עצובה

שלום לך .,
אני מבינה ליבו של בעלך , וכמובן שאפשר גם להבין אותך .
קשה שיש במשפחה 4 ילדים ושתי הילדות הן בגיל ההתבגרות , וילדים קטנים שדורשים המון תשומת לב .
עם כל זה , בעלך גם בן אדם חיי , שרוצה להרגיש את החום , את המשפחה , ולקבל הערכה על כך שהוא מקבל משכרות .
בעלך בבסוג של משבר , וגם התעייף מעבודתו , כנראה שהוא מרגיש שכל החיים שלו זה רק עבודה זה מין רקות . מצד שני מופלת עלייך המון אחריות מכל הבחינות , וברור שגם את תהיי מותשת מכל העבודות שעלייך לבצע .
קורה מצבים שנשים נותנות את כל האהבה והחום לילדים שלהם , ושמות את הבעל בצד , בישביל רוב הנשים זה נורמלי לגרמי , אבל הבעל מתחיל להרגיש עם ההרגשות שהוא מקופח ואין לו תשומת לב . הרי בעלך הוא גם סוג של הילד במשפחה , ותמיד זקוק לדחיפה שלך להמשך החיים ולהמשך ההשרדות .
אולי לא תסכימי איתי אבל הרוב תלוי באישה ובהתנהלות שלה .
למרות שזה מאוד קשה למצוא זמן פנוי לכולם , את צריכה למצוא איך את עושה את זה .
איך את גורמת לכך שכולם יהיו מרוצים , או לפחות חלקית . אתם צריכים להגיע להבנה בין שניכם . לדוגמא מה אתם עושים בסופי שבוע ? העם אתם יוצאים עם כל המשפחה לבלות או עושים משהו משותף ? או שנחים מכל שבוע של עייפות ועבודה ?
העם מדי פעם אתם מרשים לקחת לעצמך בייביסיטר למשל ? ולעשות ערב רק לשניכם ?מתי פעם אחרונה עשית משהו למענו יותר נכון משהו למענכם? !
דעתי האישית שאת צריכה לשאול את בעלך , לבוא עליו בצורה של את צריכה עזרה ממנו , ושאת צריכה שייתן לך כיוון איך הוא רואה שאת מחזירה את הזוגיות שלכם ?הוא ירגיש חשוב עם תתיעמי איתו בנוגע לנושאים האלה . העם את והבנות מתייצעות איתו בנוגע משהו שקורה בחיי היום יום שלכם ? זה חשוב שקודם כל הוא ירגיש רצוי במשפחה , שירגיש קרבה , ושאתם זקוקים לו (עם הוא מרגיש שהוא רק פרנסה אז זו בעייה , כי חסר לו את השיתוף הפעולה המשפחתי ).ברוב המשפחות נהוג התנהלות של החיים הזאתי , שברגע שמקימים משפחה אז זהו משם והלאה זה כבר עבודה וילדים , אבל אכן בידיים שלך לשנות את כל זה .הצעה הכי טובה שתדברי עם בעלך ברוגע , תשאלי מה בידיוק חסר לו ? מה הוא היה רוצה שיהיה לו ? ! איך אתם מתפרשרים בכל המצב ותגיעו ביחד לפתרון הבעייה .

שלום רבקה,

בהמשך לדבריה החכמים של רינת, אני גם מרגישה את המצוקה של בעלך. אני לא מרגישה לעומת זאת שהוא לא בעדך או לא רוצה בקשר איתך או מנסה להתרחק. אני מבינה שיש בו משהו שרוצה לזרוק את הכל, לקום וללכת. מעין מצב שהוא מגיע למסקנה כי הוא לא יכול להתמודד יותר.

אני חושבת שהוא מתקשה למצוא את המקום שלו, אם זה בזוגיות, במשפחה, אולי גם בעבודה, יש לו מחויבויות גדולות לבנות וזה לא פשוט. מה שאפשר לעשות כדי להקל עליו, ואוטומטית זה יקל גם עלייך- היא לנסות לפתוח לו פתחים לשיחות. איפה שאפשר- לשאול אותו מה עובר עליו, איך מרגיש, מה היה רוצה שיהיה, איך את יכולה לעזור לו. להיכנס יותר לעמדה של הרעיה- חברה ופחות לבוא אליו בטענות.

הרבה פעמים כשאנחנו שמים את הפוקוס על בן הזוג ורגע מתרחקים מאור הזרקורים- זה חוזר אלינו די מהר, יחס גורר יחס, וכשיחווה ממך את התמיכה וההכרה במצוקות שלו, יתכן והוא יעשה אותו דבר כלפייך. נסי את זה ואשמח אם תמשיכי לעדכן. אל תהיי עצובה- לא חושבת שזה מצב אבוד.

אני תמיד שואלת מה הוא רוצה שיהיה .אנחנו כן לוקחים בייביסיטר ויוצאים אחת לשבועיים אנחנו יוצאים לסוף שבוע ללא הילדים והיינו בחול שבוע ימים לבד אז יש לנו זמן איכות לזוגיות הוא אומר שזה לא מספיק עשיתי ניסיון בעבר הייתי סביבו כמו אחרי תינוק עד שהרגשתי חנק וגם זה לא הספיק הוא סוג של אובססיה סביבי ככה אני מרגישה ואנחנו מאוד אוהבים זו הסיבה שאני נשארת במקום הזה אבלללל הייתי רוצה שמשהוא ישתנה ויתן לי קצת אוויר ושאני אמא טובה ואשה טובה כי אני עושה מעל לכל תודה רבה

שלום שוב רבקה,

נשמע שהוא מאוד טוטאלי לקשר, לזוגיות, יותר מאשר את- את זקוקה למרחב שלך וכך הדבר הבריא לעשות. אך עדיין קיים הפער הזה ביניכם- הטוטאליות ושליטה שלו בקשר, אל מול צורך ורצון להיות חופשיה- שלך.

אני עדיין מאמינה שבילויים הם אמנם נחמדים ביחד, אבל חשובה התקשורת והשיחות. חשוב שתעניקי לו תשומת לב בשיחה על קפה, ופשוט לשאול אותו שאלות "פתוחות", איך הוא מרגיש, מה הוא מרגיש, גם אם אלו דברים שקשורים בטענות כלפייך, נסי רגע להיות בעמדה המקשיבה. אני מאמינה שעם הזמן הוא יחוש שאת לא נעלמת אלא משתדלת להיות שם ולספק תשומת לב. אם עדיין זה לא יעזור, חשוב שתגייסי אותו לטיפול זוגי, או לפחות התחילי את ומשם תראי איזה כלים את יכולה לקבל כדי להתמודד עם הדפוסים שלו.