נישואין במשבר

אור יקרה,

צר לי שלאחר כל-כך הרבה שנים של יחד, מתוך רצון הדדי, בהן שררה האהבה במשכנכם נקלעתם למצב של מריבות, חוסר תקשורת, חוסר מגע, מרירות ותסכולים.
נראה שהירידה בחשק המיני של בעלך היוותה מעין מראה לתחושות הנפשיות שלו, תחושות של רצון לחופש וכפי שניסחת זאת, "לא חייב כלום לאף אחד", תחושות אותן הוא ניסה להסוות. ייתכן כי מהות הבעיה טמונה באיזשהו משבר או תקופה פחות מוצלחת אשר בעלך עובר, מצוקה כלשהיא, איתה הוא לא מצליח להתמודד בכוחות עצמו ולאור תיאורך בוודאי שלא באופן מיטבי ובונה.
אולי הוא חשב כי התחושות ייעלמו מעצמן ולכן הוא לא ראה טעם לשתף אותך, ייתכן כי הוא חשש לשתף אותך בתחושותיו כי הוא פחד מתגובתך או שאולי הוא חשש לאכזב אותך ובו-זמנית לחוש את אכזבתך ממנו. בכל אופן, בגלל שהוא ניסה להסוות, להדחיק ולהתעלם ולא פתח את הנושא בפנייך נוצר מצב של ריחוק אשר בא לידי ביטוי ראשית במישור הפיסי. כאשר שהדברים עלו "על השולחן", בסופו של דבר, הריחוק אשר נוצר במשך זמן ה"שתיקה" לא אפשר לכם לשוחח באופן פתוח וכן על הדברים על-מנת לנסות להסדיר ולתקן את הדורש תיקון.
כפי שאני רואה זאת, עם כל הקושי (שלך) הכרוך בכך, עלייך ל"התחמש" בהמון סבלנות ואורך רוח כלפיו. הוא נמצא בתקופה פחות טובה, כאמור, ולמרות שהוא מתרחק ממך הוא זקוק לך, מאוד. נסי לדבר על ליבו, לקחת על עצמך מעט יותר על-מנת לאפשר לו מעט יותר חופש ומה שאת מוצאת לנכון, מתוך היכרותך עימו, על-מנת להקל עליו. אני מאמינה שעם הזמן והאהבה תוכלי לסייע לו לחזור לעצמו ואז הוא ידע להעריך את אשר עשית עבורו ואת היותך לצידו גם בזמנים קשים.
כדי שגם את "תתמלאי" ויהיה בכוחך לשמש משענת עבורו אולי תשקלי סיוע מקצועי, גם אם לטווח קצר. משהו בסגנון אימון או טיפול.
מניסיוני כמאמנת אוכל להעיד כי התהליך האימוני שם דגש על העוצמות הטמונות בכל אחד מאיתנו ועל הדרכים הנכונים עבורנו לעשות בהם שימוש יעיל ואפקטיבי על-מנת להשיג את מבוקשנו, בתקופות יותר ופחות טובות בחיינו. המשאבים בהם ניחנו עמודים לזכותנו תמיד. התהליך האימוני מטמיע בנו את הידיעה על הימצאותם, את ההכרה על עוצמתם ואת היכולת להשתמש בהם נכון בכל עת.

אני ממש לא יודעת אם יש לי את הכוח להתמודד, לפעמים כל מה שאני רוצה זה פשוט ללכת, ובמקום מסויים כל האמון שהיה לי במערכת היחסים ובמחוייבות שלו אליה נשבר. גם אם הדברים יסתדרו, איך מחזירים את הבטחון? לא יודעת

תודה על התשובה ועל החיזוק, שתהיה באמת שנה טובה

אור יקרה,

אני מאמינה לך ומבינה לליבך. הרצון הזה פשוט לזרוק הכל מאוד טבעי. השותפות שלכם נשענת כעת עלייך בלבד (או בעיקר) וזה כלל לא פשוט לשאת בכל הנטל לבד, מה עוד שעמוד התווך השני המשמעותי, עליו מושתתת השותפות שלכם, לא מתפקד לאחרונה, כמו לא קיים, וכל המגדל שבניתם יחד בעמל רב במשך שנים רבות נשען עלייך במלוא כובדו ומשמעותו. לשבור את הכלים זה הדבר הכי פשוט וקל לעשייה וזה, כנראה, גם הדבר היחיד שבא לך לעשות כעת, אולם אני לא משוכנעת שזה מה שתרצי לעשות בעתיד או לחילופין, שאם תעשי זאת כעת תהיי שלמה עם העשייה הזו בעתיד.
רגע לפני שאת נכנעת לעייפותך הנפשית והפיסית מהמצב הזה אני מפצירה בך לעשות את כל שבכוחך על-מנת לנסות ולתקן את המצב. שנות נישואיכן הרבות כמו גם מהות הקשר שלכם שווים, לדעתי, את המאמץ הנוסף. כפי שהצעתי לך בתגובתי הקודמת, נסי למלא את מצברייך בעזרת איש מקצוע. אני מאמינה בכל ליבי שאיש מקצוע יוכל לסייע לך ובמידה לא מבוטלת, בלשון המעטה.
לגבי החזרת הביטחון למערכת הזוגית שלכם, לאחר שהדברים יסתדרו, אני מאמינה שכאשר בעלך יחזור לאיתנו, כאשר תחושי שהוא חוזר ל"מסלול" וכאשר הוא יוכל לשמש עמוד תווך לזוגיות שלכם, כפי שהיה בעבר, גם את תחושי הקלה ועם ההקלה הזו תשוב תחושת הביטחון.
לכולנו יש תקופות פחות טובות. אני מציעה לך (למרות שזה ממש קשה ועל אחת כמה וכמה כאשר את נמצאת כעת באמצע המערבולת והכאוס) לא לשפוט אותו על תקופה זו ובתקופה זו ולנסות להעמיד לזכותו את כל הטוב שהיה לכם יחד בכל שנות ה"יחד".

מאחלת לך שנה טובה, מלאת כוחות וזוגיות מחודשת בריאה ואיתנה.