קושי בהתייחסות לקשר

אני מודה על היחס והחיוביות, ועל ההצעות לעתיד.

הסיבה שכנראה לא הייתי במקום פתוח בתחילה נובעת מכך שכמו בכל סיטואציה חושפנית, הייתי צריך לבנות "יחסי אמון" ובסיס משותף להבנה בטרם אני מגיע לפרטים.

דווקא כיוון שאני מכיר מגוף ראשון את הצורך בביטחון ואמון מהצד השני טרם פניה לעזרה והגעה לאינטימיות, אני מבין מאוד את המקום בו בת זוגתי הנוכחית נמצאת, כמו כן לטוב ולרע, נתקלתי בסיטואציות דומות בעבר הן באופן אישי והן דרך שיחות שניהלתי עם גורמים ממקור ראשון, וגם דרך ספרות מקצועית.

בהחלט אבדוק הספר שציינת, אבל אני מוכרח לציין שהבעייתיות של הבחורה אינה מבוססת באינטימיות מינית, ולא זה החסך העיקרי שלי בקשר הזה.
נמשך אליה (כפי שניתן שאמשך בסיטואציה כזו, שכן אצלי מין מקושר באופן מאוד חזק לרגש ועל כן לא אוכל להימשך באמת לאדם שאין לי כלפיו רגש עמוק), ומעוניין להיות בקרבתה, רוצה לתמוך ולעזור ולקדם אותה למחוזות טובים יותר עבורה ובקשר. לא זו הבעיה.

זו נובעת אצלה בעיקר כתוצאה מקשר בעייתי עם ההורים שהוביל בהמשך למספר מערכות יחסים בעייתיות עד לכדי כך שקשה לה להבחין אם היתה בקשרים מרצון אמיתי או כתוצאה מ"לחץ חברתי", ובכל הקשרים שהיו לה עד כה היא מצאה עצמה "ממלאת תפקיד" ולא באמת נמצאת שם. כמו כן המבנה הבעייתי של מערכות היחסים הקודמות שלה הוביל אותה למצב בו בכל קשר בו היא נמצאת היא מרגישה "במצור מתמשך" על הגוף שלה, הרגשות ותחושת החופש והעצמאות האישית.
מבחינות רבות התנהגותה מאפיינת בעלי התקשרות נמנעת, מאוד קנאית לחופש והמרחב האישי שלה, קשה לה להכניס אנשים באופן פעיל לחייה וקשה לה להסתמך על אנשים ו"לוותר על עצמה" (זה לא קורה בפועל אבל זו התחושה שעימה היא מתמודדת) בכך שמאפשרת להם להיות שם בשבילה ושתוכל להסתמך עליהם ולא רק על עצמה.

אני הקשר הראשון שהיה לה עם אדם שלא "לחץ אותה לפינה", שכן הפגין סבלנות וסובלנות ושבאמת היה שם בשבילה כשהיתה צריכה, השקיע בה ונתן לה להרגיש תחושת ביטחון אמיתית. אך יחד עם רגעים מוצלחים וחוויות אושר שהיא חווה לראשונה בהקשרים זוגיים, יש בה גם המון רתיעה, רצון לברוח מאינטימיות בפרט ומסיטואציות זוגיות בכלל, ולעיתים היא מרגישה שלמרות שהיא נהנית מהחום והקירבה ברמה מסויימת "היא לא באמת שם". שוחחנו על כך ואני מאמין שהיא 'צופה מהצד' כיוון שהיא עדיין חוששת להכנס ולהשתחרר באופן מלא, אך עם הזמן והידיעה שהמקום בטוח וניתן לסמוך עלי בלב שלם שלא אעשה דבר שהיא לא מוכנה לקבל, תצבור ביטחון ואמון ותאפשר לעצמה 'להכנס' ולהיות שותפה מלאה לחוויה. גם היא רוצה להאמין בכך. משם גם נגיע ברבות הימים למיניות של ממש.
היא רוצה שדברים בינינו יצליחו, ושנינו יודעים שמדובר בתהליך שמתקדם בצעדים מדודים ויקח עוד זמן על מנת שתוכל "למצוא את מקומה" במערכת זוגית תומכת ושתרגיש עם זה בנוח.

הבעיות שלי בקשר בעיקר חסרונו של רובד רגשי משמעותי וחסך בתחום האינטימי גופני (לאו דווקא מין).

