מבולבלת..

מיכל יקרה,

אך טבעי הוא שמפגש עימו, בטרם החלמת לחלוטין מהפרידה שלכם, יקשה עלייך מאוד ואף יגרום לך לחוש כאילו את חוזרת אחורה בזמן מבחינת התחושות ומהלך ההחלמה. אולם, את הצעדים שעשית מאז נפרדתם אי-אפשר באמת לקחת ממך. אני מניחה שבתקופה מאז הפרידה התקדמת ולו במעט בחייך לכן, גם אם התחושה היא שחזרת אחורה לנקודת ההתחלה, או כפי שכתבת, שהריקנות שבה אלייך, זה בעיקר בתחושה ואולי, אולי צעד קטן אחורה, צעד אותו תוכלי לצעוד שוב קדימה בתקופה די קצרה. זה כמובן תלוי אך ורק בך, ברצונך להתגבר ולהמשיך הלאה ובניתוק מוחלט ממנו, עד כמה שניתן. לכן, טוב את עושה כאשר את בוחרת שלא לענות להודעותיו השונות. ניתוק מוחלט הוא הדבר הנכון ביותר עבורך, לפחות לעת עתה, על-מנת שתוכלי להמשיך בתהליך ההחלמה, הלא פשוט, שאת עושה.
ציינת כי לעיתים את לא בטוחה שעדיף לך בלעדיו. אז...בלי ספק את ראויה לאיש אשר ידע להעריך אותך בעבור מי שאת ולאחר שבחר בך להיות שותפה לחייו ידע לעמוד לצידך ולשכנע את מי שצריך שאת היא האחת שלו מאחר וזו הבחירה שלכם ושום סיבה/תירוץ או סכסוך של הקרובים לכם לא ישפיע על בחירתכם זה בזו. זאת ועוד, החיים מזמנים לא מעט אתגרים ובוודאי תרצי ששותפך לחיים ייקח את ההחלטות הנכונות ביותר בעצה אחת איתך ולא יושפע בנקל ממשפחתו או מאחרים.
למרות שכעת אולי את מתקשה לראות זאת אני חשה כי המזל עמד לצידך כאשר לא קשרת את חייך בחייו. התנהלותו לאורך ארבעת החודשים שהייתם יחד מעידה על התנהלותו הכללית וזו לא מעידה על חוט שדרה חזק, יכולת קבלת החלטות באופן עצמאי או יכולת עמידה בלחצים, כך שחייך עימו היו יכולים להיות מאוד מורכבים.

תודה רבה על המענה ועל העזרה. העניין הוא שאני לא מצליחה להבין את הסיבות שלו לכתוב לי (אני יודעת שבטח הרבה יגידו שאותי זה לא אמור לעניין ושיעשה מה שבא לו) אבל זה כן מעניין אותי, ואני כן מבינה בראש שאסור לי לחזור אליו אבל הרגשות שלי פשוט לא זורמות עם הראש בעניין הזה.
הראש אומר לי שהוא לא טוב בשבילי ולהיות איתו זה יהרוס לי את החיים ולא אכפת לי למה הוא כותב אבל הלב להיפך קיימת צפייה שהוא עושה את זה כי הוא מצטער והוא רוצה אותי חזרה ואז אני נכנסת לסיבוך גדול יותר האם אניאחזור אליו או לא.. והלב פשוט נמנע מלומ לא
למה הוא עושה את זה, אולי מהצד אפשר לראות או להבין משהו שאני לא מבינה....?
:( :(

