אני כבר לא יכולה יותר...

ערב טוב שושי,

היטבת לתאר מה עובר עלייך, לא פשוט.. את מתארת מצב בו כל האחריות על הילדים נופלת עלייך, ונדמה שזה היה עוד בסדר ומקובל בעינייך אם הוא רק היה יודע להגיד מילה טובה ולא להתלונן על כ"כ הרבה דברים.
מצד אחד את מתארת זוגיות סטנדרטית בה יש עליות, ירידות, שיחות פיוס ורגיעה.. ושוב גל. מצד שני, כשיש גל כזה- הוא מאוד עוצמתי ואפילו אלים (כשאדם כועס וזורק חפץ הוא בעצם מעתיק את הכעס שלו עלייך- לאותו חפץ. כלפי החפץ הוא לבטח היה אלים, כאשר המקור לכעס הוא לא ממש החפץ).
כתבת שלפחות בהתחלה הוא היה אבא עבורך. אני מסיקה מכך שיתכן ויש לו תכונות של רצון לשלוט, אולי להיות זה שמושך בחוטים, שמפעיל, יתכן? התקפי העצבים האלו נובעים מאיזשהו מקור טעון, ויהיה כמובן קשה לעלות על זה כאן. בכל אופן עם התקפי זעם אסור להיות שאננים, כפי שאמרתי זו אלימות לכל דבר. מעבר לכך הילדים סופגים את האוירה הזאת וזה כשלעצמו מאוד חבל ובעל השפעה שלילית עליהם.

מה שמעודד במה שאת כותבת הוא שיש גם שיחות ותקשורת של פיוס ביניכם. מכאן אפשר להבין שכן ניתן להגיע איתו לרמה מסוימת של הסכמה, ועובדה שאח"כ הדברים נרגעים. לכן, אך ורק כשאת שוב מגיעה איתו לשיחת פיוס כזאת (ואולי היא תגיע לאחר שתקבלי אותו חזרה הביתה) ורק כשאת חווה כי זה הזמן המתאים (את כבר תדעי), במקום להגיד לו "אתה לא נכנס הביתה בלי סליחה", נסי להגיד לו שאת לא מתכוונת להמשיך באוירה הזאת ללא יעוץ מסודר, עבור שניכם, ולא להוציא את עצמך מהאחריות על האוירה שנוצרה. ז"א, לא לתת לו את ההרגשה שהוא הבעייתי והוא האשם, אלא לדבר במונחי הזוגיות- שלנו, אנחנו, יש לנו בעיה.. וכו'. התקפי הזעם יעלו מן הסתם במשך הזמן וגם עליהם ניתן לעבוד (ותתפלאי- יש טיפולים מאוד יעילים לזה).

העינין הוא הגיוס שלו לתוך תהליך זוגי שאתם צריכים לעבור כדי לא להגיע למצבים האלו. כשאת נועלת את הבית ואת בעצם מבקשת מקלט מכל הבלאגן והצרות, את כבר במצוקה כזאת שאין מנוס- צריך לברר איפה מקור הבעיה, איפה מקור הזעם, מה בדיוק קורה ולא קורה בזוגיות- ולטפל. כי על פניו- אהבה נראה שיש, תקשורת יש, רצון לשפר יש. רק צריך לדעת איך ולקבל הכוונה.

לגבי האם צדקת כשהוצאת אותו מהבית- אני מניחה שעשית את זה מתוך הלחץ, המצוקה והתסכול. רצית פתרון מהיר שירגיע אותך כמה שיותר מהר כי הרגשת שהגיעו מים עד נפש. כמובן זה לא פיתרון "אידיאלי" בשום מצב. זה עלול להשאיר אותו מאוד מאוד כועס ונעלב, מאידך זה כן יכול ליצור את האפקט ש"הזוגיות שלי בסכנה ,אני צריך להנמיך את האגו ולהתנצל". אבל- האם ההתנצלות הזאת מגיעה מתוך מקום של חשבון נפש או מתוך מקום של לחץ- שהנה, אנחנו קרובים לפיצוץ.
לכן, חשוב לקיים שיחה טובה כפי שאתם יודעים ולהבהיר חד משמעית שלאור הכלים השבורים בבית ולאור התנהגותו חסרת ההתחשבות ומפילת כל האחריות רק עלייך- את מבקשת להסביר כמה את פגועה ומתוסכלת, ולכן בתחושות כאלו לא ניתן לשמר זוגיות בריאה. בשיחה זו עמדי על טיפול זוגי.

תשובה חזקה ביותר!
הלוואי ויכולתי להגיע לרמה כזו של ניסוח שמכסה הכל, אבל ממש הכול!

ולשואלת שושי, כל מה שאת עושה זה נכון, חוץ מדבר אחד שכדאי לעבוד עליו לפחות מעכשיו,
זה שלקחת על עצמך את כל העבודה בבית שימי לב למילות הסיום במכתב שלך
> אני באמת לא דורשת ממנו כלום - ממש מינימום וגם זה רק אם נוח לו לעשות אחרת אני עושה אז למה מגיע לי לחיות ככה??
את שואלת למה מגיע לי לחיות ככה ???
מה שאנו משדרים לעצמנו ולאחרים, זה מה שאנו מקבלים!
רוצה לשנות את זה?
הבשורות הטובות שזה בידיים שלך, אז קדימה לעבודה.
בהצלחה