ברשותך, אפעיל את המנדט של takes one to know one
ציינת מושגים מעולם תיאורית ההתקשרות, אני לא יודעת אם אתה עוסק בטיפול או סקרן ואוטודידקט, כך או כך ביצוע אנליזה מקיפה לבן הזוג זו נטייה המוכרת לי באופן אישי.

זו נטייה מסוכנת של אנשי טיפול אשר נוטים להתאהב במטופלים (באנשים שאמורים לקבל טיפול..). הזוגיות אמורה להוות משען, מקום בטוח, רומנטי ואינטימי, לא מפגש טיפולי. הגבול יכול להיות מאוד מבלבל אך כדי מאוד שהוא יתקיים.
אני מתחילה להבין מדוע אינך מפתח רגשות רומנטיים כלפיה, תפסו את מקום הרגשות האלה רגשות כמו חסות או חמלה כלפיה.

לא לומר שאין מקום לשיתופים עמוקים וקרובים בזוגיות, רק כדאי לך להפנות את תשומת לבך לגבול הזה..

:)
מעיין

בוקר טוב אריאל, ותודה על מכתבתך המנוסח כה ברור ועם כל כך הרבה התבוננות עצמית.

התשובה שלי תהיה בכיוון מאוד מסויים:
לאור העובדה שאותו דפוס הוא כה חוזר על עצמו, אני הייתי מחפשת את שורשיו במשהו עמוק יותר, מן הילדות שלך.

כי קשה לי להאמין שבתור אדם כה נבון ורגיש - לא התאהבת עד כה. אתה מסוגל להתאהב בהתחלת הקשר, אבל אז קורה משהו שחוסם את ההמשך ויוצר נתק רגשי, חוסר יכולת להיקשר לעומק, לאורך זמן, שתוצאתה היא שאתה חותך "כי זה לא זה" ונשאר לבד.

יתכן שכדאי גם לחפש מהם הטריגרים באינטראקציות עם בנות הזוג, שבעקבותיהם "יורד לך" הרגש. יתכן ואף הם יעזרו לך להבין. כי אם חווית טראומה מוקדמת הקשורה בדרך כלל ליחסים עם ההורים (גירושים? אבדן, מחלה קשה?) - טראומה טיבה שהיא רב מערכתית, וה"גוף-נפש" מושפע ממנה בכמה תחומים, ואז ב - המשך, בעתיד, יש המון טריגרים אפשריים - בגלל שהתופעה היא רב מערכתית - שמפעילים את אותו מנגנון הגנה שהתפתח אצלך על מנת להימנע מחזרתה של טראומה דומה.

לסיכום - כנראה שפיתחת איזה סוג של הגנה עצמית מפני היקשרות רגשית, כנראה על מנת לא להיפגע. חפש בכיוון הזה, אם יהיה לך חשד להשערה הגיונית - אני מציעה לך ללכת לטיפול נפשי ממוקד על מנת לעבד עם עצמך את האישיו הזה. אפשר להתגבר עליו אם מצליחים לזהות את שורשיו. עצם המודעות למנגנון ההגנה הזה תרופף את אחיזתו בך.

ראשית אני מודה לך על המחמאות, הרוח הטובה ועל ההערכה לכתוב,
בהחלט "ישבתי וטרחתי בערב שבת", ונעים לראות כי יש לכך התייחסות.

יחד עם זאת, חוששני שקראת בין המילים דברים שאינם שם - לא סיפרתי שאני מרגיש בפגישות ראשונות ומפסיק להרגיש לאחריהן.
ההפך הוא הנכון, ההתלבטות מגיעה מכך שעד כה או שהרגשתי בשלב מוקדם והקשר אכן המשיך לכיוון מערכת יחסים (ובה כמובן הרגשתי יותר), או שהמפגשים ממילא לא צלחו מעבר לפגישה השלישית (מסיבות אלו ואחרות) ועל כן לא יצא לי לבחון התפתחות רגשית. (כאמור הקשר הראשון וה"קשר נוסף" יוצאי דופן שאינני מכליל במסגרת זו.)