מיכל יקרה,

אני מבינה לליבך. הראש שלך, ההיגיון, באמת צודק במקרה זה. את אמנם יודעת זאת בוודאות מוחלטת אולם, לאור הרגשות שעדיין יש לך כלפי הבחור ולאור העובדה שהוא מתעניין בשלומך, באופן כזה או אחר, את מתקשה לרסן את רגשותייך וציפיותייך ו"להסביר" לאותן רגשות, תקוות וציפיות באופן הגיוני שיש להתנתק ממנו באופן מוחלט ולשכוח ממנו לגמרי. זה לגמרי לא פשוט.
מעבר לעבודה שזה באמת לא מעניין למה הוא עושה את מה שהוא עושה ולמה הוא לא מצליח להרפות ממך לחלוטין, עלייך להביא בחשבון עובדה משמעותית וכבדת משקל הרבה יותר, שגם אם הוא מאוד רוצה לחזור אלייך וגם אם הוא מאוד אוהב אותך וגם אם הוא מאוד רוצה להינשא לך הוא לעולם לא יעשה זאת מאחר ומשפחתו הטילה וטו על הנושא הזה וכפי שהוא הוכיח בעבר הוא לא האיש אשר יקום ויעמוד מול משפחתו גם אם הדבר מאוד חשוב לו. הוא בוחר להיכנע, להתקפל ולוותר. בנוסף, הוא לא מספיק חזק ו/או אמיץ כדי להתמודד עם ההשלכות של ההחלטות שלו (גם לוותר ולהתקפל זו החלטה שהוא לקח) ולכן הוא בחר להודיע לך על ביטול החתונה בהודעת מסרון, שזו דרך פחות מכובדת ופחות ראויה לעשות זאת שלא לומר פחדנית.
כל מה שההיגיון שלך אומר לך זה בעצם מה שנראה מהצד וכפי שציינת הוא לא בשבילך.
עשי כל שביכולתך להתקדם הלאה בחייך ולמחוק אותו מספר הזיכרונות. אם לצורך כך את זקוקה לסיוע מקצועי אל תהססי לפנות לאיש מקצוע, כפי שעשית בעבר.

נכון שאולי זה ישמע טיפשי אבל לעיתים אני מאבדת תקווה שימצא הבחור הזה שאני כן רוצה, הזה שכן יעשה הכל בשבילי ויחליט שהוא איתי למרות כל מה שיגידו או לא.
למרות גילי הצעיר (22) תמיד ידעתי בוודאות מה אני מחפשת בגבר... רציתי מישהו בוגר יותר ממני, מישהו שלא אכפת לו מה אחרים יגידו מישהו שיתן לי הגנה מול כל דבר. לפני שהכרתי את האקס היו לי כמה ניסיונות לא טובים אף אחד לא באמת היה מה שרציתי ואז כשהכרתי את האקס לעומק אמרתי "הנה הגיע הזה שחיכיתי לו"- בהתחלה גם ניסיתי לבדוק אותו ולראות עד כמה הוא באמצ אמיץ וחזק והאם הוא הגבר שאיתו אני אוכל לבנות משפחה. אך כמובן שעד מהרה הבנתי שהוא ממש אבל ממש לא מה שחשבתי אכפת לו מאוד מה אחרים אומרים (הוא אפילו לקח ממני הבטחה שישר אחרי הלידה אני ארזה ואהיה כמו היום), גיליתי שהוא לא יכול לעמוד מאחורי ההחלטות שלו לגבי וכל מה שחשבתי עליו לפני פשוט התנפץ... ביחד עם זה התנפץ החלום שלי
והיום כשאני כבר אחרי (באופן יחסי) אני מרגישה שהגבר הזה שאני רוצה שהוא בסך הכל גבר בוגר וחזק שידע לשים אותי לפני מה שיגידו פשוט לא קיים... לא קיים עבורי... תמיד חששתי מגברים כאלו כי אבא שלי היה כזה ועכשיו חוויתי את זה בצורה הכי כואבת ומשפילה והיום כבר אין לי תקווה שיהיה לי מישהו, אלא אם כן אני אתפשר על משהו שאני לא רוצה... אני מרגישה כל כך לבד ובודדה כל כך פגועה ונבגדת ואין לי שום תקווה... הלכתי אומנם לפסיכולוגית אבל זה לא בטוח עזר לי...

מיכל יקרה,

זה לא נשמע טיפשי כלל וכלל. מה עוד שעם תחושות ומחשבות קשה מאוד להתווכח וגם לא צריך. אם את חשה שאת זקוקה לזמן אבלות על הזוגיות שחשבת שיכולה להיות לכם ועל האיש שחשבת שהוא, אז קחי לך אולם עלייך להביא בחשבון שרק את היא זו אשר באמת תוכל לסייע לך לקום, לעמוד על רגלייך, בכוחות עצמך, ולהתקדם הלאה בחייך. אנשי המקצוע נמצאים על מנת לתמוך, ללוות, להנחות, לכוון לתת כלים ולשאול את השאלות הנכונות אך את ורק את יכולה לעשות למען עצמך. איש מקצוע, מקצועי ומיומן ככל שיהיה, לא יוכל לעשות דבר אם את לא תעשי במקביל והרבה יותר ממנו. לכן, עם כל הקושי שאת חווה נסי להתמקד בעתידך ובאושרך וחשבי מה תהיינה הדרכים הנכונות ביותר עבורך להתקדם לשם.
מאחלת לך המון הצלחה!