זוגיות במשבר...

יונית היקרה, אני מסכימה אתך שיש כאן בעייה רצינית.
אלא מה? את לא יכולה לשנות אותו, ואולי כבר עשית את הטעות שעשית איתו אלפי שיחות מוטיבציה, במקום משהו אחר.
אני חושבת שהרצון לשינוי חייב להגיע ממנו. כל עוד את משמשת לו בתור "שוטרת" - הוא יתמרד כנגדך וישמור על האוטונומיה שלו ע"י התנגדות כלפייך.

אני חושבת שאם את רוצה שהוא ייקח את עצמו בידיים - היי אחראית רק לעצמך. כלומר שימרי על עצמך. זה אומר שאם מגעיל אותך להתקרב אליו ולגעת בו - פשוט אימרי לו שזה המצב ושאת לא יכולה לשקר לעצמך ולו ולא מתאים לך לגעת בו. במקום לנזוף בו למה הוא לא הולך למכון כושר או למה הוא אוכל הרבה - פשוט שימרי רק על עצמך ועשי מה שמרגיש לך נכון - בלי לחנך אותו.

חשוב מאוד שתגידי לו את הדברים הללו בשיחה שאת יוזמת ולא תוך כדי ריב! לא כתגובה על תלונה שתופיע אצלו כמו: למה את אף פעם לא רוצה סקס! זאת צריכה להיות שיחה רצינית, מתוכננת, שתתכונני אליה מראש, ותזמיני אותו אליה.

אני מאמינה שמצב כזה יתן לו מוטיבציה פנימית להתחיל לעשות משהו עם עצמו.אבל, אל תשכחי: כל אחד אחראי לעצמו ולגוף שלו. את לא יכולה לקחת במקומו אחריות או פיקוד על הגוף שלו!
אם הוא ייקח עצמו בידיים - תשאלי אותו איך את יכולה לעזור לו.

אם תראי שגם זה לא עוזר - עלייך לתת לכך זמן - לפחות חודש - חישבי על איזה חיים את רוצה לעצמך ועלייך לבדוק ברצינות אם מתאים לך לחיות לצד בן זוג שדוחה אותך פיזית.

דורית יקרה תודה על התשובה, השיחה הזו שאת מציעה לערוך נעשתה לא מעט פעמים בצורה רצינית ובצורה הייתי מגדירה היתולית.. ניסיתי לדבר ברצינות ואז ניסיתי גם קצת צחוק להכניס לעניין כדי לא להעכיר את האווירה אבל מצד אחד כמו שאמרתי זה לא שהוא לא מתייחס לדבריי הוא ממש כן ואף מצדיק אותי וטוען שזה גם מפריע לו אבל בפועל דגש על בפועל אין תוצאות. בהמשך לעצתך לשאול במה אפשר לעזור לו אני מבשלת לו מידי יום אוכל מבוקר ומזין בבית ושולחת איתו לעבודה. אני כבר השתמשתי ב"איום" לא נעים לי להיכנס עם אדם שמן ושעיר למיטה ומזה חודשיים וחצי אם לא יותר אין ביננו מגע ועדיין זה לא הגיע לכדי שייחה מצידו מה קורה או למה אין ביננו יחסים.
אינני יודעת אם זה נובע מהתחשבותו במצבי ההריוני או שזה נובע מחוסר עניין במין.
אובדת עצות....

יונית יקרה,
יש לי הרגשה שההריון משמש לו "פסק זמן", כרטיס שחרור מלהתעמת עם המצב.
לדעתי היוזמה לשיחה צריכה להגיע ממך, על מנת להבהיר לו איך את מרגישה בצורה ישירה ולא דרך הומור סלחני.
ולמה?
כי כרגע - את היא זו המודאגת מן המצב ושוקלת את צעדייך. חשוב שהוא יידע עד כמה זה חמור בעינייך.
כל עוד את לא יוזמת את השיחה, ומשתמשת בהומור (אני מבינה שעשית זאת על מנת לא לפגוע, אבל במקרה כזה שוב יש לו "פתח מילוט") - יש אנשים שעד שהאמת הברורה לא נופלת עליהם - הם לא מכירים בבעייה ודוחים את הטיפול בה, אולי זה יעבור מעצמו...
הוא נראה לי כמו אדם שדוחה עשייה ונכנס לתוך העצלנות שלו.
אם הוא יבין מה הוא עלול להפסיד - אולי זה ינער אותו לעשות מעשה מתוך המוטיבציה של עצמו.
אולי שווה גם להגיד לו שעד עכשו יש לך הרגשה שאת היית האחראית עליו ו"טיפלת" בו למשל, הכנת לו אוכל בריא. אבל, שוב, יש בכך העברת אחריות אל עצמך במקום שהאחריות הבלעדית תהיה עליו - עם התוצאות הברורות מה יקרה אם הוא לא יקח אחריות.
כדאי שתבדקי עד כמה הוא באמת לוקח אחריות על החיים שלו בתחומים שונים, ועד כמה את מחפה עליו ועושה במקומו - גם בתחומים אחרים?

בעלי הוא איש עסקים מכובד מאוד ויודע יפה מאוד לקחת אחריות על עסקיו אבל משום מה בדבר הזה העצלות משתלטת עליו וזה מה שמרגיז אותי שהוא יודע להיות בוס גדול בעבודה ואז בבית הוא הופך למדוזה. אני לא יודעת כבר באיזה חומרה לדבר איתו, כי בסך הכללי הוא בעל טוב ואבא טוב ומתנהג אליי בכבוד רב ויש ביננו המון אהבה והערכה ויחד עם זאת אני מאוכזבת. או שלא העברתי את המסר נכון או שאני לא יודעת להתמודד עם זה שהוא השתנה ואני בטח שאני לא רוצה לפגוע בו ולאיים בפרידה בגלל 10 קילו שומן, שלא תביני אותי לא נכון ותאמרי שאם כך זה לא מספיק חשוב לי....:) זה חשוב לי מאוד