אין לי בעיה להתאהב, והמניפסט שכתבתי לא מציין נטייה לחתוך כי "יורד לי".
למעשה, המניפסט המקורי* כלל סקירה של כל הקשרים שלי עד כה, שמסבירים בפרוטרוט את הדרך שעברתי בזוגיות, מה הרגשתי, ובסופו של דבר גם מה אני מצפה להרגיש.
במהלך הקשרים הקודמים שלי, שהיה בהם כאמור מקום לרגש כבר בשלבים הראשונים, אפשרתי לעצמי בשלב מסויים לתת דרור לרגשותי, ובהחלט התאהבתי וחוויתי אהבות, חלקן עוצמתיות יותר וחלקן פחות. כחלק מאותה הוויה, חוויתי קישור רגשי עמוק ויציב, נפתחתי וחלקתי הבנה ואהבה. יתרה מכך, בחלק לא מבוטל מהקשרים כלל לא הייתי היוזם לסיומו, ולא אחת גם נותרתי בעל הלב הדואב לאחר שהקשר הסתיים טרם כלה האהבה. מכאן שאני חושש שהפרשנות שלך של דברי היתה רחוקה מלהיות מדוייקת.

אודה אם כן מראש, להתייחסות בהתאם לדברים שרשמתי, ומענה לשאלות העומדות:
- האם להתחיל לחוש רגש כבר בפגישה השלישית בקשר (שהולך לכיוון של מערכת יחסים) הוא עניין טבעי? במידה וכן, האם זה עניין רצוי?
- במידה ואין רגש כזה בפגישה השלישית, האם "עד הפגישה השישית" מהווה פרק זמן מספק להתפתחות רגש לטובת קבלת החלטה בנוגע לעתיד הקשר? במידה ולא, מתי בעצם עלי להתחיל לדאוג על כך שאינו מתפתח רגש?

כמובן שבמידה ויהיה עניין להגיב ולהתייחס לדברים אחרים, אשמח אם תבחרי לחלוק עוד ממשנתך גם בתחומים שלא ציינתי במפורש.

* מפאת אורך היריעה (המניפסט הנ"ל היה באורך כ3 הודעות), בחרתי להסיר את תיאורי הקשרים בעבר ולהתמקד בסיכום האבחנות ובשאלות העומדות על הפרק.

תודה על ההתייחסות והמשך חג שמח ושנה נפלאה,
אריאל

אוקיי, יורדים מתיאוריית הטראומה...תודה על התיקונים והתוספות. עכשו הבנתי מה הטעה אותי (המשפט של אני מרגיש רגש עד הפגישה החמישית שישית. אני הבנתי שלאחר מכן זה נגמר, ואילו אתה התכוונת שאצלך מתחיל הרגש להתפתח לכל המאוחר עד שלב זה ואז ממשיך ומעמיק).
אם כך איני רואה כאן בעייה כלשהי. בחלק מן ההיכרויות החדשות מתפתח רגש ואתה הולך עם זה ובחלק לא מתפתח רגש ואתה חותך. כך זה אמור להיות. אינני חושבת שיש"נכון /לא נכון" בנושא ההתאהבות. כבר ראיתי אהבות נהדרות שהתחילו כידידות, על אש קטנה והמריאו אחרי זמן רב, ואהבות קצרות מועד שהחלו בהתאהבות וזיקוקי דינור והסתנוורות, ודעכו במהרה.
ההתאהבות עצמה הינה מנגנון מורכב ומיסתורי, שפעמים רבות נשען על ריחות, על מראה חיצוני שמזכיר מישהי אהובה מן העבר הרחוק, או לחליפין נשען על רעב עצום להרגיש אהבה כבר ובשלות לכניסה למערכת יחסים.
בעיני זה הכי טבעי בעולם להרגיש רגש כבר בפגישה הראשונה או השנייה, אבל אל תשכח שאני אישה, ואנחנו הרבה יותר מחוברות לרגשות שלנו ומכירות בהם. זה טבעי בעיני שמתחיל להתעורר רגש. הוא מן הסתם לא יהיה עמוק, אבל כן תופיע כמיהה לפגוש את האישה החדשה, ושמחה לשהות במחיצתה. אלו כבר ניצנים של רגש, לא?
בגדול אני חושבת שאם לא מופיע רגש אחרי מספר פגישות, הסיכוי שהוא יופיע פתאום הוא לא גדול, אבל לא בלתי אפשרי. כבר פגשתי זוג שהתחילו כידידים לאורך עשר שנים ופתאום התאהבו! אז לך תדע...
בתור אדם שמתאהב בקלות, כמו שאתה מעיד על עצמך, הייתי סומכת על היכולת הזאת ולא נשארת ביחסים שאינם מעוררים רגש אחרי כמה פגישות. הרצון שלך לקבל נוסחאות על פי מספרי פגישות לא ייענה כאן...כי לא יכולים להיות כאן כללים שיתאימו לכולם, או לכל מקרה ייחודי של מפגש בין גבר לאישה.

