פגועה

"אני" יקרה,

כמאמנת אני מאמינה שיש לקחת החלטות ולפעול מתוך הקשבה לתחושות הפנימיות שלנו ובהתאם להן, כלומר, על-פי מה שבאמת מרגיש לנו נכון. כך אני גם מנחה את מתאמניי להתנהל וכך את פעלת כאשר החלטת להתרחק מחברותייך לכיתה. הקשבת לתחושה הפנימית שלך. הרגשת לא שייכת, כפי שציינת, ופשוט בחרת לא לבלות בחברתן.
בן-זוגך לשעבר הצליח ליצור בך תחושה אחרת, תחושה של שייכות, תחושה שנעים לך בחברתו, ומתוך אותה הקשבה פנימית לעצמך ולצרכייך, בחרת להשקיע בו ובקשר שלכם. אולם, ההחלטה אשר לקחת, "לשים את כל הביצים בסל אחד", התגלתה, כבר בתקופת ה"יחד" שלכם, כעודף מסירות. כבר בתקופה שהייתם יחד חשת בודדה ולבד בתוך הקשר מאחר ולו היו תחומי עניין נוספים ואנשים חשובים נוספים בחייו ולך לא. את התמסרת לקשר לחלוטין והוא הפך לכל עולמך. כפי שכתבת בפנייתך, הוא תפקד עבורך על תקן בן-זוג, חברות וידידים.
התלות שפיתחת בקשר הזה ובו היא זו אשר גורמת לכך כעת לחוש שבורה ובודדה. האם את נוטה לפתח תלות באנשים קרובים אלייך באופן כללי? בהורים? בחברות? בידידים?
במידה כן, יש לטפל בזה ראשית לפתח ולטפח את העצמאות שלך, כך שתוכלי לנהל מספר מערכות קשרים, בעלות אופי שונה, בו-זמנית, כמו גם ,שתהייה לך היכולת ליהנות מחברת עצמך. סיוע מאיש מקצוע יוכל לתרום רבות לכך.
במידה ואת לא נוטה לפתח תלות ואת עצמאית עלייך לשקם את עצמך בכוחות עצמך ולהתחיל ליצור עבורך מעגל חברתי נכון ומתאים, מעגל חברתי בו תחושי שייכת, שווה בין שווים ושפשוט תיהני להיות בו, עם חברייך. יחד עם זאת, אם את חשה שאין בכוחך כרגע להתחיל ולעשות עבורך תוכלי להיעזר באיש מקצוע אשר יוכל לתת בידייך כלים ולסייע לך לפתח ולקדם את כישורייך החברתיים.
את צעירה מאוד ובגילך החברויות נוצרות מהר. למיטב הבנתי את לפני גיוס.
אני מאמינה שהצבא הינו מקום טוב להתחיל בו שהרי הבנות מגיעות לרוב לבד ולא עם כל החברות שלהן מהעבר. תקופת הטירונות הינה תקופה מאוד מגבשת בשל החוויות המיוחדות בה ובעיקר בשל החוויות המשותפות.
מאחלת לך הצלחה בתחילתה של תקופה חדשה זו, תקופת החיול, וכמובן ביצירת המעגל החברתי הנכון עבורך.

קצת קשה לי להתקדם ולהתפתח מבחינה חברתית וכו' כי האקס משגע אותי,הוא רוצה להיפגש כידידים וטוען שהוא מתגעגע לחוויות איתי אבל כידידים,שאני מצחיקה ומעניינת.אבל כמה שזה לא נשמע שטלתני מצידי,אני לא צוות הווי ובידור,יש לי דרישות אליו מעבר ואני לא רוצה להיות רק ידידה שלו.הוא כנראה אוהב שמדברים איתו בגובה העיניים ולא שדורשים ממנו להיות בן זוג.אני עדיין מתלבטת מה לעשות איתו,אשמח אם תעזרי לי.

"אני יקרה",

כפי שעשית בעבר, כאשר הקשבת לתחושותייך הפנימיות, עשי גם כעת. אם את חשה שקשר על בסיס ידידות בלבד עם בן-זוגך לשעבר אינו מתאים לך, לצרכייך ולרצונותייך, אל תאפשרי לקשר כזה להתקיים.
נראה שהוא מתגעגע לזמן ה"יחד" שלכם. יחד עם זאת הוא אינו מעוניין, נכון לתקופה זו, בקשר זוגי עימך. מעבר לכך שאת מעוניינת בהכל או כלום, כלומר, זוגיות או נתק, אני חושבת שיהיה נכון ובריא עבורך להתנתק ממנו, לפחות לתקופה הקרובה, ולנסות ליצור קשרים חברתיים אחרים, מעגל חברתי שלם ומלא, במקום להסתפק בקשר עימו בלבד.
כפי שהוא מעוניין להתנסות, גם את ראויה לכך ומאחר ואת כ"כ צעירה, נראה לי שכדאי לך לבחון קשרים זוגיים נוספים. הפרידה הזו היא הזדמנות עבורך להתנסות ולהתפתח בשני המישורים. במישור זוגי ובמישור חברתי רחב היקף.

