אני ובעלי

אלה היקרה, אתם נתקלים בקושי מאוד אופייני לזוגות, כאשר הילדים קטנים,שני בני הזוג עובדים ויש המון מטלות. ואז קורה שאחד מבני הזוג "מגדיל ראש" - בדרך כלל האישה.
היא רואה את כל המשימות בבית ועם הילדים וזה מלחיץ אותה והיא רוצה לעמוד בהן,
ככל שהאישה מגדילה ראש - כך לצערנו הבעל מקטין ראש, ונעשה "העוזר" במקום השותף!!! במקרה הטוב הוא עושה טובה ועוזר כאשר מבקשים ממנו. במקרה הגרוע צריך לבקש ממנו המון פעמים עד שנמאס לאישה והבקשה משתנה לדרישה, המלווה בתלונות ובקיטורים ובכעסים עליו, ולא פלא שהוא מרגיש שזה הופך להיות "טרור" כפי שכתבת לנו.

מה עושים?

כרגע הפוקוס שלך הוא על תקתוק המשימות. זה גובר על איכות היחסים והזוגיות. דווקא העובדה שכתבת לנו כאן ושאת מוטרדת מן האווירה שמתפתחת - מעידה שהיחסים איתו כן חשובים לך. אז הרעיון הוא לשים את הזוגיות לפני הכל!
למצוא דרכים להגיע איתו לשותפות במקום שאת תהיי המנהלת שלו.
למשל, להזמין אותו לשיחה מתוכננת ולהציף את המצב הזה ולשאול אותו מה הוא חושב, להעלות רעיונות איך את נמנעת מלעשות טרור - ומול זה הוא מגדיל ראש ולוקח על עצמו תחומים מסויימים עם כל האחריות. כל אחד מכם חייב לעשות שינוי. את צריכה לשחרר והוא צריך לקחת על עצמו.
אם זה לא עובד, שווה להגיע לייעוץ זוגי קצר מועד על מנת שלא תיגררו למאבק מתמשך שגם פוגע עם הזמן במיניות ובאהבה. כי אחת התוצאות הידועות של התחושות עליהן כתבת היא שלא בא לך להתקרב אליו פיזית, כי את מלאה כעסים ואכזבות ממנו, ואז הוא מתחיל לכעוס עלייך - על כך שאין מספיק סקס וקירבה, ועוד יותר נמנע לעזור לך, כי הוא מרגיש מרירות ואכזבה כלפייך...
לגבי חלוקת התפקידים המקובלת - כיום מקובל לחלוק, להיות שותפים. יחד עם זאת, אם יש מישהו מבני הזוג שעובד קשה יותר,יותר שעות, השני אמור לקחת על עצמו יותר מטלות בבית. ובתוך הטווח הזה - כל זוג צריך למצוא את האיזון המתאים לו, וזה גם הסדר שאמור להתרענן מידי פעם ולהשתנות. מנסים סידור חדש, מפיקים לקחים אחרי זמן מה, ושוב משנים. וחוזר חלילה...
אבל חשוב ביותר לעשות זאת יחד, בשיתוף, בשיחות מתוכננות ולא כהמשך לפיצוץ או ריב. אם יש ריב - חשוב לחכות ולהתקרר ורק אז לקיים שיחה ליצירת כללים חדשים.