בחר ללכת עם הראש ולא עם הלב

דנה יקרה,

החשוב הוא שלמרות האהבה הגדולה והזוגיות היפה שיצרתם יחד היית נאמנה לעצמך, לרצונותייך, לשאיפותייך ולמאווייך. את רוצה ללמוד ולהתפתח באופן אישי ורק לאחר מכן לפתח גם את הפן המשפחתי.
כל הכבוד לך! אני בטוחה שהתהליך לא היה קל עבורך וגם לא ההחלטה אשר בסופו של דבר לקחת.
יכולת זו שלך להיות נאמנה לעצמך ולפעול מתוך שלמות אישית בלבד הינה מתנה גדולה אשר בוודאי תעמוד לזכותך בעוד צמתים רבות בחייך.
בן-זוגך לשעבר מנהל עסק משגשג, כלומר התחום המקצועי שלו "מסודר" לעת עתה והוא חש צורך עז לפתח כעת את הפן המשפחתי. מעבר לזה, הוא לא למד ובכל זאת הוא מצליח לנהל עסק מצליח. אולי הוא לא מאמין בלימודי השכלה גבוהה כמוך ואולי אינו רואה את חשיבות העניין כפי שאת רואה אותו ולכן זו, כנראה, לא נראתה לו סיבה מוצדקת לדחות את רצונו לגבי משפחה וילדים. גם הוא מתנהל בדיוק כמוך מתוך נאמנות אישית לעצמו ולרצונותיו.
את עוד צעירה וכל החיים לפנייך. כפי שהתרשמתי מהכתוב בפנייתך ניחנת ביכולות רבות. בגיל כה צעיר יצרת עם בן-זוג מערכת זוגית בוגרת ובשלה מתוך ראייה לטווח הרחוק. את מסוגלת לקחת החלטות אמיצות ולשחרר כאשר את חשה שזה הדבר הנכון עבורך, למרות הקושי הרגשי הכרוך בכך וכפי שציינתי בתחילת דבריי, את פועלת מתוך ערכייך (הדברים החשובים לך) ולא מתוך פחדים או חששות.
לאור זאת יש לי תחושה שתדעי לקחת את ההחלטות הנכונות ולעשות את הדברים הנכונים ביותר עבורך גם בעתיד בכל מישור, האישי, המשפחתי והמקצועי.

היי, תמיד ידעתי שאני אלמד ואוציא תואר וברור שזה חשוב לי, מצד שני כמו שאמרתי אני מאוד רגישה והולכת אחרי הלב וזה לא שהוא הציע לי נישואים והכל וסירבתי ובחרתי בלימודים הוא אמר לי: תראי אני מכיר אותך ואת צריכה ללמוד וזה המסלול החיים הנכון בשבילך ואני לא מסכים שתשני שום דבר בו כי אני יודע שלא תהיי שלמה עם זה ב100%. אבל בכל מקרה כשנפרדנו אמרתי לו שאני אוהבת אותו הכי בעולם והוא אהבת חיי וזה טעות להיפרד ואנחנו נתגבר על זה ביחד ואנחנו נחכה ששנינו נהיה בשלים לזה ולא רק צד אחד. וכל הזמן הזה אמא שלו ואח שלו התקשרו אליי ואמרו לי מה לא יכול להיות שנפרדתם בטוח אפשר לעשות משהו את עושה לו ממש טוב הוא אוהב אותך ואח שלו לדוגמא אמר לי אני אומר לך שהוא יהיה מוכן לחכות לך גם 10 שנים שתהיי בשלה למשפחה. אבל זה לא נכון וזאת הבעיה זה לא מה שהוא עצמו אמר לי וממנו הבנתי שזה סופי הפרידה מבחינתו וזה פשוט עצוב לי מאוד כי זה מרגיש פספוס גדול לאור האהבה שהייתה לנו ואפילו שהיינו שנתיים ביחד הקשר לא דעך ולא לרגע.... פשוט כואב לי שהוא לא פועל מהרגש כמוני.. אז את חושבת שהוא כן עשה את המעשה הנכון? כי קשה לי לראות את זה ככה ואני לא מבינה למה אם נהיה רק אני והוא בזוגיות בה"כ 7 שנים ורק אחר כך יהיו ילדים למה זה לא מספיק לו?? יכול להיות שבסופו של דבר זה רק לטובה ואני אכיר מישהו שהוא אולי יותר בשבילי ויותר בראש שלי אל עדיין הקסם שהיה שמה קשה כל כך לוותר ועכשיו אני חייבת... ואיך אני אתגבר?

דנה יקרה,

שניכם פועלים אך ורק מתוך ערכיכם, מתוך הדברים החשובים לכם, מתוך רצון לממש את רצונותיכם ושאיפותיכם ומתוך שלמות אישית בלבד. בן-זוגך לשעבר השכיל להבין זאת ולאפשר לך לפעול בהתאם.
הוא לא רצה לגרום לך לעשות משהו שהוא בניגוד לדפוס פעולה זה, המאפיין, כאמור, את שניכם. התנהלות זו שלו גם מעידה על אהבתו הגדולה אלייך ומתוך אהבה זו הוא לא רצה לכפות עלייך את רצונותיו ושאיפותיו בעת הזו.
אני מאמינה שהוא פעל מתוך אמונה שלמה שמעשהו הוא המעשה הנכון עבור שניכם.
אני מציעה שתאפשרי לזמן, אשר עליו נאמר שהוא הרופא/המרפא הטוב ביותר, לעשות את שלו. אין לדעת מה צופן העתיד. אולי הוא יבין שלמען אהבתכם הגדולה "שווה" לו להמתין, אולי את תחליטי שלמען אותה אהבה תהיי מוכנה להקים משפחה בזמן הלימודים....לגבי דברים הקשורים לרגש "סופי" ו"החלטי" הם פחות סופיים והחלטיים מאחר ולעיתים הרגש מעפיל על השכל ומה שנראה הכי נכון בעולם בנקודת זמן מסוימת מקבל פרופורציות אחרת לאחר זמן מה ובוודאי כאשר הרגש לא נמוג ולא מרפה.