לא יודעת מה לעשות

אני בת שלושים. ( ובמפתיע לא לחוצת אתם יודעים מה - בכככללללל)
לאחרונה אני יוצאת עם בחור מקסים, שממש כיף להיות איתו , והכל באמת באמת עובר על מי מנוחות
(אני והוא יוצאים חודשיים, היה ביום ההולדת שלי , ראה את המשפחה המורחבת , ראיתי את הוריו .)
ועכשיו הוא יוצא לחול במשך שבועיים, ואחר כך לסין לשלושה שבועות ואחר כך למילואים לעוד שלושה שבועות
. למרות שמבחינה ריגשית אני יותר וממוכנה לחכות לו והוא הרי שווה כל רגע אחר כך, מרגיש לי שאני מוותרת יותר מידי בתוך " מאזן הכוחות" שצריך להיות בן בני זוג, בעיקר בהתחלה. אני מתכוונת לזה שייעשה הרושם שאני מוכנה להקריב בשבילו מעל ומעבר והוא הרי לא צריך לדעת כבר עכשיו כמה הוא חשוב לי...
כמובן שרק כעת מתחילה "מסכת החופשות האלו" ואין לדעת איך אני אתייחס להבלחות שלו בישראל איתי אבל זה מרגיש לי שאני מאבדת פה מומנטום גדול של חיזור , ושהוא יקח את ההרגשות שלי כמובן מאליו.חשוב לציין שהבעתי את עצבותי ושאני אתגעגע מאוד, ואפילו אמרתי שזה מעצבן וביחד עם כל זה איחלתי לו שיהנה ושאם הוא יתגעגע מאוד אני מאוד אשמח.הוא בתגובה אמר זה לא נעים אבל זה לא מעצבן ....
אודה לתשובתכם