חזרתי ואני צריכה עצה

מיכל יקרה, אני שמחה שקיבלת את הצעתנו והלכת לפסיכיאטר. חשוב שתדעי שלוקח 3 שבועות עד חודש עד שהתרופות מתחילות להשפיע!!! חייבת להתאזר בסבלנות ולהאמין שזה יקרה. זה קורה בהדרגה, שתתחילי פשוט להסתכל על אותם דברים שקורים ולתת להם פרשנות יותר חיובית, פחות דאגות.

שאלת לגבי ההרגשה שלך שבן הזוג כבר לא אוהב אותך. העובדה שהוא פחות מסמס לך היא טבעית לגמרי. היא קורית אצל כל זוג, כאשר נגמרת תקופת החיזור והאי וודאות, ונכנסים לשיגרה. תמיד בתחילת קשר משקיעים הרבה יותר - זה חלק מן החיזור ויש המון התלהבות. בהמשך הקשר יש התרגלות, חזרה לחיי היומיום, כל אחד מתרכז במשימות החשובות לו והזוגיות זזה קצת הצידה, זה לא משהו יוצא דופן בכלל. אל תסיקי מכך שהוא לא אוהב אותך.
מה שחשוב הוא שאם את רוצה שהוא יסמס לך יותר - הגיבי על כל הודעה שלו במשהו מאוד נעים כמו הודעה קצרה כייפית, או כאשר אתם נפגשים אמרי לו כמה היה לך כיף לקבל את הודעתו היום. רק חיזוקים חיוביים, ושום תלונות! זו הדרך היחידה שאת יכולה להשפיע עליו לעשות זאת לעיתים קרובות יותר...

היי נראה לי עשיתי טעות ענקית.
כפי שסיפרתי חבר שלי בתקופה האחרונה התחיל להגיע אליי פחות ואנחנו נפגשין בימי שישי לרוב, בימים בהם אני עובדת ערב הוא בדרך כלל היה בא לקחת אותי והיום משום מה לא.
אני לא אכחיש שמאוד נעלבתי עד כדי דמעות, אבל כשהוא התקשר לא אמרתי כלום, לא נתתי סימן מה שכן עשיתי זה לשאול אותו "נראה לך משהו השתנה בקשר שלנו מאז שהתחלנו לצאת?" הוא מצידו ענה שאני השתנתי קצת והפכתי ליותר תוקפנית ויותר פגיעה, אמרתי לו שדווקא עכשיו כשכבר הספקתי להכירו ואני מבינה את הבדיחות שלו וחוסר הטקט לפעמים אז פעם אם הייתי לוקחת את זה קשה היום כבר לא.
הוא אמר לי שאני נהייתי פגיעה כי אני צריכה צומי יותר ממה שהוא נותן, שאלתי אותו מה לא בסדר בזה והוא ענה שאין שום דבר לא בסדר פשוט הוא עוד לא התרגל לתת כל כך הרבה צומי לבחורה בעיקר שלא היה לו קשר רציני לפניי, אני אמרתי לו שהמצב הוא כזה אניי צריכה יותר צומי והוא לא התרגל לזה, ואני מבינה אותו ולוקחת בחשבון.
נהייתה לי הרגשה ששוב יצא שהתלוננתי... מה לעשות? אני לא רוצה להרחיק אותו ממני...

את צודקת ששוב התלוננת. זה כבר מצויין שאת יותר במודעות למה שאת עושה ועוצרת את עצמך גם לפני התלונה וגם מייד אחריה. זו התקדמות!
מה שאת יכולה לעשות הוא לקחת אחריות על טעויות שאת עושה.
את יכולה למשל להגיד לו - הגעתי למסקנה שאני מתלוננת יותר מדי ואני כבר לא אוהבת לשמוע את עצמי כך ורוצה לעבוד על כך. שמתי לב שהתלוננתי אתמול, ואני מתנצלת על כך. אשתדל לצמצם זאת ולשנות את הסגנון שלי כי זה עושה לשנינו משהו לא טוב.
אם הוא יראה שאת לקוחת על כך אחריות ומתאמצת לשנות זאת, אני חושבת שהוא יעריך זאת אצלך, (כי יש משהו מאוד בוגר בלקיחת אחריות והכרה בטעות של עצמך).
אם עד עכשו הוא לא ידע מה לעשות עם הסגנון המתלונן והפגיע שלך, וזה בעצם הרחיק אותו (כי כל בן אדם שפוי יחפש להימנע מלקבל ביקורת) - אז עכשו הוא רואה שיש לו שותפה וכי גם לך זה מפריע ואת מתאמצת לשנות זאת.
מה דעתך?

אני אנסה בכל כוחי לא להתלונן שוב, אני פשוט צריכה ללמוד לשלוט ברגשות שלי ובפחדים שלי. אני רועדת רק מלחשוב שהוא יבריז או לא ירצה להיפגש עימי... ההתנהגות שלי מפחידה אותי כי אני בחיים לא הייתיי ככה, אני מרגישה שנהייתי תלותית כלפיו ואובססיבית, איבדתי את הבטחון שלי לגמרי, וכבר נמאס לי מהמצב הזה. אני תמיד הייתי בחורה שיודעת את הערך של עצמה, מחוזרת ונחשקת ופתאום אני רועדת רק ממחשבה שהוא לא מתגעגע, אני כבר לא יודעת האם התרופות הרגעה ותרופות אנטי דיכאון יעזרו לי בכלל. אולי לפנות לפסיכולוג? לא יודעת מה לעשות פשוט....
כמו כן...
האם התחושות שלי מעידות על אובססיות ותלותיות ואם כן איך מטפלים בהם?

