בדידות בחיי נישואין

כדי לגרום לו לשנות את סדריי העדיפויות תצטרכו לעבוד על הזוגית שלכם ביחד, כלומר מהיום את משנה את השפה ובמקום לקטר על מצבך ולהתלונן על מה שהוא לא עושה תדברו ברמה של מה "אנחנו" יכולים לעשות עבור "עצמנו" תנסו להגיע לשורש הבעייה ואז יהיה יותר קל לחפש לה פתרון,
אם תפנימו ש "הבעייה" היא "שלנו" ולא שלך או שלו, ולכן כשהבעייה היא שלכם אז כאמור הפתרון חייב להיות של שניכם ביחד,
כל עוד הוא רואה בך נודניקית שמפריע לו כביכול את שיגרת החיים שהוא אימץ לעצמו אז אין לך סיכוי וכפי שכתבת גם בכוח זה לא עוזר,
תקבלו החלטה שאתם הולכים ללמוד כיצד לקבל כלים נכונים כדי לממש את הזוגיות שאבדה לכם או שאתם מאבדים אחד את השנייה,
במידה והוא לא מעוניין ללכת לייעוץ תצטרכי ללכת לבדך בתקווה שהוא יצטרף אח"כ, ב-90% מהמקרים האשה היא זו שמושכת את הבעל שבסופו של דבר הוא הנהנה הראשי מכל התהליך,
בהצלחה

הי עידית,

קודם כל דבריו של בני במקום, חשוב לאמץ. מעבר לזה להרגשתי יש סיבה לכל ההתנהלות הזאת - הניכור, השעות המאוחרות, חוסר העזרה. יש משהו מאוד לא מורגש בנוכחותו, עם זאת מאוד מורגש- לשלילה.

אני לא יודעת האם ניסית בימים רגועים יותר (שאת יותר זמינה לזה רגשית) לדבר אל ליבו מה שנקרא- באמת לנסות לפתוח או לקלף כמה קליפות ולהבין מה עובר עליו. מה עובר עליו בכלל ברמה האישית ומה עובר עליכם-לדעתו- ברמה הזוגית. האם פעם שמעת מה הוא חושב על הקשר ביניכם? האם היה משבר אויש מדבר "קבוע" ורוטיני שמשפיע על היחסים וכל פעם הוא מתקרר עוד קצת ועוד קצת?

המטרה היא שהמצב לא יגיע לסלידה שלך ממנו ולחשיבה מחודשת האם טוב לך איתו, זאת נורה שנדלקת כדי להזהיר אותך מפני הבאות. אם לא תשימי את זה על השולחן המצב לא יהיה טוב יותר. אני חושבת שהנקודה שצריכה להיות ברורה פה היא "איך" מדברים את הרגש, ולא ישר לשלוף את האכזבה והכעסים. התקשורת וצורתה מאוד משמעותיות ויכולות להשפיע על הדעה והרגשות של בעלך. לכן אם חשוב לך לדעת מה עובר עליו, ואיך אפשר לשפר את היחסים, חשוב לדעת גם איך ומתי לפנות אליו - ומה בדיוק את אומרת לו. כמובן להימנע מכל האשמה או הטחת כעסים בשיחה כזאת. השיחה חייבת להתנהל רגוע ואת צריכה להרגיש בה כ"כלי" מסוים- להכיל את מה שהוא אומר, קשה ככל שישמע לך. חשוב שהוא ידבר את מה שעובר עליו, כי בלי זה- אין לך תקשורת איתו.

לגבי ילד נוסף- רק אחרי שהמשבר הזה מאחורייך. אחרת זה יהיה יותר מסובך.
בהצלחה רבה

תתנערי את מימנו ...צאי לך לקפה עם חברה..תעשי החכות עם מוסיקה כיפית תצאי לטייל בביג יש מקומות יפים וגם אנשים נחמדים דברי עם חברה טובה זה ירענן ...אשמח למייל.....

יש כאן שני אנשים במצוקה לא פשוטה.
את פגועה ובצדק מההתעלמות שלו ממך, בנוסף לחוסר השותפות שלו במטלות הבית.
מצד שני, לבעלך רובץ כנראה משהו כבד על הלב. הוא אמנם מסתגר ומתנכר אלייך, אך ייתכן מאוד שזהו רק סימפטום לבעיה אחרת שמפריעה לו.
אני מציע לגשת אליו, לאחוז בידיו ולהביט בעיניו ולומר לו : "יקירי, אני מבינה שעוברת עליך תקופה קשה, וכואב לך. אני רוצה להקשיב לך, להיות אתך בכאבך. אתה יקר לי ואני פוחדת לאבד אותך".
משם תצאו לתהליך שבראשיתו את תתמכי בו, תקבלי אותו ותאהבי אותו. עם התקדמות התהליך (אך לא בהתחלה), תוכלי להעביר לו בעדינות את המסר, שכאשר הוא מסתגר ומתעלם, את נשארת מאחור פגועה ופצועה, וחשוב לך שתלמדו לעבור משברים ביחד, תוך כבוד ותמיכה הדדיים.
המון הצלחה!