חוסר איזון

אני בן 28 , יוצא עם מישהי בת 31 , אנחנו מגדלים ביחד כלבה שהיא שלי ושני חתולים שהם שלה .
לאחרונה היא חזרה ללמוד באוניברסיטה להשלים תואר ואני מאוד רוצה לתמוך בה ולעזור לה .
לפני הלימודים היא הפסיקה לעשן (לא סיגריות) מיוזמתה . בשבוע האחרון היא יושבת הרבה ללמוד עם מישהו, בהתחלה היא אמרה לי שהם יושבים בספריה , אבל גיליתי שזה לא נכון ושהם יושבים אצלו בדירה, היא אומרת שהם יושבים אצלו כי יש מה לעשן וזה עוזר לה ללמוד ולהתרכז , והיא לא רצתה שאני אדע שהיא מעשנת שוב .
אני מלא אמון בה ואני לא מרגיש מאוים ממנו כלל, אך עדיין קשה לי להיות הרבה שעות לבד ואני מתחיל לסדר את הבית ולעשות את כל המטלות שיש לפני שהיא מגיעה כדי שהיא תוכל לקרוס מעייפות בנחת אחרי 7-8 שעות של לימודים . ונראה לי שזה גורם לה להרגיש ממש לא בנוח שאני כל כך מתאמץ .
היא אומרת שהיא לא רוצה שהוא יבוא אלינו ללמוד כי לא היא לא רוצה שהוא ירגיש חלק ממעגל החברים שלנו ככה שאף פעם לא פגשתי אותו .
הפראנויות שלי מתחלקות לכמה סוגיות :
1. אם בהתחלה היא שיקרה לי האם היא תשקר לי שוב ? אני מאוד מפחד להיפגע .
2. אולי אני לא מספיק טוב בשבילה , אני לא למדתי בשום מוסד אקדמי, ואני מפחד שהיא תרגיש אני לא מספיק טוב בשבילה .
3. בזמן האחרון הנושאי שיחה שלנו מעטים מאוד, אם פעם היה לנו הרבה דברים שהיינו עושים ביחד היום השיחות מאוד יבשות וכוללות את מה עשית היום וכאלה , הייתי רוצה שנעשה יחד יותר דברים .
4. היא הקשר הארוך הראשון שלי, וגם בגלל אילוצים של גיל היא מאוד הייתה רוצה טבעת , אני אמרתי שרק בספטמבר , אחרי שנגור ביחד לפחות שנה ושנדע שזה זה , אני מאוד אוהב אותה ואין לי ספק שהייתי רוצה להתחתן איתה וילדים והכל , אנחנו אומנם שנה וחצי ביחד אבל אנחנו מכירים כידידים כבר שלוש שנים ובאמת שמאוד טוב לנו ביחד . אני יודע שזאת הפעם הראשונה שאני מתמודד עם מצב כזה אבל אני מוכן לתת מעצמי הרבה כדי להתגבר עליו . פשוט מאוד קשה לי .

תודה