בעיקר משום שמאותו כיוון בדיווק הגיע החשש שלי,
והייתי תחת הרושם שאולי אני רואה דברים לא נכון והחשש אינו מוצדק.

אילו הייתי קורא את תשובתך לפני כן, ייתכן שגם הייתי שוקל לחתוך,
אממה, שוכחתי בנידון עם זוג חברים שחלקתי בפניהם את הסיפור לעומקו.
מדובר בזוג נשוי (טרי) שמכירים אותי זה לא מהיום ובעלי נסיון לא מועט במערכות יחסים,
וגם מערכת היחסים שלהם לא ניכרה בשגרתיות יתר.

ובחזרה לנושא,
חקרנו מחזיתות שונות את טיבו של הקשר, והגענו לתובנות מעניינות,
ביניהן הרעיון שהתפתחות רגשית מוקדמת עשויה להפגין היקשרות שהיא אלמנט חיובי בכללו,
אבל אין זה אומר שהוא עדיף על פני היתכנות של גורמים חיוביים אחרים.
לשם העניין, אם הצד השני מפגין נכונות רבה לעתיד, יש תקשורת טובה וניכרת התפתחות, ויש המון מקום למחוייבות עמוקה (אפילו אם אינה מגיע מבסיס רגשי ישיר),
זהו בסיס פורה המאפשר ביטחון בקשר ומגדיל את היכולת לאינטימיות וקשר רגשי בהמשך.

האם את לא חושבת שמחוייבות ונכונות אמיתית לפיתוח קשר עמוק, ועימו גם רגשות אמיתיים,
אינם עדיפים לעיתים על פני קיום רגשות (שייתכן ומקורם אקראי) מבלי מחוייבות ובטרם ידוע כי אכן קיימת נכונות?

אני כמובן שלא מתכוון למצב בו גם בשבלים מאוחרים עדיין לא קיים רובד רגשי שכן זו תייצג בעיה של ממש, אבל אני נוטה להאמין שבשלבים המוקדמים של קשר, או לפחות בחודשיו הראשונים, אולי ניתן להתייחס לנושא הקשר הרגשי יותר בסלחנות...

* כמו כן רציתי לשאול, האם לדעתך יש מקום להתייחסות שונה כשמדובר באדם שיש לו קושי לאינטימיות (מן הסתם לא אני בעל הקושי)?

בברכה והמון תודה,
אריאל

אריאל,

נדרשו לי מספר קריאות חוזרות ונשנות של הפוסטים שלך על מנת להבין מה בעצם שאלת.
זה היה תרגול של ממש בהבנת הנקרא, הצלחת אפילו לבלבל את דורית!
אין בכוונתי לרדת עליך אלא להדגיש את הסרבול והעומס שאתה מביא עמך לתוך מערכת יחסים, זה הניחוח שעלה באפי בזמן הקריאה. אני מזמינה אותך להתבונן בשאלה שלך בצורה נקייה יותר ולהפריד את המוץ מן התבן.

יש לי תחושה שאם תתבונן בשאלה כפי שהיא, תראה שאין כאן בכלל שאלה.
השאלה האמורה, כפי שהבנתי אותה, האם זה בסדר לפתח רגשות לאחר זמן מסוים או שמא הם אמורים להגיע בשלב מאוחר יותר? מבחינתי השאלה הזו דומה לשאלה: קורה לי משהו ממש מוזר,אני הולכת לישון בלילה ומתעוררת בבוקר ואז חוזר חלילה, כל יום מחדש! זה נראה לכם בסדר?
מה שתיארת הוא כל כך טבעי! אני מסוגלת להתאהב בבחור חדש לאחר דייט אחד בלבד.
ממגילותייך המרשימות, אתה לא מצטייר כאדם טיפש..אם כן, אני שואלת את עצמי מה בעצם אתה שואל? הרי אין סיכוי שלא תבחין בעובדה ששאלת שאלה שהתשובה לה היא כל כך מובנת מאליה. כן קיים סיכוי, כי העמסת על עצמך בשאלות אנליטיות מסובכות ורבות כל כך עד כי התנתקת מהאינסטינקטים הרגשיים שלך.

מקווה שתוכל לאבד קצת שליטה ולהניח לשאלות להתפוגג אל הרקע.
שנה טובה וחג שמח!
מעיין

ולשם שינוי אני אגיד את הדברים כפשוטם.

