עצובה

קארין היקרה, תיארת שבמהלך השיחה איבדת שליטה - השיחה "יצאה מגידרה". כמובן שזו לא השיחה שיצאה מכלל שליטה אלא כנראה שניכם. אמרתי הרבה דברים שלא היית צריכה להגיד.
חודש של דייטינג אינו מספיק לטעמי לשלוף את ה"תותחים הכבדים". בכל מקרה רצוי כלל לא לשלוף אותם אלא להישאר בשליטה עצמית כמה שיותר...
אבל מה שקרה הוא קלאסי: בעברו היתה חברה שעשתה לו "סרטים" והוא לא רוצה עוד מאותו דבר. מאד יתכן שברגע שהוא הבחין שבך יש את אותה תכונה של איבוד שליטה - זה כיבה אותו, מתוך הגנה עצמית פשוטה! לא רוצה להיכנס שוב למערכת דומה. אנשים רוצים לעשות תיקונים ולא לחזור על אותן טעויות.
אז נראה לי הגיוני מצידו לא להמשיך.

נשאלת השאלה האם את חושבת שאחרי שזה קרה לך כל כך מוקדם וזה קרה לך בעבר במערכות יחסים אחרות מן הסתם(בעצמך כתבת שאת עוברת דכאונות, כעסים ועצבים), אזי יש להניח שהוא קרא אותך נכון ועליו באמת להיזהר (סילחי לי על הישירות שלי) אם הוא רוצה כיום, אחרי מה שהוא עבר, להימנע מיחסים עם אישה שמגיבה כה מוקדם במערכת היחסים בעצבים ובכעסים ומאבדת שליטה עצמית.

לאור כל זאת, אני חושבת שעלייך להתרכז כאן בעצמך ולראות מה את עושה עם התכונות הללו ואיך את מצליחה - אם זה חשוב בעינייך - לתפוס שליטה עצמית. ניהול וויסות של רגשותייך ותחושותייך. זה ישרת אותך בכל מערכת יחסים עתידית, עם בני זוג עתידיים ועם ילדייך וכמובן עם משפחתך הגרעינית. נניח בכיוון של טיפול פסיכולוגי סביב נושאים אלו.

אם היחסים איתו מאוד חשובים לך וממש התאהבת בו - יישמי את מה שאני מציעה לך ונסי לפגוש אותו בעוד כמה חודשים ותראי מה יקרה.

תודה על המענה המהיר!
כל מה שרשמת אמת ויציב! אני עובדת על עצמי..ואחרי המקרה שקרה איתו אני הבטחתי לעצמי לא לעשות זאת שוב לעולם!!! עם זאת מאוד כואב לי לאבד אותו...וכן אני מרגישה אליו רגשות של התאהבות ואחרי מה שעשיתי זאת הרגשת פיספוס והאשמה כלפי עצמי! החשש שלי ומה שאני מרגישה בגלל שהוא גם לא ענה למייל האחרון שהוא המשיך הלאה ויכיר משהי..וגם אם אנסה בעוד כמה חודשים משהו הוא כבר יהיה תפוס...אנחנו הכרנו באתר הכרויות וראיתי שהוא חזר ומתחבר לשם כלומר הוא מחפש והמשיך הלאה..וגם שמתי לב שהוא חסם אותי באתר כך שכביכול לא אוכל לראות את הכרטיס שלו. וגם אם אנסה עוד איזו תקופה ליצור איתו קשר אני לא יודעת איך לעשות זאת...
הסיבה לעצבים בעיקרון זה בא המון מהבית והמשפחה. יש הרבה צעקות ועצבים ואף אלימות מצד האב לאימי ואף כלפיי זה משהו שאני חיה עליו מילדותי על כן מאוד קשה להילחם בזה והעצבים האלו שאני מקבלת כאשר אני רואה למשל את אבא שלי צועק או מדבר בצורה גסה ואף מתנהג כך זה ישר פוגע גם בי... העניין הוא שבגלל שיצאתי עם הבחור רק חודש וקצת לא הספקתי לשתף אותו בזה ולכן הוא גם לא מבין מאיפה זה בא...ואני ממש לא מנסה להצדיק את עצמי כי אני בכל זאת יודעת שלא הייתי צריכה להוציא את זה עליו ולדבר איתו כך...
אבל אז נשאלות אצלי עוד שתי שאלות :1.האם בן זוג זה רק לדברים טובים ומשמחים הרי כשאני עצובה או מבואסת וקשה לי אני חושבת שגם התפקיד של בן הזוג זה לעודד ולחזק ולהיות שם בשבילי. ושאלה 2. אם יש משהו שמפריע לי ביחסים שלנו איך אני אומרת את זה? איך להציג? אני לא רוצה להחזיק בבטן אני חושבת שזה מאוד חשוב לפתוח ולדבר אם משהו מפריע אבל איך לעשות זאת כך שזה לא יוביל לקיטורים ולסצינות ולסרטים...
שוב תודה!

