לדורית, אשמח לתשובתך

היי, אשמח לעזרה והכוונה.
אני נשואה כמעט שנה אחרי זוגיות של שנתיים. בעלי גרוש + ילד.
לפני הנישואין היו לנו שיחות על הבאת ילדים משותפים, אך רוב השיחות הסתכמו בכך שהוא לא רוצה ילדים נוספים בטענה שזו עבודה קשה ואין לו כוח לעבור את שוב. כעבור זמן התחיל לחשוב על הרעיון מחדש ובסופו של דבר קיבל החלטה שהוא מעוניין בילדים נוספים. לאחרונה היה לנו ריב נוראי בנושא, איכשהו הגענו לדבר על הקשיים שיכולים להיות כשמגדלים ילד, למשל איך מסתדרים בעבודה ויוצאים לפני הזמן לקחת את הילד מהגן. בעלי שאל אותי בשיא הרצינות, מה נעשה אם הבוס שלו לא יסכים שיצא מהעבודה בשביל הילד, כי גם ככה הוא יוצא מוקדם פעם בשבוע בשביל להיות עם הילד הנוכחי שלו (מנישואין קודמים), ושאל אותי איך אני אתמודד עם זה, ובכלל הוא לא רוצה "להשתעבד" לילד ומעדיף שהחיים שלו "יפגעו" כמה שפחות, שהוא ימשיך ללכת לחדר כושר פעמיים בשבוע אחרי העבודה ויתפנה לתחביבים שלו מתי שהוא רוצה, ומכיוון שאני מעוניינת בילד, אז אני צריכה להתמודד עם הרעיון באופן כללי. והבקשה שלו היא שאני אתחיל להבין אותו, לתת לו חופש ומרחב ולא להעיק כפי שעשתה אישתו הקודמת...כי הוא כבר היה שם ולא רוצה לעבור את ה"סיוט" הזה שוב. בנוסף יש לנו לעתים קרובות ויכוחים בנושאים שונים אך בעיקר לא חשובים כ"כ, אבל איכשהו הויכוחים מתדרדרים ויוצרים חוסר הבנה מוחלט אצל שני הצדדים והרגשת ריקנות בסוף הויכוח. כל אלה מפחידים אותי מלהביא איתו ילד לעולם, אני מצידי חושבת שהבעל אמור לקבל את הילד כמתנה ואמור להיות שם בשביל שנינו ולא להתנער מאחריות עוד טרם נולד הילד. זה אמור להיות משהו שמח ואני רק מרגישה המון פחדים, גם ככה לא פשוט לגדל ילדים וכבר מעכשיו אני לא יודעת איך נסתדר. חשוב לי לציין כי סך הכל הוא כן מעוניין בילד, מרצונו...אבל פשוט לא רוצה להתעסק יותר מדי ב"גנון". האם העתיד צפוי ולא נוכל להסתדר ובסוף נתגרש או שיש איזושהי דרך לגשר? (הוא לא מעוניין ללכת ליעוץ זוגי).
תודה מראש.