איך לרסן אהבה?

אני אעשה את הכל על מנת לשלוט בעצמי! תודה רבה

מאוהבת יקרה, מצד אחד מאוד מרגש ומשמח אותי לקרוא על עוצמת הרגשות שלך ועל החופשיות שבה את מרעיפה את אהבתך. אין הרבה אנשים כאלה. מצד שני את מודאגת מכך - נדמה לי שהדאגה העיקרית שלך היא שחברך ייקח אותך כמובן מאליו ואולי ינצל זאת וירשה לעצמו לפגוע בך בצורות שונות.
אני חושבת שאם זה מה שהוא יעשה עם אהבתך - אז ייחשפו אצלו תכונות שליליות וכדאי לגלות זאת בשלבים מוקדמים של הקשר, לא כן?
על פי רוב התקופה של הפרפרים אינה נמשכת המון זמן. חלק גדול מן התחושות מקורן בהצפת אנדורפינים במוח, והמוח לאט לאט מסתגל ומפסיק להגיב בעוצמות הללו.
בעתיד הלא רחוק את עלולה למצוא את עצמך עוד מתגעגעת ל"היי" הזה ולפרפרים.

אני מציעה לא להילחם בתופעה, אלא לקבל אותה בטבעיות. זו מי שאת.

נסי לגלות האם הרעפת האהבה הגלוייה הזאת היא נעימה לחברך או שמא היא מביכה אותו בציבור. אם היא נעימה לו - אני לא רואה בעייה. זה שהוא לא עושה זאת כלפייך באותה מידה - זה משהו שתצטרכי לקבל בו כחלק מן השונות הבינאישית, שמופיעה בהרבה תחומים...
אבל אם זה לא נעים לו, כי אולי לא נוח לו שיסתכלו עליו יותר מדי, ואם יש בכך משהו שמפריע לו - חשוב שתהיי מודעת לכך. ואם זה אכן מפריע לו - עלייך להתחשב בו ולעשות זאת רק בפרטיות.

אבל!!! אם זה מפריע לו גם בפרטיות שלכם - אז כבר יש לך בעיה, כי זה חלק מן הטבע שלך להרעיף אהבה, וחשוב למצוא בן זוג שיקבל זאת בהנאה ולא בהסתייגות.

קודם כל תודה על התגובה.

האמת היא שאין לו בעיה שאני מרעיפה עליו אהבה, לא בציבור (מה שאני בדרך כלל כמעט ולא עושה כי לא נעים לי) ולא בפרטיות, להיפך הוא אוהב שאני סביבו, אוהב שאני מרעיפה עליו אהבה. לו זה לא מפריע כלל, לי זה מפריע, מפריע לי שאני יותר מידי נותנת לרגש לשלוט עליי, נכון אולי זה דווקא טוב או זה מעיד על עוצמת האהבה שלי כלפיו אבל אני לא בטוחה שזה טוב לי... אולי עם הזמן זה יעבור אבל בנתיים זה פשוט מתגבר עם הזמן.
מתסכל אותי שהוא לא מתנהג ככה, כלומר הוא לא מרעיף עליי אהבה באותה הרמה, ואותי זה מפחיד גם, וגורם לי לחשוב שאולי הוא לא אוהב אותי מספיק.

אולי זה כבר יהיה נושא אחר, אבל אתמול כשחגגנו את יום האהבה הוא אמר לי שאני אדם קשה, והוא רואה שלעתיד אני לא אהיה קלה, אבל לא אכפת לו... אני לא בטוחה שהבנתי מה הוא התכוון "אני אדם קשה אבל לא אכפת לו"? מה זה אומר בדיוק? לפי מה קובעים שהאדם הוא קשה? לא רציתי לתחקר אותו יותר מידי כדי להבין אני אמורה לעשות את זה?

מאוהבת יקרה, אני חושבת שאני מבינה למה הוא מתכוון: העובדה שאת לא מקבלת ממנו מספיק "הרעפת אהבה" - וזה מפריע לך - חודרת אליו מן הסתם. את כותבת שזה מתסכל אותך שהוא לא מראה לך מספיק אהבה. זה גורם לך לבדוק איתו כל הזמן ולבחון אותו עד כמה הוא אוהב אותך. לצפות ממנו שיתקשר אליך כמה פעמים ביום ולהתאכזב כאשר זה לא קורה מספיק.
וכאשר הוא אומר שאת בן אדם קשה, מן הסתם הוא מתכוון שהיחסים איתך תובעים ממנו המון השקעה ומעמידים אותו מול משימה קשה - לספק את הצרכים הרגשיים שלך.

