עכבה נפשית להתנעת תהליך גירושים

נתן יקר,

צר לי שלאחר כל-כך הרבה שנות נישואין נקלעתם למציאות בה התקשורת ביניכם לקויה וחוויותיך הזוגיות מסתכמות בעיקר באלימות מילולית ובניכור.
אני מניחה שהקושי בהתנעה, כפי שקראת לזה, טמון בעובדה שאתם יחד כל-כך הרבה שנים, כמעט מחצית מחייכם (אני מניחה שגילה של אשתך קרוב לגילך). 23 שנים במסגרת נישואין וסביר להניח שעוד תקופה של חברות וזוגיות טרום נישואין. הקושי הזה מוצא את ביטוי בחוסר יכולתך לקחת החלטה לגבי פרידה וגירושין, החלטה שעל פניו נראית ההחלטה הנכונה מבחינתך, ולממש אותה ובאמת לפרק את המשפחה אשר יצרתם יחד. גם אם ההחלטה הזו נראית, נכון להיום, המוצא היחיד והאחרון, זו עדיין החלטה קשה. קשה לקחת אותה וקשה יותר להביאה לידי מימוש, בוודאי כאשר השלכותיה ישפיעו על כולכם, עליך, על אשתך ועל שלושת ילדיכם.
על-מנת שאוכל לנסות לסייע אשמח באם תוכל להבהיר מספר נקודות.
ראשית, האם הזוגיות שלכם הייתה כזו מאז ומעולם או שמא היה משהו שגרם לאשתך להתחיל ולהתנהל באופן שכזה? במידה והזוגיות שלכם ידעה ימים יפים יותר (ויש לי תחושה שכן) מה היה ה"טריגר" אשר גרם לאשתך להתחיל ולהתעמר בך?
שנית, מדוע אינך מנסה להתמודד עם אשתך? האם לכל אורך שנות הזוגיות שלכם, כאשר התגלעו אי-הסכמות ביניכם, התנהלת באופן זהה? כלומר, לא ניסית "לעמוד" מולה ומול דרישותיה ה"מיוחדות" (בדומה לדרישתה שתבקש כסף מהוריך)?
דבר אחרון, בעבר, לאורך השנים, גם בתקופות בהן טרם התוודעת אל אשתך, כאשר היה עליך לקחת החלטה אמיצה ולהוציאה לפועל, כיצד נהגת אז? האם גם במקרים אחרים התקשית להתניע? האם ניסית להתמודד?
אשמח לקבל את תגובתך.

מוניקה שלום

להלן מספר הבהרות בהמשך לשאלתך:

בשנים הראשונות של הנישואים, לא היו בעיות מיוחדות. ההוצאות הכספיות היו סבירות ביחס להכנסה וכולם היו חיים ובריאים.
בשנים האחרונות ההוצאות השוטפות גדלו מעבר להכנסה. כך, שלמרות רצונה של אישתי, לחדש רכוש או לרכוש דירה גדולה יותר לכד', זה בלתי אפשרי, דבר היוצר אצלה תיסכול. אמנם רוב ההוצאות בשליטתה אך היא לא מעונינת לבצע תכנון כלכלי ומצפה ממני להיות קוסם ולהשיג כסף נוסף.

כמוכן, לפני כעשר שנים, נפטר אביה של אישתי. מאז היא נאלצת לשהות כעשר שעות בשבוע אצל חמותי ולארח לה חברה לשיחה (חמותי אישה עצמאית), במסגרת מה שמכונה בפיה של אישתי "חובה למתן כבוד". במשך כל השעות האלה, היא לדבריה משתגעת משעמום. שחוזרת הביתה בדרך כלל פורקת את התיסכול.
אם מוסיפים לכך את הזמן הנוסף הנדרש לנו לטיפול בבית ובילדים, אז התוצאה שחוץ משיחות קצרות, אין לנו זמן לבילויים משותפים.
הייתי מסכם שהסיבות להתעמרות שלה בי הן עקב אי הסכמות או צורך למצוא "חתול לבעוט בו".

כאשר אני מנסה להתמודד עם אישתי על נושאים עקרוניים בעיני, התוצאה צעקות ברמות גבוהות. במידה ואני ממשיך להתעקש, ההמשך מגיע לצעקות/השפלה שלי בטווח שמיעת השכנים. לפי תחושתי, צעקותיה פוגעות בבריאתם הנפשית של הילדים. כמוכן הקול שלי לא חזק כשלה ולכן הדרך שלי להתעקש בנושא ממש עקרוני בעיני, היא "להתכנס בתוך השריון שלי" עד יעבור זעם.
אולם בגיל 51 מאסתי בלחטוף צעקות וגם בהתכנסות לשריון.

במהלך חיי החלטתי החלטות ולקחתי סיכונים כדי להגיע להישגים. בדרך כלל לקיחת הסיכון הובילה להצלחה במטרה שהצבתי לעצמי. אולם תמיד הכול היה כרוך רק בי. מעולם לא התמודדתי עם תהליך מורכב כמו גירושים. תהליך אשר צפוי להשפיע בנוסף עלי, גם על אנשים נוספים כהורים, ילדים וכל רכושי.
יתכן שבגלל המשמעות העמוקה של התנעת התהליך, אני דוחה כל הזמן.
היצעתי לה לפנות ליעוץ זוגי, אך היא מסרבת.

