אין זכות לכעוס אבל הלב משתולל

הכרתי בדיעבד את אהבת חיי בגיל 16. היא התאהבה מהרגע הראשון אך היה לה חבר היא חתרה לקשר לאחר שנפרדה ממנו אך הייתי מאוהב במישהי אחרת כמו כל תיכוניסט עברתי אהבה נכזבת שלא התממשה, את הבחורה שאהבה אותי אהבתי גם אז אבל הקשר לא התממש בגללי. לבסוף היא החליטה שהיא רוצה שאני אהיה הראשון שלה למרות שאני לא מעונין בקשר היא הייתה הראשונה והיחידה שלי. לאחר אינספור סירובים מצידי ובעקבות מצב קשה בבית היא החליטה אחרי הצבא לרדת לאילת הכירו לה בחור שהיא הייתה איתו בקשר 5 חודשים ואחרי שבועיים באילת היא נפרדה ממנו כי אני אמרתי לה שאני מעונין בקשר שגם הוא לא התממש בגללי והיא נשארה באילת. שם היא הייתה תקופה של חצי שנה היא בחורה מאוד מושכת ומיוחדת שחיפשה אהבה. כשחזרה נכנסו לקשר רציני ומדהים שנמשך עד היום כמעט 3 שנים. בשבוע האחרון שאלתי את השאלה האסורה עם כמה בחורים היא שכבה היא נבהלה וסיפרה לי שהכירה שם מישהו והייתה איתו תקופה של שבועיים הייתי בשוק והלב שלי נקרע,דיברנו על חתונה ומזמן חשבתי להעניק לה טבעת שתממש את המחויבות באותו רגע נכנסתי לדיכאון כבד למרות זאת לקחתי אותה לים בחרתי טבעת ולאחר שיחה ארוכה נתתי לה אותה בלב שלם וכואב.אך הייתה לי תחושה שהיא מנסה להגן עלי ממשהו נוסף.התקשרתי אלייה בערב אותו יום בוכה שיש לי הרגשה שהיה עוד מישהו היא התחילה לבכות והגיעה אלי וסיפרה לי על מישהו שהיה מאוהב בה והיא נסעה אליו לחיפה והם שכבו פעם אחת ולא היו בקשר מאז וזהו אין יותר בכינו מהלב כמו שלא בכינו בחיים.
באותה תקופה לא הינו בשום קשר והיא לא ידעה אם נהיה בכלל בקשר אין לי זכות לכעוס ולשפוט. עד הקשר הזה היה לי כלל לא להיקשר למישהו שאני לא יכול בלעדיו ותמיד הוכחתי לעצמי שאני יכול להסתדר גם בלי החברים הקרובים ובלי עזרה מאף אחד היא פשוט פתחה לי את הלב. מספר הגברים שהיא שכבה איתם חרוט לי בראש יש לי תמונות בראש שלה מתארגנת אליהם את הרגע הראשון שהם שוכבים איך הם מורידים לה את הבגדים על מה היא חושבת איפה הם נגעו בה כל פרט. שאלתי אותה כלכך הרבה פרטים עליהם והיא ענתה בכנות. מאז אני בתחושה כלכך קשה שהקשר הזה נידון להיגמר ואני לא רוצה שזה יקרה אני מאוהב בבנאדם המדהים הזה והיא מאוהבת בי היא לא מוכנה לשמוע על פרידה ובוכה ומנסה להרים אותי מהמצב הדיכאוני זו פעם ראשונה שאני פותח מחשב מאז.לא שמעתי שירים לא ראיתי טלויזיה רק חשבתי עליה אני מכאיב לה כלכך שלא בצדק.אני מפחד שהמחשבות האלה לא יעזבו אותי כל מבט אליה אני מבין את האהבה העצומה אליה אבל עם זה עולות לי התמונות שלה איתם ופחד מהרגשות שהיו לה איתם.אני יודע שהיא כנה אבל אני מפקפק בכל מה שהיה בינינו עד היום.לאני רוצה להישאר בקשר הזה אבל לא במחיר של להרוס לה את החיים עם התחושות העצב שלי. חברים אומרים לי פשוט לא לחשוב על זה ניסיתי ואני לא מצליח. אני לא חושב שאני יכול לשכוח את זה. עבר שבוע מאז.אני מאשים את עצמי עד שנאה עצמית איך להתמודד עם זה? ומה לעשות?