ביקורת בונה או ביקורת ממוטטת?

אסף,
לדעתי, עניין הטיפוח הוא פחות נורמה חברתית כפי שציינת ויותר בגדר העדפה. לכן פערים בהעדפות של שניכם מאוד סבירים, כמו בכל תחום אחר. אין ספק שזה תחום אפור מפני שחלק גדול מזוגיות כולל הנאה זה מגופה של זו אבל חבל שתשכח שזה הגוף שלה, הוא היה שלה הרבה לפניך.
ממה שתיארת אני מבינה שדי הטחת בה את הדרישות האלה, תבעת בעלות על תחום שלא שייך לך. העניין הוא שאין לך שום זכות לדרוש את הדרישות האלה. כשדבר מה מפריע לנו באורח החיים של בן הזוג שלנו אין לנו אלא לבקש בצורה נקייה ומכבדת מספיק כדי להשאיר את הבחירה אצלו.
אין ספק שזו בקשה שקשה לבקש. בבקשות כאלה אנחנו נוטים להסתבך עם עצמנו, להריץ אותן בראש, לנסח אותן מחדש ובשלב בו הן יוצאות החוצה הן עמוסות רגשות ופחדים וכך הן גם נשמעות ונחוות עבור מי שאנחנו מבקשים ממנו.
אני מתרשמת שרמת המודעות העצמית שלך גבוהה מאוד, עם רמה כזו של מודעות מגיע גם עיסוק גדול בעצמך ובחוויה הרגשית שלך. כאשר אתה נמצא בסיטואציה שדורשת ממך לבקש בקשה קשה אתה בטח מוצף ברגשות ולחצים ובכלל לא פנוי לחשוב מה הבקשה הזו עושה לאדם שמולך.
העצה שלי אליך היא לנסות להסיט את הפוקוס ממך אליה. במקום לחשוב מה זה עושה לך, איך אתה מרגיש, איך תנסח וכו...נסה לחשוב עליה, שהיא תהיה לך בראש. אני בטוחה שאם חברה שלך תהיה לך בראש ובלב הבקשות שלך לא יהיו חסרות טאקט, שכן חוסר טאקט נובע מפזיזות וחוסר התחשבות באחר וברגע שאתה שם את הפוקוס עליה מצב כזה לא ייתכן.

בנוסף, ציינת בעצמך שאתה שמח שלפחות אתה מרגיש אשמה אחרי שאתה עושה את מה שאתה עושה. נראה לי שזה מעין מנגנון שנותן לגיטימציה לדברים שאתה לא שלם איתם. הלגיטימציה הזו היא מה ששומרת על הדברים האלה בקיום. אני לא בסדר ואז מתנצל ואח"כ מלקה את עצמי - אז למעשה אני בסדר. החטאים שלך נמחקים בגלל העינויים, קצת קתולי מצידך, לא? :)
אני יודעת שאתה מרגיש שאתה לוקח אחריות על הדברים שאתה עושה, אבל שקול שזה לא באמת לקחת אחריות אלא כסתח.

מקווה מאוד שעזרתי טיפה ושיהיה לכם טוב יחד
שלך
מעיין
:)