מיכל יקרה, אשמח אם תיקחי על עצמך להתנצל, ולהגיד לו שאת מתכוונת לעבוד על התלותיות והצורך בתשומת לב מצידו, ומעניין אותי איך הוא יגיב לכך.

בנוסף, אני חושבת שאת יכולה להיעזר באמת בטיפול אצל פסיכולוג בגישה התנהגותית -קוגניטיבית (CBT), כי את נכנסת למצבי חרדה ומתקשה לשלוט בעצמך.פסיכולוג בגישה הזאת ילמד אותך להרגיע את עצמך, ולשנות את צורת החשיבה והמשמעות השלילית שאת מייחסת לדברים, אשר גורמת לך להתלונן ולצפות לתשומת הלב שלו.

והוא הגיב טוב, ושמח אמר שהוא שמח שאני רואה את זה ומבינה שאני לא בסדר, אמרתי לו שאני אעבוד על עצמי כי אני רוצה ששנינו נהיה בסופו של דבר מאושרים, האושר שלו ושלי חשוב לי, אמרתי לו שאני מודעת לכךשמצב הרוח שלו תלוי המון ביחס ובהתנהגות שלי והוא נורא שמח שאני מבינה זאת.
ואם זאת אתמול כשהייתי אצלו לא יכולתי לשלוט בעצמי והרגשתי לא טוב, רעד לי כל הגוף מבפנים למזלי הוא היה מאוד עייף ולא קלט, ולמקרה שלא אמרתי לו שזה נובע מלחץ שיש לי בעבודה כרגע.
אני אחפש פסיכולוג כדי לטפל בעצמי וכרגע נראה לי עליי לתת לו קצת ספייס גם אם זה אומר לא להיפגש איתו שישי אחד שזה מה שמקובל אצלנו

אני צודקת?

יופי מיכל, מה שבולט לי הוא שכאשר את מתכננת מה לעשות ומה להגיד ומפעילה שיקול דעת - מתחילים לקרות דברים טובים! את מתחילה לקחת שליטה על החיים שלך במקום להיגרר רק לתגובות מבוהלות על התנהגותו (שכמובן מושפעת מאד,כפי שראית והבנת, מן ההתנהגות שלך...).
ואת בכיוון הנכון: להראות לו שאת עובדת על מה שמפריע לו ולך, שאת שמה לב להערות שלו, וגם לשחרר קצת וללמוד להסתדר בלעדיו. חפשי לך משהו כייפי לעשות עם חברה באותו סופש, מלאי את הימים האלה בתוכן ובעניין.

מפחדת שהוא כבר התרחק ממני לגמרי, שכבר לא אכפת לו ממני...

אני מבינה את החששות שלך. הדרך היחידה שתגרום לו לחזור היא לחזור להיות מי שהיית לפני שהכרת אותו - כי זה מה שמצא חן בעיניו. בשביל זה את צריכה לשלוט מחדש על עצמך.ללמוד מחדש לנהל את עצמך. לקבוע לעצמך משימות ומטרות ולעמוד בהן. תתחילי מדברים קטנים שתקבעי לעצמך בתור משימות, וזה יחזק אותך להצליח בהן. למשל קבעת לעצמך לשוחח איתו, להתנצל, ועמדת במשימה הזאת! קבעת לעצמך לשחרר בעניין הסופ"ש, ועמדת בכך. פשוט חזקי את עצמך בדרך הזאת,וזה ינסוך בך כוח רב יותר.
האישיות המסכנה, המתלנונת והקורבנית שיצאה ממך בזמן האחרון גרמה לו להתרחק ולהיבהל ממך. אף אחד לא אוהב מישהו בעל תכונות כאלו וזה עלול להרחיק את כולם ממך, כי לא כיף בחברתך כאשר את כזאת.
תחשבי מה היה לפני שהיכרת אותו. איך היה היום שלך מורכב,ממה נהנית, איך כייפת. החזירי לעצמך את הדברים הללו אפילו בצורה מלאכותית. לפעמים עצם העיסוק במשהו שונה יכול להוציא אותך מן החששות והדכאון.
אני מאחלת לך סופש מהנה - זו המשימה שלך!!!

בימים האחרונים קרו עוד דברים, כמובן לא ביליתי את הסופש איתו , אני הגעתי למסקנה שהוא אוהב אוי מאוד,הבעיה היא שמשהו מן העבר המשתוף שלנו שבו שנינו לא אשמים אלא המשפחות שלנו לה על הפרק.הוא אומר לי הוא אוהב אותי אבל קשה לו עם הביקורת של המשפחה שלו ולכן עם כל האהבה הוא צריך לחשוב ולהחליט האם הא מסוגל לסגור עליהם עיניים. הוא מאוד סובל מכך, אני מנסה לא ללחוץ עליו כדי להחליט אבל בו בזמן כולי לחוצה לבד, אני כל הזמן רועדת והתרופות שניתנו לי על ידיי הפסיכיאטר חא עוזרים לי מאוד, אני חייבת יעוץ של פסיכלוגית בטלפון כי ככה אני לא מוצאת מישהי באופן מיידי בסביבת מגורי. האם יש המלצות על מישהי שתוכל להקדיש לי כמה דקות מזמנה ולהסביר לי איך להמשיך?

לכי טפלי בעצמך, את מקרה בדוק של טיפוס חרד אביוולנטי. קראי על תיאוריית ההתקשרות של בולבי , חזן, תאוריה פסיכולוגית מרתקת ונכונה. עשי מה שדורית אמרה לך, . חוץ מיזה כדאי שתיצאי להליכות מתי שאת במצוקה, בלי הטלפון ותירגעי. זה עוזר מאוד. בהצלחה