והבנה. שמותר להיפרד אם לא מרגישים שזה מה שנכון. שאני רוצה שהוא יתנסה. שיכיר עוד עולמות. שזה בסדר. שלא ירגיש רע עם הבחירות שלו. (ואין לי זכות לגרום לו להרגיש רע עם הבחירות האלה כי אני בטוחה שגם לו לא היה קל מעמד הפרידה והבעתי את הערכתי כלפיו שהוא כיבד את הפרידה הזו, ונפגש איתי ובאמת אמר שהוא שם בשבילי אם אצטרך). כעסתי ועם זאת הבנתי והערכתי אותו שהוא עשה בחירה לא קלה ועשה את זה בצורה הכי יפה שאפשר. ואולי זה מה שבעצם גורם לי כל כך להמשיך לאהוב אותו עדיין. כי הוא באמת בן אדם טוב. ואני מאמינה לו שהוא באמת צריך להתנסות עוד כדי להעלות לעצמו קצת את הביטחון.. ו"לגרש" את ההרגשה שהוא מפספס משהו... בגלל זה גם כל כך קל לי "לשחרר" אותו כי עכשיו בלי שום קשר אלינו, אני רוצה שיהיה לו טוב באמת. איתי או בלעדיי. כי הוא פשוט בן אדם מדהים ומגיע לו.

עדנה יקרה, קראתי את שני מכתבייך האחרונים ואני שמחה עליהם, כי הוצאת בהם את מחשבותייך האמיתיות כלפיו ואמרת לו את כל הדברים שרצית להגיד אך לא יכולת כי היית כל כך בשוק מן הפרידה הבלתי צפוייה שהוא הפיל עלייך.
אז כל זה בתוספת ההבהרה שרגשותייך לא השתנו וההערכה הרבה שאת מרגישה אליו - זה בעיני פתח מספיק ברור לכך שאם משהו ישתנה אצלו - הוא ירגיש שיש לכך סיכוי.
אני באמת חושבת שזה עוזר לא רק לך - לסגור את המעגל ולהיות יותר שלמה עם עצמך ועם כל מה שקרה, אלא עוזר מאוד גם לו, ונותן לך המון נקודות קרדיט.