איך יוצאים מהמלכוד?

בברכה
נתן

נתן יקר,

ראשית, תודה על התייחסותך ועל ההבהרות.
למיטב הבנתי, לאור העולה מדבריך אשתך לא מאושרת, בלשון המעטה. היא נמצאת במצוקה בכמה מישורים וכדי לנסות ו"לצוף" היא מנסה לפצות את עצמה בקניות בסדרי גודל הולכים וגדלים, לאורך השנים, כך שנקלעתם למציאות בה ההוצאות גדולות מההכנסות השוטפות, כפי שציינת. בנוסף לכך, טקטיקה נוספת בה אשתך נוקטת, ושוב מתוך מצוקה ולא מתוך מחשבה, היא "להוציא את העצבים" ואת התסכולים אשר הצטברו אצלה, מזה זמן רב, במקומות אחרים, או שמא עליי לומר עליך.
מאחר וה"שיטות" בהן היא "משתמשת" אינן נכונות, לא עבורה ולא עבור אף אחד אחר, ואינן אפקטיביות כלל ולא מקדמות אותה לתחושה טובה יותר (לפחות) ובוודאי שלא לפתרון ממשי, אני מאמינה שהיא זקוקה לסיוע כלשהו מדמות בה היא תאמין ותסכים לשתף עמה פעולה, לטובת כולם.
בראייה שלי, בשל היותך שותף לחייה מזה זמן רב, בשל ההיכרות העמוקה ביניכם, לטוב ולרע, ובשל העובדה שאתם ב"אותה סירה", אתה הוא הדמות הזו, אולם בשל התייחסותה אליך, כמעין שעיר לעזאזל והציפייה הבלתי- הגיונית שאתה תגבה את הוצאותיה הבלתי-נגמרות על-ידי כך שתדאג למלא את "סל המטבעות" כל הזמן (מאחר ואתה לא עומד בציפייה זו היא מאוכזבת ממך), יש צורך למצוא דמות אחרת שתמלא את התפקיד.
בנושא ההתנהלות הכלכלית, ישנה עמותה ללא כוונות רווח, הנקראת עמותת פעמונים, אשר מתנדביה עושים את מלאכתם ללא תשלום. עמותה זו מסייעת באיזון התקציב. תחילה הם מקבלים את הנתונים המלאים של כל הכנסות וההוצאות ועורכים בדיקה מקיפה של הנתונים הנ"ל ולאחר מכן הם מביאים את המלצותיהם ומסייעים ביישומן. אולי תוכל להיעזר בהם ואולי אשתך תסכים לשמוע אותם, לכל הפחות, ואז לקחת החלטה שכלתנית ולא מתוך תסכולה ומרירותה.

באשר להתנהלותה באופן כללי כלפיך, כלפי אמה, כלפי ילדיכם ואפילו כלפי עצמה, סיוע מקצועי בהחלט יוכל להביא לשינוי משמעותי, בחיי כולכם. הכוונה היא לסיוע למענה, לפחות בשלב הראשון, ולאו דווקא סיוע לשניכם כזוג. אני מקווה שלסיוע כזה היא תסכים. אני מאמינה שכשאר היא "תתחבר" לאיש המקצוע, עמו היא תיפגש על בסיס קבוע, תאמין בו ותסמוך עליו, בעזרתו היא תלמד למצוא את חזקותיה ובעזרתן להתמודד נכון עם חולשותיה. כאשר היא תחוש שהיא בשליטה על חייה, שליטה הנובעת ממחשבה והיגיון, היא תתנהל אחרת לגמרי ממה שלמדתם להכיר בשנים האחרונות.
בשלב הזה אני מאמינה כי תחוש שיש מוצא מהמלכוד של חייך, כפי שקראת לזה. בשלב בו היא "תחזור לעצמה" במידה ועדיין יהיה צורך תוכלו לשקול סיוע לשניכם כזוג.
חשוב מאוד שלא תאפשר למצב הקיים להמשיך ולהתקיים. אשתך חייבת להבין שהתנהלותה חסרת אחריות כלכלית ורגשית ועשויות להיות לכך השלכות מאוד לא נעימות לה עצמה ולכל יקיריה, השלכות אשר לא תהייה מהן דרך חזרה. לא פחות חשוב, אתה ראוי ליותר מחיי המשפחה והזוגיות שלך ואינך צריך לשאת את התנהלותה זו ובוודאי כאשר זה נראה כאילו זו לא עומדת להשתנות בקרוב. אתה צריך לעשות כל שביכולתך על-מנת להביא אותה לכך שתקשיב לך ושתתחיל לעשות צעדים נכונים עבור כולכם.
במידה ואתה חש שאינך מסוגל "להגיע" אליה, כדאי לך לשקול לפנות לאיש מקצוע אשר יסייע בידך לקחת את המושכות ולהתחיל להוביל לכיוון הרצוי לך.
אני מסכימה איתך שגירושין הינם המוצא האחרון בהחלט ושיש לנסות ולמצות את כל האופציות האפשריות לפני שנוקטים בצעד כה מרחיק לכת, אשר, לרוב, אין ממנו דרך חזרה.