אסף היקר, ראשית, תודה על המכתב המרענן שלך, המלא הומור והתבוננות פנימית לעומק.
בגדול אני מיישרת קו על מה שמעיין (ברוכה הבאה, כתבת תשובה מאוד חכמה!!) כתבה לך. אמנם היא התנסחה בחדות, אבל אני מקווה שמעבר לחריפות הסגנון שלה תמצא מה לקחת מדבריה.
אני מאמינה שזוגיות טובה צריכה לאפשר התרווחות של שני בני הזוג, היכולת להגיד דברים שמפריעים, דברים שרוצים זה מזו. מה זה עוזר אם אתה חושש לפגוע ובולע המון דברים?דברים כאלה לא נעלמים מעצמם אלא מצטברים והופכים לכעס סמוי, טינה.
אז אם אתה מסכים עם העקרון הזה - נשאר רק למצוא את הדרך הטובה ביותר להעלות את הדברים.
ואולי בפנייה שלך בעצם שידרת כלפיה שיפוטיות, והיא זו שפגעה בה. העברת לה את המסר שהיא לא מטפחת את עצמה, כלומר לא נשית מספיק. כי בוא נסכים שטיפוח משוייך בעיקר למין הנשי.
ואני מסכימה עם מעיין שהדרך הטובה ביותר היא פשוט לבקש. מקשה נקייה, לא שיפוטית. שלא עושה אותה "לא בסדר" אלא מציפה את הצורך שלך. מה שמשאיר את הבחירה אצלה - האם היא תבוא לקראתך או תחליט להישאר נאמנה לעצמה במקרים מסויימים.
נראה לי שלאור הפגיעות שלה, רצוי לערוך שיחה עקרונית ביניכם - עד כמה אפשר להיות שקופים. תשאל אותה מה דעתה על האישיו הזה של להגיד זה לזו מה מפריע, או מה מתחשק. איך לדעתה הכי טוב לטפל בכך.
כי הרי לא יעלה על הדעת שלא יהיו פערים...שכל אחד יהיה בדיוק המודל המושלם של מה שהאחר זקוק לו...אז חשוב למצוא דרך להגיד את הפערים האלו ולנהל אותם.
אשמח לשמוע את תגובתך.

ראשית, אני מוכרח לציין שאהבתי את הקישור שהוסיפו למטה על הסרת שער בלייזר.
חחח...אני תמיד מעודד פרקטיקה.
ועכשיו קצת יותר ברצינות... אני רוצה שתדעו שאני מלא הערכה אליכן ולזמן שהקדשתן לקריאת המכתב ולכתיבת מענה. מעיין, אני אשתדל ליישם את זה ולהתרכז בה ולא בעצמי, כך גם יפחת הסיכוי להשערות מיותרות ויפתח סיכוי יותר טוב להתבססות על נתונים מהשטח. בכל מקרה חיות של קשר קשורה לדעתי לאותנטיות והיא לעיתים פועל יוצא של היכולת להיות נוכח ולהכיל עוד אדם, עוררת אצלי נקודה חשובה כשייעצת לי לנסות להיות פחות רכושני בכל הנוגע לגוף שלה ואני חושב שאת צודקת כי זו תכונה הרסנית שקיימת אצלי. הגבולות של איפה האני מתחיל ואיפה הוא נגמר בקשר לפעמים מטשטשים אצלי ואני עשוי לנסות לקדם את האינטרסים שלי בלי לשים לב שאני פוגע- ושוב חוזרים לנושא של לחשוב עליה ועל הקשר ולא על עצמי..... כן, אני חושב שאם אלמד להיות נוכח ולחשוב עליה ולא באמצעות השערות אלא באמצעות נוכחות אותנטית שלי, זה עשוי להפוך את הקשר ליותר מעניין והרבה יותר מספק עבור שנינו.
דורית: חידדת אצלי את הנושא שבכל זאת, למרות שאני חושב עליה, עדיין חשוב לומר את הדברים שמפריעים לי ולא להעלם לתוך הרצונות שלה בלבד. כלומר לדעת לעשות את האיזון ואת הפשרה שבין הרצונות שלי לבין הרצונות שלה.
באופן כללי שמתי לב לנושא נוסף שלא העליתי במכתב הקודם והוא שלא אמרתי לה מספיק דברים טובים מלפני אז כנראה שחשבון המילים היפות היה במינוס. כלומר כן החמאתי לה על המון דברים אבל לא על החיצוניות, ואתמול כשעשיתי את זה פתאום הבנתי שנתתי לה ביקורת אבל אף פעם לא אמרתי לה עד כמה היא מדהימה והבנתי עד כמה זה חשוב לומר את זה ולא רק להרגיש את זה בפנים.
תודה רבה על שהארתן לי כמה וכמה מקומות חשוכים. תודה לשתיכן אתן אדירות.