לא מצליח להתגבר אחרי פרידה

שלום אנונימוס,

"להתגבר" על פרידה זה תהליך ארוך לצערנו. אתה נמצא כרגע בשיאו- 3 שבועות לאחר פרידה. לא ממש הקלת על עצמך ונשארת איתה בקשר ידידותי, אתה תפעל נכון יותר אם באמת תחליט כפי שאמרת- שיהיה ניתוק מוחלט. הפגישות איתה מציפות הכל, בעיקר שהיא הצד הנפרד ואתה הצד שקיבל את הבשורה. יהיה מאוד קשה להתגבר על הקשיים אם תמשיכו להיות בקשר- זאת אחת הסיבות שקשה לך מאוד להתגבר ואתה עסוק במחשבות כל היום.

תהליך הפרידה נחווה למעשה כתהליך אבל, אובדן- על משהו שהיה ואיננו עוד. להבדיל, כשאדם משמעותי נפטר- תהליך האבל ארוך אף הוא. יש להתרגל מחדש למציאות אחרת לחלוטין, הזכרונות והגעגועים רק מקשים לפעמים.

לכן מה שחשוב שקודם כל תזכור שאם לא היית מגיב כך- לא היית מגיב באופן נורמלי. דבר נוסך הוא מימד הזמן- תהליך פרידה ועיבודה יכול לקחת הרבה זמן, וחשוב שתאפשר לעצמך את הזמן הזה. אתה "מורשה" וזה בסדר להיות עצוב, עסוק במחשבות, ברצון לחזור ובגעגוע. זה נכון להרגיש ככה כרגע. כל עוד תילחם בזה זה שוב יגיח מכל מיני כיוונים. אם תקבל את התקופה הזאת יהיה לך קל יותר. כי אין פתרון קסם להתגבר על פרידה, פרט לזמן. והזמן אכן מרפא, למרות הקלישאה.

אין לי ספק שבעוד תקופה תסתכל אחורה ועל אף הכאב אתה תחוש קצת יותר טוב.

ברור לי כל מה שאמרת ויודע שזה נכון אבל בינתיים הזמן מכאיב לי. אני בצבא וכל הזמן בגלל שמשעמם לי אני חושב על זה. אני לא מצליח להתעסק בדברים אחרים. אני יודע שיש לצבא חלק משמעותי בפרדה, בגלל שתמיד הייתי עצבני ודיכאוני בגללו. אבל עכשיו אני מבין שהיא במקום לנסות לעזור לי לצאת מזה לאחר שנתיים שאני סובל מהצבא היא ויתרה.. זה מרגיש לי שהיא עזבה אותי מתי שקשה לי, ומה היה קורה אילו אני עזבתי אותה בתקופה שהיה לה מאווד קשה. אני מחפש את הדרך להעסיק את עצמי ולהעביר את הזמן למרות שקשה ואני פשוט לא מוצא ורק מתעסק בה..

שלום שוב,

בהחלט מבינה אותך. אתה מעלה כעס כלפיה על הנטישה הזאת ברגע הכי לא נכון. יתכן ובגלל הדכאון והעצבות שהחוויות בצבא הביאו לחייך, היא פשוט לא יכלה להתמודד עם זה- ועדיף שהיא תהיה כנה ולא תהיה בקשר שלא מצליחה להיות בו תומכת או מכילה מספיק. העובדה שנשארת "לבד במערכה" בתוך הצבא- שזה כנראה המקום הפחות אהוב עליך- לא עוזרת לך להתגבר ולכן התסכול שלך לא עובר כ"כ מהר. ובכל זאת עברו רק 3 שבועות.. זה מאוד מאוד טרי.

הייתי מנסה למצוא דרכים נוספות לצאת, אפילו אם זה דורש הרבה מאמץ- להכיר עוד אנשים, עוד בנות, להיות במקומות חברתיים (בזמן שאתה יכול), לזכור שבצבא אתה נמצא לזמן מוגבל וכשתשתחרר יהיה הרבה יותר קל מכל הבחינות. פשוט לנסות להעביר את הזמן שנותר עם כמה שיותר אינטראקציות עם אנשים. גם אם תהיה פאסיבי בהתחלה, חשוב שתמצא לך אוירה מסוימת שכן יכולה להקל עליך. מעבר לכך, אולי כדאי לבדוק אם יש ביחידה שלך מישהו לדבר איתו, לשתף איתו, כדי לנסות להקל עליך עוד קצת. אולי חבר טוב, אח, קולגה?

חשוב מאוד לזכור שמדובר בתקופת צבא אולי לא מאוד חיובית- אבל היא מסתיימת מתישהו. מתישהו זה יהיה מאחוריך ותוכל לקרוא לזה היסטוריה. אז כבר תוכל לנהל את החיים שלך הרבה יותר בחופשיות לפי הרצונות שלך. ברור לי שהצירוף של הפרידה והצבא גורמים לך להיות יותר מתוסכל ולהתקשות בעיבוד הפרידה. אבל שוב- הכל זמני.