נמאס לי להיות קורבן מריר

שלום רב,
נשואה 7 שנים ואם לשתי בנות (3.5 ו-5 חודשים).
בעלי הוא טיפוס שתלטן, והרבה פעמים דברים רבים בנישואין שלנו הולכים על פי חלילו.
אני לא כזו "לולב",אבל הרבה פעמים, בגלל שאני לא יודעת איך להגיב (הוא מוציא ממני פעמים רבות את תגובת הילדה המבוהלת) אני נאלמת דום ולא מגיבה, ואחר כך עושה מאחורי הגב, ובכלל נוקטת בשיטת הפאסיב-אגרסיב.
כך למשל-אם הוא בוחר לראות רק טלוויזיה שהוא אוהב, אני פעמים רבות נרדמת מול הטלויזיה , קוראת עיתון או הולכת לישון מוקדם.
בקיצור, יש לי עסק עצמאי כבר 7 שנים, ושנים רבות בעלי פ]רנס את הבית, גם במחיר עבודה במקומות שהוא לא אוהב ממש. אבל אני דאגתי לילדה, כי הוא חזר מאוחר הביתה, וגם הייתי איתה בשבת, כשהוא היה נרדם עד אמצע היום. בעסק שלי, כמעט ולא קרו חודשים שלא העברתי כלל כסף. תמיד היה 1500-3000 שח והיו אף שנים של סכומים יותר משמעותים שהיוו משכורת שנייה.
עכשיו כבר חצי שנה הוא אינו עובד, ועלימוטל לפרנס את הבית, כי הוא פרנס שנים, וכי לי יש עסק. אז הוא מצפה ממני גם לחפש לקוחות (קושי שהיה לי כל השנים, והוא אמר לי שיעזוראך לא עושה זאת), גם לעבוד על אלו הקיימים, וכמובן, כל זאת, עם לטפל בתינוקת בת 5 חודשים שלא ישנה הרבה בלילה. והלחץ עלי לא מפסיק.
בתקופה שהוא פרנס, הוא בא בטענות- כמה את מעבירה? ועכשיו הוא לוחץ- תמצאי עוד לקוחות כי אין מה לאכול בבית.
עכשיו ההורים שלי נסעו לחודשיים לחול וביום שהם מטפלים בקטנה, הוא אמר שיעזור ולא עוזר. אז אמרתי לו, והוא אמר נראה.
בקיצור, הוא מנסה לקדם מיזם הייטקשלו ועוד כמה רעיונות, ולא מביא גרוש הביתה אף לוקח כסף כדי לממן כל מיני דברים. הוא מאוד שקול כלכלית, אבל הלחץ הזה הכלכלי עלי, עושה לי לא טוב. אני מתרחקת ממנו, עייפהנורא ובעיקר נמאס לי
נמאס לי מהלחץ שלו עלי, ונמאס לי להיות מרירה.
אני יודעת שאני צריכה לדבר, אבל אני לאמוצאת את המילים, כי הוא יגיד לי,ואף אמר- אני פרנסתי את הבית שנים. עכשיו תורך. אבלכשהוא פרנס, זה רק מה שעשה. הואלא טיפל גם בניקיון שלהבית ו גם בילדות (פיטרנו את העוזרת. הוא הבטיח לעזורלנקות,אך לא עושה זאת, ואני מבטלת ימי עבודה פעמיים בחודש כדי לנקות. הוא אמרלי שננקה יחד ביום שישי, אך זה בלתי אפשרי עם תינוקת, משך גן קצר ובפועל לא קורה).
נמאס להיות מרירה. מה עושים?