כן, אני יכול להתאהב (או לפחות להתחיל לפתח רגש) בקלות, כן זה יכול להמצא משם מהפגישה הראשונה.
לצערי, זה לא מבטיח דבר.
טבעי ככל שיהיה (ובזכות תגובתך ותגובת דורית לפנייך אכן הבנתי שמדובר במצב טבעי),
לא תמיד ברור מקור הרגש, לא תמיד ניצבת בתוכו התאמה או אפילו הבטחה למחוייבות אמיתית (והס מלדבר על קיום ההבטחה או נכונות מלאה לעתיד משותף לקשר ארוך).

לאחר מספר לא קטן של קשרים שרובם ככולם התנהלו סביב התבנית של קשר רגשי סמוך להתחלה, ללא כל הבטחה לעתיד, אפילו חלקם נמשכו מעבר למספר חודשים, לצערי טרם זכיתי לחוות קשר שנמשך למעלה משנה.

והנה עכשיו, אני בעיצומו של קשר צעיר שיש בו את כל המחוייבות והנכונות, "שידור על אותו גל" והתאמה מחשבתית, עומק מנטלי וגם הפתעות לעיתים. אבל הוא שקט ונינוח מדי לטעמי, הוא מתקדם לאט מכפי שהייתי מצפה, ועל כן אין בו את העומק הרגשי המאפיין את הקשרים שלי בעבר.
לראשונה, אני נתקל במצב בו אני לא מעורב רגשית בשלב שכעת כבר חצה את רף 10 המפגשים, ואני כלל לא בטוח שהרובד הרגשי ימצא שם בקרבה המיידית, כיוון שכאמור הקשר מתנהל בקצב איטי מהרגיל עבורי (גם מבחינת פיתוח זוגי אינטימי, זאת בעיקר בשל אופיה של הבחורה באותם היבטים, ומתוך ידיעה שהיא זקוקה לזמן).
אבל הבחורה בהחלט מעניינת אותי, אני רואה המון בסיס משותף, וכאמור ביטחון מלא בנכונות והמחוייבות שלה לעתיד הקשר, ואני מאמין שלכשיתאפשר לקשר להתקדם למקומות האלה, גם הרגשות יתעוררו.
שהרי גם אהבה זוגית במרחב הדתי מוגדרת על פי רוב כרצף של התקרבויות על בסיס הבנה והערכה ולא כזו המגיעה ממקור הורמונלי אמוציונאלי, ובהינתן השקעה מספקת במסגרת תומכת ובטוחה הסבירות לאהבה גבוהה במיוחד, הלא כן?

לדעתי, בנייה (והבנייה) של רגשות בשלב בו כבר קיימת מסגרת בין אישית וביטחון בקשר ובבן הזוג, תגיע ממקום כנה ונכון יותר, היא תהיה אמיתית פי כמה ולחלוטין "מהסיבות הנכונות". קשה לי אם כן לוותר על האפשרות רק בגלל שכרגע אני נמצא במקום לא מוכר עבורי.

אבל אולי אני טועה, ולאדם רגשי כמוני (מושכל במחשבותי ככל שאהיה) אין מקום בקשר שלא ממלא את הצרכים הרגשיים עוד מהשלבים הראשונים, ועל כן חבל על עצם הנסיון.

נ.ב. במבט חוזר על הדברים שרשמתי בשעתו הם אכן מעט בלתי נהירים. ייתכן והרצון שלי לנסות ולמצוא הקשר לוגי להתלבטות שלי, במצב בו לכאורה התשובה ברורה, הובילה לערפול משמעויות.

נ.ב.ב ההודעה הקודמת שלי היתה למעשה תגובה לתגובתה של דורית אך כפי הנראה הפורום לא מאפשר שרשור יתר ועל כן פרסם אותה בנפרד?

כך או אחרת,
המון תודה על ההתייחסות והמשך שנה טובה ומוצלחת,
אריאל

בוקר טוב אריאל!

ראשית - התנצלות טכנית: בנסיוני להדביק את התגובה הבודדת שלך אריאל מאתמול אל תוך השירשור המקורי - יצרתי שרשרת של טעויות שלא הצלחתי לתקן. כך יצא שהתגובה המיוחדת של מעיין חתומה כביכול ע"י אריאל. מצטערת. אגב - אין כל מגבלה על כמות השירשורים, רק צריך לשים אותם בדיוק במקום הנכון - כתגובה על התגובה האחרונה של מי שענה לך.

