מה לעשות ?

שלום לך מדוכדך ועצבני! חסר לי שלא כתבת בן כמה אתה. אני מנחשת שעשרים וקצת, בכל מקרה אתה נשמע צעיר מאוד.
ראשית אני רוצה להחמיא לך על כך שהבנת שלהודיע על פרידה יום לפני יום ההולדת זה מעשה מאוד לא מתחשב והרגשת צורך להתנצלות עמוקה על הדרך בה זה נעשה. לא כתבת האם התנצלת בסופו של דבר. זה נראה לי מאוד חשוב ובוגר אם תעשה זאת.
אני מתרשמת שיש כאן אהבה ומשיכה משני הכיוונים אבל הרבה תחומים אחרים שלא מתאימים, כמו מה הציפייה של כל אחד מכם מקשר. נושא הבלעדיות איכשהו נראה לי לא סגור למרות שלא כתבת על כך מפורשות, איך מתנהגים כזוג בחברה, וענייני תקשורת שונים, מן הסתם.
לפעמים כל מה שנדרש הוא להתיישב יחד לשיחה מתוכננת במקום שקט, עם פרטיות, ולהגיד זה לזו מה הציפיות, מהם הצרכים של כל אחד מכם. לדבר לפי תור, ולבדוק תוך כדי השיחה שהבנת מה היא אומרת (זה נקרא בשפת התקשורת "לשקף"). זאת שיחה שבמקום להתנצח ולהתווכח - המטרה היא שאתה תעשה כל מאמץ לראות את הדברים מנקודת המבט שלה - רק על מנת להבין מה היא מרגישה. לא על מנת שתסכים איתה. הבנה איננה הסכמה אבל היא המינימום הנדרש כדי להתקדם בשיחה ולא לפוצץ אותה.
וכמובן אותו דבר מצידה.
אם תצליחו לנהל ביניכם שיחה ברוח זו יתבררו כמה דברים שכרגע אינם נמצאים על השולחן ביניכם אלא הינם סמויים וצוברים מטענים נוספים כל הזמן.
אני מניחה שאם לא תצליחו בכך, לא תוכלו לחזור להיות זוג. אופציה נוספת היא להיעזר בייעוץ זוגי קצר מועד, אפילו חד פעמי, כדי שמישהו שלישי שאינו מעורב יוכל לראות מה תוקע את התקשורת שלכם וללמד אתכם איך יוצאים מזה.

תודה על התגובה ותודה על המחמאה
אני בן 29 והיא בת 25
שוחחנו מס פעמים אני יודע היטב מה הם הציפיות ואיפה לא הייתי בסדר במהלך הקשר ומה היא רוצה שאתקן ואני מסכים איתה מאד אך כנראה שאייני יכול לעמוד בזה. סיבת הפרידה היא מס' משברים שהעיבו על הקשר והיה לי קשה מאד להיות בצד של לתת ולהבין . לפי עניות דעתי נתתי אך כנראה לא מספיק ומהצד זה נשמע שאני ממש "חרא" ואכן אלה התחושות שלי , בשיחות שלנו עולה שאנחנו רוצים לעבוד על הקשר ואפילו אופציה של ייעוץ עולה אך לאחר השיחות שבהן אני מתרכך ומעלה בעצמי את האופציה של לחזור (כי אצלה זה די ברור ואני רגיש אליה מאד) כשאני אח"כ עם עצמי אני שואל בשביל מה ? הרי אייני בטוח לגבי עתידנו ואני בגיל שבו אני רוצה לראות את זוגתי כמישהי שאהיה איתה בעתיד (לפחות, אם ילדיי) ואז אני שוב פוגע בה כשאני אומר לה שזה לא יילך ... די פגעתי בה מספיק לא מבין למה אני עושה זאת ? ואני בייסורים מכך.. היא מוכנה לסלוח על היום הולדת אם אביע רצון ונכנות לחזור אבל קשה לי לעמוד מאחורי זה במאה אחוז והנכונות שלי היא לחזור לקשר שהוא יותר קליל ופחות מחייב כדי לראות איך דברים יסתדרו אל מנת להימנע מפגיעות שעתידיות לבוא (ככה לפחות זה בתפיסה שלי ) . היא בחורה מקסימה שצריכה המון חיזוקים וביטחון עצמי אבל לפעמים נראה שאני "לא מספק תסחורה " . אוסיף שאני עצמי לא פשוט והולך לייעוץ פסיכולוגי אך לא הלכתי מזה שבועיים ונראה שהמצב החמיר מאד.. הייתי רוצה שלפחות תבין את הסיבה שנפרדנו עושה רושם שהיא מבינה אך לא מקבלת .. לאחר השיחות היא עשתה ניסיון נוסף ורצתה להיפגש על מנת שניישם את מה שדיברנו .. פחדתי שתפגע שוב ולכן מנעתי ממנה זאת .. זהו כנראה שהפעם זה סופי ועכשיו צריך לשחרר.. רציתי לכתוב לה מכתב אבל היא לא מוכנה לקבל מכתב בו אני מצדיק את עצמי רק כדי שאני "אשחרר" וארגיש טוב יותר עם עצמי .. לא בטוח שנצליח לראות את הפרידה בהבנה וחבל היא הייתה קשר ממש חשוב עבורי וחבל לי שהוא הולך לאיבוד ועוד באשמתי...

מדוכדך ועצבני, אני עכשו יותר מבינה למה בחרת בשם הזה. תוסיף לכך "מבולבל". כי ממכתבך הנוכחי ממש אינני מצליחה להבין מה באמת אתה רוצה.
נראה לי שבסופו של דבר אתה רוצה קשר רק בתנאים שלך - שהם רמת מחוייבות נמוכה יחסית למה שהיא היתה רוצה. הקשר הזה ממלא אותך ברגשות אשמה גם בגלל שהיא נוטה מאוד להיפגע וזה ממש לא קל לחיות עם מישהי כה פגיעה.
בסך הכל, נראה לי שכרגע זה לא הקשר שמתאים לך, וכי אתה לא מספיק אוהב. חלק גדול מפעולותיך נובע מרגשות אשמה כלפיה, ואם אני צודקת בנקודה זו - זה ממש לא בסיס נכון לחידוש הקשר. זה מתכון בדוק לפגיעות נוספות שוב ושוב ולרגשות אשמה נוספים לאורך כל הקשר שיהיה.