קארין יקרה, אני מכבדת את ההחלטה שלך לא לעשות זאת בעתיד, אבל לצערי זה לא מספיק להחליט. כי כאשר בן אדם נכנס ללחץ, אזי מי שתופס פיקוד על כל התנהגותנו הוא חלק עתיק ופרימיטיבי במוח שלנו - "המוח הזוחלי", והוא מאוד לא מתוחכם. הוא יודע או להילחם ולפגוע או לברוח כל עוד נפשו בו.
כדי לא להישלט ע"י המוח הפרימיטיבי, נדרש לפתח כישורים של עמידה מול לחצים, מול התנגדות, יכולת להרגיע את עצמך כאשר זה קורה, יכולת לחפש ולתת משמעות חיובית לדברים שנאמרים. (ועוד...)
היכולות הללו מתפתחות באופן טבעי במערכת יחסים אוהבת, בהדרגה, כל פעם שיש ויכוח או מופיע פער - זו הזדמנות: או לריב ולהרוס או למצוא דרך חדשה לנהל את אי ההסכמה. למשל לעשות נסיון להבין את הצד השני, (למשל כמו שאת ציפית שאילו היית מספרת לו על הרקע המשפחתי שלך הוא היה מקבל זאת יותר בהבנה),לקבל, להבין שלבני אדם יש הרגלים שונים, דעות שונות צרכים שונים, ולפתח את היכולת לחיות עם השונות שמתגלה, בלי לפסול ולשפוט, וגם בלי להרגיש שאת הולכת לאיבוד. אם לא במערכת יחסים - אפשר לפתח את היכולות הללו דרך טיפול פסיכולוגי או בסדנאות לצמיחה אישית כדוגמת ה"פורום" של לנדמרק עליו אני מאד ממליצה (זו תשובה לשאלה השנייה)
לגבי השאלה הראשונה שלך - ברור שלגיטימי לצפות מבן הזוג להיות שם עבורך כאשר קשה לך. אבל לא כל אחד בנוי להעניק כל כך הרבה בכל רגע נתון שאת זקוקה לו, ועליך ללמוד גם להישען על עצמך. אם הוא קלט ממך שאת מאוד נזקקת מצד אחד ומצד שני מאוד שיפוטית כלפיו כאשר הוא לא נותן לך את כמות הדאגה ותשומת הלב שאת זקוקה לו - הוא ודאי אומר לעצמו - אני לא אצליח לשרוד במערכת יחסים כה תובענית.אם את מגיעה למערכת יחסים כאשר יש לך יותר עמידות עצמית - בן הזוג קולט זאת ומבין שלא הכל מונח על כתפיו.

אז בעצם הוא לא היה מוכן לקבל אותי כמו שאני? כי אני כן פתוחה ומוכנה לעבוד על זה אבל זה הרי ברור שזה לא יקרה ביום אחד...זה ממש לא פשוט לעשות זאת...אבל אני ביקשתי ממנו הזדמנות ורשמתי שזה חשוב בזוגיות לדעת לסלוח..אז הוא בעצם לא מוכן לסלוח?
אני חושבת שמה שחשוב לי זה לדעת להישתלט ולהירגע בסיטואציה של עצבים וכעס ולדעת לעצור את עצמי בזמן אבל אין לי את הכלים הנכונים לעשות זאת ובטח גם צריך לתרגל..וגם חשוב לי לרכוש כלים ומיומנויות של לדעת איך להגיד בצורה הכי טובה ולא פוגעת אבל כזאת שתבהיר את מה שאני רוצה ותיגע בדיוק בנקודות הנכונות כאשר אני רוצה להגיד משהו שלא טוב לי או מפריע לי...
אבל גם אם אלמד את כל אלו זה כבר לא יחזיר לי אותו...לדעתי מבחינתו אני שרופה והוא לא ירצה נסיון חוזר.