אני ממש מודה על כל העצות ואני באמת חושבת שזה הכי נכון לעשות כך,פשוט אני מרגישה שזה גדול עליי מדי הוא מאוד מבלבל אותי ואני כל היום מנסה לחשוב מה לא בסדר בי שהוא לא רוצה להיות איתי וכשהוא כן רוצה להיות איתי אני שואלת את עצמי מה הוא מוצא בי ומה אני בכלל מוצאת בו.ועכשיו הוא אומר כל מיני משפטים כמו "אם היית מתגברת אולי היה לנו סיכוי מחדש" וזה נשמע לי סתם מופרח,אני רוצה לחזור לעצמי ולא מצליחה,מאז הקשר איתו ויתרתי על כל האישיות שלי והחברות שלי,וגם הוא פתאום עכשיו נפגש עם חברים שלו מה שפעם לא קרה,היתה תקופה שהיינו ממש דביקים.על כמה שהקשר היה לא בריא,קשה לי לחשוב שהוא יהיה עם אחרות,ואני בכלל לא פתוחה לאחרים,אפילו לחברותיי החדשות אני לא מתחברת,אני רואה שכולם מסביבי כביכול מסודרים כבר בחיים ויש להם את החברים הכי טובים שלהם שבטח איתם הם יעשו טיולים אחרי צבא וכו',אני מרגישה אבודה,אני לא יודעת מה אני רוצה מהבן זוג לשעבר ובכלל מה אני מרגישה כלפיו.

"אני" יקרה,

הכל תלוי בך! אמנם זה נראה לך מאוד קשה מסובך, אולם, נסי לפשט את הדברים ובדקי מה הכי נכון לך ומה מרגיש לך הכי טוב. אם את חשה שנכון עבורך להתנתק ממנו כעת, גם אם לתקופה קצרה, עשי זאת. את חייבת לתת לעצמך הזדמנות להיות מי שאת בזכות עצמך ולא רק בזכות היותך חברתו של...
אין לי כל ספק שגם את יכולה להיות מסודרת, כפי שקראת לזה, עם חברים וחברות. את פשוט צריכה לנסות להיפתח גם למישור הזה. נסי להתחבר ולהיאחז בדברים חיוביים ובאנשים נחמדים סביבך ולא בתחושות הקשות ובבלבול אשר מלווה אותך.
אני שבה ומציעה לך לשקול את האפשרות להיעזר באיש מקצוע, גם אם לתקופה קצרה, ועל-מנת למצוא, לפחות, את הכיוון הנכון עבורך ועבור מי שאת באמת על אישיותך המלאה ועצמיותך השלמה.

אני כבר נעזרת באיש מקצוע,אני מרגישה שזה לא מספיק לי ואני מפחדת מלהמשיך להיעזר,אבא שלי נשבר אחרי הגירושין שלו ושל אמא שלי,וגם הוא איבד כביכול דברים ומאשים אותה עד היום,אני מרגישה שכיוונתי את עצמי לדרך הזאת בכוח,ושזה גורל,שזה סוג של מגיע לי וזה הטוב ביותר שאני יכולה לקבל.אני מפחדת לנסות להחזיר את חברותיי הישנות אין לי מושג מה אני מרגישה כלפיהן,ואת האקס אני מרגישה שאף פעם לא אהבתי בצורה הגיונית זה היה יותר אהבה שמונעת מאינטרסים או משהו כזה.בכל מקרה הבטחון העצמי שלי ירד כי אני רגילה שאחרי פרידות עם האקס שנינו עצובים,אבל הפעם הוא התגבר די מהר והלך עם בנות אחרות גם בלי לגלות לי ,אני כבר לא יודעת איפה אני עומדת בכל הסיטואציה.

מצטערת על העקשנות,פשוט לאט לאט אני מבינה יותר את המצב.אני מרגישה כמו"חולת אהבה" בכל קשר זוגי שיש לי אני מנסה לאהוב ולהעניק ובעצם לא מתפתחת בעצמי ורק מפריעה לצד האחר,מה שגורם לכך שבסופו של דבר נפרדים ממני.אני כל הזמן מנסה לרדת מהעץ ולשכוח את האקס אבל קשה לי אני באמת מחפשת כל הזמן להרגיש שאני מועילה,שאני אוהבת ואוהבים אותי חזרה..אני לא יודעת מה לעשות איתו,הוא מבהיר לי שהוא לא מעוניין כי הוא יודע שאנחנו לא מתאימים ולא דוחפים אחד את השני קדימה וזה לא עושה טוב לשנינו.