מחפשת את עצמי...

היי דנה .
העובדה שאת ערה לכך , שההתנהגות שלך היא לא כפי שהיא אמורה להיות ,זה כבר טוב ,אבל עם כל המצב שאת ערה אליו את מחליטה להמשיך איתו , מבחירתך האישית .
לרוב הזוגות בתחילת מערכת היחסים שלהם נוצרת טעות איומה (ככה אני חושבת)שהם הופכים להיות תלויים אחד בשני , בהצחלה כי מאוהבים ,וזה נורא כיף להעביר את הזמן , וגעגוים וכדומה .ושוחכים את הדברים שהם היו עושים פעם , ללא הבן זוג , משום מה זה קורה לכולנו , ואז שאנחנו מגיעים לשלב שעברה ההתאהבות , אנחנו מתחילים להאשים את הבן זוג במילים ,אני בישבילך וויתרתי על חברים שלי","על תחביבים שלי" וכדומה.רובנו לא יודעים איך למנוע את המצב הזה ,כי בהתחלה נורא טוב לנו , אז למה שנוותר על הרגע?זה המחשבה הראשונה שעולה לנו לראש ,וברור שאנחנו לא חושבים שזה בהמשך יכול להזיק רק לקשר , וההתאהבות תחלוף מהר .אז נכון אני נורא מבינה את הגעגועים שלך , את הצורך שלך להיות איתו ,זה מובן .
ואני רק רוצה להגיד משהו לזכות של בן זוגך ,שכל הכבוד לו ,עם כל האהבה אלייך הוא לא שוכח את ההרגלים שהיה לו מלפנייך , ומדוע שיוותר אליהם ?
ויכול להיות שעם תבואי אליו בטענה לוותר על כך ,הוא יוותר אבל לא יהיה שלם עם עצמו ,ותגרמי לו להיות אומלל במערכת היחסים איתך .
את בהחלטת צריכה לעבוד על עצמך קודם כל ,תחשבי רגע אחורה איך החיים שלך היו נראים ללא הבן זוג? המפגשים עם חברות ? תחביבים ? משהו יום יום שהיית רגילה לעשות בישביל עצמך ?לימודים ? עבודה !!מדוע וויתר על כל זה?1
תתמקדי במצב הזה יותר בך , ולא בו ,למה את לא רוצה לצאת עם חברים שלך , מה השתנה?
את חייבת להעסיק קודם את עצמך במשהו,לימודים , עבודה ,ספרים ,למצוא לעצמך תעסוקה ,במיוחד ששבועיים הוא לא נמצא ,במקום לשבת ולהיות עבוקה במחשבות רק אליו ,תמצאי מה לעשות .תתחברי חזרה למשפחה , את חייבת לשנות את הרגלי החשיבה שלך ,אחרת לא תהיי מאושרת גם עם בן זוגך.ותיתני לעצמך את הכיף להתגעגע ,לחכות ,תוך כדי התעסקות עם דברים שאת אוהבת .
אני ייתן לך דוגמא -חברתי התחתנה לא מזמן ,עברו חודשיים ובעלה נסע עם חברים שלו לסוף שבוע לדוג ,התפאלאתי מהתגובה שלה היא יצא איתנו , שאלתי אותה איך היא יכולה לשבת כל כך רגוע ?נסע ל 3 ימים , ועוד בלעדייה, אני הייתי משתגעת , והיא ענתה לי הוא רגיל פעם ב לצאת עם חברים שלו לטבע או לדוג ,למה שאני ישלול ממנו את זה?והזוגיות שלהם נפלאה ,בלי עין רעה ,בעל אוהב מכבד ,והכי חשוב שהיא נאהבת ופורחת .זה בעצם נתן לי חומר למחשבה , שאני וויתרי על המון דברים שהייתי עושה פעם בגלל ש"התפשרתי " עם בן זוג , וגם הוא וויתר על המון מפגשים עם חברים ,רק לא דיברנו על זה שזה גורם לנו לסוג של תסכול .ופה באמת ניסיתי לשנות את התפיסה שלי לגביי מערכת יחסים.
דוגמא שנייה היא - שחברתי השנייה הכירה בחור לפני שנתיים וחצי ,וויתרה על המון מפגשים שהיינו רגילות לעשות ימי חמישי ,והרגילה אותו להתנהג כדומה ,חלפו שנתיים והם לא הבינו כמה נזד הם גרמו

כמה נזק הם גרמו לערכת היחסים שלהם , תוך כדאי וויתורים על חיים הקודמים שהיו להם .כיום הוא בגלל העובדה נישאר ללא החברים (אנחנו חברות שמבינות , אך אני לא תמכתי בהתנהלות הזאת)והבחור נורא מתוסכל ותלוי בה ,אז עם היום אני מתקשרת אלייה ואומרת בואי ניצא איזה חמישי ערב בנות ,היא עונה לי אני מאוד הייתי רוצה אבל לא נעים לי שהוא יישב בבית , כי לו אין למי לצאת.ועם הזמן המצב יימאס לשניהם והם יתפוצצו.
אז שלא תגיעי למצב הזה ,תתחילי לשנות , עם ההצעות שרשמתי לך בתגובה הראשונה.
חשוב בזגויות כמובן להתפשר והכל ....אבל לא לשכוח שאת אישיות בפני עצמה ,שזקוקה גם לחופש ,ואין לוותר על דברים שאת אוהבת .

מקווה שהצלחתי לעזור

דנה היקרה, קראתי את דברייך וכן את תגובתה של רינת. אני חושבת שרינת ענתה לך מאוד יפה, וזה היה הכיוון עליו גם אני הייתי ממליצה.
זה מצויין שאת שמה לב ומודעת למה שקורה לך ואת חייבת להתחיל לנהל קצת יותר את עצמך, אחרת היחסים פשוט לא יחזיקו מעמד כי הם יעיקו עליו. ברור שכאשר את נהיית אומללה ותלותית ומקטרת או מעקמת את הפרצוף כאשר הוא מעיז ליצור קשר עם חברים או משפחה בחופשה הנדירה שלו - זה עלול עם הזמן להופיע לו בתור משהו שממש גוזל את החופש שלו ומעכיר את מצב רוחו. אדם בריא בנפשו לא יישאר בקשר מעיק כזה.
ועל כן - כל ההמלצות שרינת כתבה לך - אני מחזקת אותה ומציעה שתקחי אותן ברצינות.כמה שיותר מהר.