העתק פניה- עצה דחופה/הדס

הדס יקרה,

ראשית, אני מאחלת לך לידה קלה, נחת ואושר רב מהילד/ה הצפוי/ה. בראייה שלי ילד/ה הוא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לאושר בחיינו והם ממלאים את חיינו כפי שרק יצירת פאר כזו, שכולה שלנו, יכולה למלא. לכן, מאחר ושותפך ליצירה הזו, נכון לעכשיו, "לא יודע מה הוא רוצה מעצמו", כדבריו, ואינו יכול להיות איתך ושלך כפי שהיית רוצה, התמקדי בך, בלידה הקרבה והרך/ה הנולד/ה.
לאחר הלידה תחושי שאת הרבה יותר עמוסה ועסוקה סביב ילדך/תך ויהיה לך מעט יותר קל להתמקד בכם ולהניח את שותפך לשעבר מעט ב"צל". הסיבה שאני מציעה לך להתמקד בכם היא העובדה שאין ביכולתך לעשות, בשלב זה, דבר על-מנת לשנות את התנהלותו או "לעשות לו סדר" בראש ובמחשבות, כדי שהוא יוכל לדעת היכן הוא עומד ובאיזו עמדה לנקוט. בכל פעם שאת מנסה את נפגעת. לכן, עדיף בשלב זה להתרחק ממנו ולהתמקד בך ובעתידך, שם טמון אושרך.
לגביו, נראה כי הוא אבד שליטה על חייו ולכן הוא נמצא במעין "תקיעות". במשך 8 שנים הוא שלט בחייו, בחייך ובחיי אשתו, במובן מסוים, גם כן. הוא בחר להיות איתך ונהל איתך מערכת יחסים זוגית במקביל להיותו איש לאישה אחרת ואב לילדים, הוא היה זה שהחליט מתי להיות איתך ומתי איתה. לפתע, ביום בהיר אחד, הקרקע היציבה תחת רגליו נשמטה ומציאות חייו השתנתה לחלוטין. הוא אבד שליטה על חייו, אשתו לקחה החלטה אשר השפיע גם עליו. הוא כבר לא היה זה שהחליט אלא עמד מול מציאות בה אשתו החליטה גם עבורו והוא לא היה יכול ועדיין לא יכול לעשות כלום על-מנת לשנות זאת. מהפך זה בחייו גרם לו לרצות, עתה, להיות נשוי באושר, להיות "בעל נאמן" ולהיות בבית. מאחר וכבר אין לו שליטה על כך הוא נמשך לשם כבכבלי-קסם, וגם על-כך אין לא שליטה.
מצב דומה נוצר מולך כאשר את לקחת החלטה לשים סוף לקשר שלכם והודעת לו על כך. גם כאן ההחלטה שאת לקחת משפיעה גם עליו, גם כאן הוא כבר לא זה שמחליט אלא נאלץ לחיות עם ההחלטה של מישהו אחר, במקרה זה את. כמו מול אשתו גם מולך הוא מתנהל אחרת, הוא מתקשר ושולח הודעות, מה שלמיטב הבנתי,לא קרה לפני הודעתך כי אינך מעוניינת לראותו יותר. גם אלייך הוא נמשך כי אמרת לו "לא". הוא באמת לא יודע מה הוא רוצה מעצמו, לעת עתה. הוא מבולבל וחש כי ההחלטות על חייו כבר אינן בידיו. לכן הוא מתנהל כפי שהוא מתנהל. כפי שציינתי קודם, אין באפשרותך לעשות כלום לגביו אך תוכלי לעשות רבות למענך, מען עתידך ולמען אושרך וכמובן למען ילדך/תך. לאור זאת אני שבה ומציעה לך להתמקד בכם ולעשות כל שביכולתך עבורכם/כן.

