המריבה הכי גדולה

קירה היקרה, ראשית, תודה על התיאור המדוייק, מכיוון שזה ממש עוזר לי להבין מה קרה.
כתבת שחשוב לו לשוחח מהר על כל מריבה קטנה על מנת לא לגרור את הריחוק. זה מעיד על הקושי שיש לו להישאר מרוחק, בלי שהוא יודע איפה הוא עומד איתך ומה קורה.
ואז, כאשר התפתחה מריבה גדולה, ושימי לב שהנשק שלך היה שתיקה (שזה הנשק הכי יעיל שלך כלפיו...) וגם בהמשך כאשר אמרת לו "אין לי מה להגיד לך עכשו" - הוא כנראה נכנס למצוקה גדולה. זה גרם לו להרגיש חוסר אונים: אם הוא רוצה קירבה - הוא חייב להגיד לך את המילים "הנכונות" (להן את מצפה) אחרת אין קירבה. כלומר הרגיש שאת אונסת אותו להתנצל.
אני חושבת שחוסר החופש הזה לבטא את מחשבותיו והאילוץ לשחק רק על פי הכללים שלך הציף אותו בין היתר בתיעוב עצמי, על כך שהוא מתקפל ושאסור לו להגיד את מה שהוא רוצה להגיד, אחרת תמשיכי לכעוס ולהתרחק.

בתשובה שלי הדגשתי עבורך את התרומה שלך לריב, אבל לי זה ברור שכל אחד מכם פשוט נתקל הפעם בדיוק בנקודה הכי רגישה שלו.
בעיני מה שקרה אינו קשה לפתרון:
עצם ההבנה מהי הנקודה הרגישה של כל אחד מכם - אז לאחר הסבל שגרמתם זה לזו צריך להתיישב, לנתח את מה שקרה ובמקום להאשים או להצטדק - נסו להיות יצירתיים ולהעלות רעיונות איך להבא תוכלו לנהל ריבים.

למשל:

הוא צריך לקבל שלפעמים את פגועה וזקוקה למרחק ולא מתאים לך לנהל שיחה הגיונית כאשר את בתוך סערת הנפש. עליו לפתח את היכולת שלו לדחות קצת את השיחה לזמן בו תתקררי ותהיי שקולה יותר. זה לגיטימי. רק צריך להגיד לו מתי כן תוכלי לדבר. נניח בעוד שעה/ כמה שעות וכו', כדי שיידע שזה הולך לקרות בקרוב. הידיעה הזאת, לשמוע ממך מתי - במקום שתתעלמי ממנו ותשתקי - זה יקל עליו.

ואילו את צריכה להבין כמה קשה לו כאשר את שותקת או מתרחקת ולחזור לשיחה איתו כמה מהר שאת יכולה - כאשר את מרגישה שקצת נרגעת. לא למשוך זאת עוד ועוד כי את כועסת ומאוכזבת ומגיע לו עונש!

ולבסוף - כל אחד מכם צריך ללמוד להתנצל על הכאב שהוא גרם - בכוונה או שלא בכוונה, כלומר להכיר בכאב. נראה לי מדברייך שלאורך כל הזמן הרגשת זאת היטב, ועשית כמה דברים בכיוון כמו לחבק אותו ולהזמין אותו לישון. אבל חשוב גם להגיד במילים על מה את מצטערת שעשית, מתוך ההבנה מהו הכאב שנגרם לו.

מאחלת לשניכם הצלחה, אל תוותרי על אהבה כזאת!