מיואשת

בוקר טוב אפרת,

את מתארת מצב מאוד קשה ומצער. נשאלת השאלה האם במהלך ה-15 שנה האלו חלו עליות וירידות, היו מצבים שהיה שיפור בהתנהגות עקב שיחה או איום שלך על עזיבת הקשר- משהו שזיעזע אותו, או שמאז ומעולם ההתמכרות שלטה בו?

חשוב שתדעי שמדובר במחלה כמו כל מחלה- צריך לדעת איך להתנהג איתה ואילו מכשולים לשים לה כדי לנסות להתמודד- וגם פה לא כל תרופה מבטיחה שהיא תעזור. האם ניסה להיגמל? האם ניסית להניע אותו לתוכנית כזאת?

יש ילדים גדולים מעורבים שבעצם חיים בצל אבא שיכור לא פעם, אני חושבת שגם הם פקטור מאוד משמעותי. סה"כ המצב וההתמכרות שולטים בו ובעקיפין בבית ובילדים ולך כביכול יש פחות שליטה. אני מציעה שתתחילי לדבר איתו על פרידה מסודרת כיוון שאינך יכולה להמשיך ככה- פרטי בפניו את כל ההשלכות של ההתנהגות שלו. אם הוא מעוניין להישאר במערכת היחסים הוא חייב חייב לקחת עזרה- זה לא חייב להיות בכותרת "מוסד גמילה" או תכנית זו או אחרת. בשלב ראשון הוא צריך להראות נכונות לעזרה מקצועית כלשהי- יעוץ זוגי, יעוץ פרטני, והלאה לנסות להיגמל (פה יש שאלה גדולה- האם בכלל יכול, מסוגל ורוצה להיגמל?).

אשמח לשמוע דעתך.. היי חזקה ואל תוותרי- אכן לא ניתן לקיים זוגיות באופן הזה בשלום.