כלומר במקום שכל אחד יהיה עסוק בחיים של עצמו, וקיומו של בן הזוג יהיה ערך מוסף עבורו, רק כיף - היחסים הופכים להיות גם מחוייבות ומעמסה כי צריך להשקיע בך המון תשומת לב וזה גוזל זמן ואנרגיות ומשאבים, וקשה לעמוד בציפיות שלך ולעשות אותך מסופקת ומאושרת.

את מאוד עסוקה - כפי שכתבת במכתב הראשון שלך - בלחושב עליו ולחכות לטלפון שלו, וזה הופך אותך לתלותית בו. מבחינתו - זה גם יוצר מעמסה רגשית וגוזל זמן.
יש הקוראים לכך - "תחזוקה גבוהה".
עלייך לקחת את עצמך בידיים לאור הפידבק הזה ולהוריד מן המעמסה כלפיו. שוחחי עם אמא שלך או עם חברה טובה והתייעצי איתה בקשר למה שכתבתי לך. חשוב שתיכנסי לפרופורציות כי אחרת הוא עלול - עם הזמן - לראות יותר ויותר את המעמסה וזו תסתיר את האהבה שיש לו עכשו כלפייך.
שווה גם לבדוק זאת אחורה - איך היית עם בני זוג אחרים. קבלי זאת בתור פידבק מסויים והשתמשי בו כדי ללמוד ממנו ולעבוד על עצמך ולהתפתח יותר בכיוון של להיות עצמאית.

הוא אינו מודע לכך שאני מחכה לשיחות ממנו, פעם אחת רק אמרתי לו שהוא לא יכול להיעלם לי ליום שלם (זה היה ביום שבו הוא התקשר אליי רק בערב). אינני נוהגת לשתף אותו בכל החששות האלו, שאני מפחדת לאבד אותו או שאני רוצה יותר אהבה. העניין הוא הוא כבר למד לקרוא אותי וישר רואה כשאני נעלבת, לצערי אני גם די שקופה, והוא אמר לי שאסור לי לקחת אותו כל כך ברצינות ולהיעלב, כי הרי הוא לא רוצה לעשות לי רע.

אני רוצה לנסות ולהיות קצת קרה אליו אבל לאור העובדה שאני מאוהבת בו קשה לי, כי אני מאוד רגישה ורגשותיי שולטים בי. גם כשאני כבר מחליטה קצת להיעלם לו אז תוקפים אותי יסורי מצפון, אני פשוט כבר לא יודעת מה לעשות, כי אני מתוסכלת וכרגע אושר זה לא אחד הרגשות שאני מרגישה, הרגשות היחידים בליבי הם אהבה, פחד וחשש לאבד אותו.

אני משתפת חברה טובה ואימא במה שעובר עליי (בשום אופן לא אותו) והן מייעצות לי להיות יותר קרה ולדאוג יותר לעצמי. איך לעשות את זה? איך להינות מהקשר שלי בלי כל הפחדים האלו?

זה מעניין שבשבועיים האחרונים קיבלנו מכתבים משלוש נשים צעירות בדיוק באותו נושא: עד כמה האהבה עשתה אותן אומללות במקום מאושרות. לחוצות וחרדות במקום מלאות שמחה על עצם קיומה של האהבה בחייהן.
אני מציעה לך לדפדף קצת אחורה ולחפש את התכתובות הללו וללמוד מהן.
אם את לא רוצה להבריח אותו - עלייך להתאפס על עצמך ואפילו להיעזר בטיפול נפשי לשם כך. כי מן הסתם, אם הוא רואה אותך כל כך לחוצה ומודאגת, כל הכייף יוצא. כבר לא יהיה לו כיף לבלות איתך, והקשר יגווע במהרה. הוא התאהב בך כאשר היית חופשייה ומשוחררת מדאגות, ועכשו את כבדה ומוטרדת ומלחיצה אותו.
קחי על עצמך אחריות וטפלי בכך כמה שיותר מהר.

המלצה קטנה כתוספת לכל הדברים שרשמו לך.


יכול להיות שלבן זוגך לוקח יותר זמן לפתח רגשות עמוקים ועל כן את צריכה להוריד קצב, לנסות להתאים את עצמך לקצב שלו.

אם את רוצה לגרום לו להרעיף עלייך אהבה וחיבה, את צריכה להוריד הילוך.
והכוונה היא להשתלט על הרגשות שלך, פחות להרעיף מילות חיבה ואהבה, פחות לצפות ליחס חוזר ממנו.

תני לו להתאמץ כדי לזכות בחיבה ובאהבה שלך.
שלא יראה את זה כדבר מובן מאליו