תודה למוניקה ,
דורית אשמח לשמוע גם את דעתך

הדס יקרה, אני מאוד מסכימה עם מה שמוניקה כתבה לך.
העולם הברור שלו התפרק ואין ספק שהוא תולה בך חלק מן האשמה וכועס גם על עצמו. כל האנרגיות שלו מופנות עכשו למשפחתו. מה שקורה איתך יוצר לו מעמסה בלתי אפשרית. אין לו עכשו כוחות להתמודד עם הסיבוך של עוד משפחה.
על כן עלייך לאסוף את עצמך ולהתנהל באופן עצמאי, ולקוות שאולי כאשר הוא יתייצב ויתאושש בעוד תקופת מה - הוא יחזור ויהיה חלק מחייכם בצורה כלשהי. אם עוד תרצי אותו.

בהמשך להודעה .

אתמול חשתי צורך עז לשוחח עימו ,מאוד היה קשה לי לקבל את אימרותיו והחלטתי שוב לחזור על שאלותיי ,שאלותיי היו ישירות : האם אתה אוהב אותי ? האם אתה רואה אותנו כמתאים לזוגיות ? תשובתו הייתה :" איני יכול לענות על כך "
בתגובה עניתי שזה נשמע כמו תירוצ עלוב , ממצב שאמרת לא אוהב פתאום אמרת ככה אז בתגובה אמר :"תגובה זו יותר טובה משקר כזה או אחר ,לא יכול לענות /איני יודע מעיד על בילבול וזה מה שזה .
שאלתי היא : האם מדובר בתירוצ ???, אייך אדם לא יודע אם אוהב או לא . זה נשמע לי מאין התחמקות או אי רצון לפגוע, אייך גבר בוגר לא יכול לענות על שאלות בסיסיות מאין אלה ? .

כמו כן קשה לי לקבל את עובדת היותו רוצה לחזור הביתה וזנח אותי לטובת ביתו . אני מרגישה פגועה ומנוצלת , הייתי עימו הרבה שנים שאישתו לא סיפקה לו מספיק חום ואהבה וברגע שהתגרשה ממנו , הוא שינה את עורו ובצורה אובסיסית מחזר אחריה ורגיש כלפיה בעוד שאני בהריון ממנו בקושי טורח לשאול לשלומי .
יש לציין שאני מאוד אוהבת אותו , אבל גם מאוד פגועה ומאוכזבת .

הקשר הזה נראה לי כמו מקרה אבוד מה דעתך ? במיוחד לאור העבודה שיש לי לעיתים תגובות זעם שבאות לידי ביטוי ההודעות סמס קשות ומאשימות .

אתמול נודע לי האמת אחרי התעקשות מצידי להבין מה קרה .
שוחחנו אתמול , והוא האמר לי בצורה חד משמעית שבמשך שנתיים הוא החל להרגיש שאינו אוהב ,( יש לציין שמאז שעזב את ביתו ) .ואינו רואה אותי כבת זוגתו וכרגע הוא גם לא רוצה שום זוגיות .
וששאלתי אותו למה לא אמרת כלום ? למה נתת לי לבזבז את זמני ? לא הגיב .
וששאלתי אז למה הסכמת לעשות ילד משתוף טען שזה החלטה פזיזה מצידו ולא חשב לעומק .
אני בשוק , איני מעכלת זאת .נותרתי לבדי בהריון כאשר אני עוד אוהבת והייתי בטוחה שמדובר במשבר חולף ובעתיד נהיה ביחד , אתמול הייתי בשוק שאמר שכבר לפני שנתיים הרגיש שמאבד עניין ולא אוהב . אם עד אתמול חשבתי שאולי בעתיד הוא ישנה את דעתו ,אולי הוא מבולבל הבנתי אתמול שזה תהליך שעבר עם עצמו והוא תמיד ידע שלא נהיה ביחד . עובדה שהדגיש שכבר שנתיים הוא חש ככה .

אני די מבולבלת , ופגועה .
אני כועסת על עצמי שעדיין מצפה שאולי שתגיעה הילדה הוא ישתנה ? האם זה יתכן ?
האם זה נראה סביר שעוד ניהיה ביחד .
אני אבדתי כל מחשבה הגיונית .

אשמח לתגובה