ועכשו לעניין עצמו:

סוף סוף אני מבינה בצורה ברורה את הבעייה שאתה עומד בפניה! תודה בהזדמנות זאת למעיין החדה והחריפה, וגם לך שלקחת את תגובתה למקום חיובי וזה איפשר לך להיפתח וסוף סוף לשתף אותנו בדילמה האמיתית שלך.

אני שמחה שאתה משווה את מה שקורה לך לגישה הדתית המסורתית של זיווגים ובניית קשר המבוסס על מטרות משותפות ומחוייבות לפני היווצרותם של רגשות ומשיכה.

ואכן אני מאמינה שניתן "לבנות ולהבנות" רגש ככל ששאר המשתנים הרלבנטיים מתעצמים - עניין, מחוייבות, מטרות משותפות, הערכה, כבוד, ו...גם (!!!) משיכה גופנית בסיסית.

זוגות דתיים רבים חווים בדיוק את התהליך הזה וזה מצליח להם.
וכך גם בחברות מסורתיות בהן מתקיים שידוך כמו בהודו עד היום, ובעוד תרבויות.

אלא שלא תמיד זה עובד. אי אפשר בכל מקרה ומקרה לתת פקודה לרגש. ואתה כבר ראית שניסית מן הסתם לתת לו פקודות וזה עוד לא קרה אצלך.
יתכן שזה יתחיל להשתנות לטובה עם התפתחות הקשר האינטימי ביניכם.אני מקווה שאתה מרגיש או הרגשת בשלבים שונים של 10 פגישותיכם משיכה מינית כלפיה?
אם זה לא קרה לך - אני די בספק האם זה יקרה בעתיד. אם כן - זה יכול לעזור בבניית הרגש בהמשך.
לגבי שאלתך בנושא זה - הרתיעה של ידידתך החדשה מאינטימיות - עליך להיות מאוד קשוב לרצונותיה ומאוד זהיר להשאיר את הפוקוס שלך עליה ולא על עצמך. זה צריך להגיע מאוד בהדרגה, שעל אחר שעל, ולהיות בטוח שהיא מגיבה לקירבה גופנית עם הגוף ועם הרגש גם יחד. דווקא בגלל שאתה מנוסה - זה יהיה לך הרבה יותר קל מאשר לבחור דתי שנוגע באישה בפעם הראשונה בחייו וכולו מרוכז בתחושותיו הוא. לך יש את הלוקסוס להשאיר את הפוקוס עליה.
יש ספר מדהים בהוצאת "עם עובד", שנכתב לפני הרבה מאות שנים (!!!) שנקרא "מחצלת הבשרים". הוא נכתב ע"י סיני חכם. יש בו בין היתר תיאור של גבר מנוסה בסקס שמתחתן עם בתולה צנועה ומגלה וירטואוזיות בלגרום לה להתחבר למיניות שלה, עם המון סבלנות והתאפקות.

לא תהיה כאן תשובה או הנחייה קונקרטית.
הטרגדיה הרומנטית הגדולה היא שאין לנו שום שליטה או אמרה במתרחש בחיי האהבה שלנו. אנחנו מתאהבים באנשים שאנחנו לא רוצים להתאהב בהם ולהיפך, לפעמים אלה שאנחנו מאוהבים בהם לא מחזירים לנו באותו מטבע וכו'...קורע לב ככל שיהיה, אלה חוקי המשחק.

לתחושתי, אם אחרי 10 מפגשים הספקות וחוסר הוודאות עדיין מקננים בך, ייתכן כי היא לא האישה עבורך. ייתכן כי כדאי לך לשחרר ולחפש את שחפצה נפשך.
מצד שני, אהבה וזוגיות היא לרוב לא זיקוקי דינור ולבבות רוטטים כמו שאנחנו רואים בסרטים..היא בטוחה, נוחה, שלווה ושגרתית. אני לא יודעת בן כמה אתה ומה עברת בחייך אבל שקול שיכול להיות שעד כה חיפשת וביקשת אהבה דרמטית ועזה וכעת אתה בשל לסוג הזה של אהבה אשר מופיע בחיים האמיתיים.

יחד עם זאת, אני ממליצה לך להמשיך לשאול את *עצמך* אם היא נכונה לך ואם הרגשות אליה מספקים אותך ולסמוך על התשובה שתקבל.

בהצלחה..
מעיין