חוק ההתיישנות...?!

לנה היקרה, צר לי על מה שאת עוברת בשנתיים האלו, יחד עם זה נדלקות אצלי כמה "נורות אדומות" כאשר אני קוראת את תוכן הדברים ושומעת את "המוסיקה". נראה לי שבמערכת שלכם שניכם התרגלתם למצב שבו את נושאת בעול ואילו הוא משתעשע. את הבוגרת ואילו הוא הילדון. את הביקורתית והוא ה"לא בסדר", הנאשם.
ככל שאחד מבני הזוג לוקח על עצמו תפקיד מסויים בזוגיות כך השני נשאב לתפקיד ההופכי, ואז המערכת נשארת מאוזנת, אך כל אחד מכם סובל.
את סובלת מרגישה פראיירית, יש בך המון כעס וקוצר רוח, וחסרה אהבה, חסרה אינטימיות איתו. אני מנחשת שהוא מרגיש שאת מנסה להחזיק אותו קצר, מבקרת אותו, הוא מרגיש חנוק ומואשם, ומרגיש צורך בחופש ממך.
אם אני צודקת, לנה, אז נכנסתם למעגל קסמים שאינכם מצליחים לצאת ממנו.
אבל, יש לי חדשות טובות: דווקא בגלל שכתבת בתחילה שהצלחתם להתגבר על משבר הבגידה, ושהיתה תשוקה ואהבה שנים כה רבות - אלה סימני חוזק מצויינים. אלא שכדי להציל את הזוגיות מן המצב אליו הדרדרה עכשו - צריך לעצור את מעגל הקסמים הזה, ולדעתי לא ניתן לעשות זאת ללא ייעוץ. שניכם צריכים להגיע, לא רק את. במקביל, אני מציעה לך לשקול לעשות את סדנת [a href='http://www.landmarkeducation.co.il/' id='link']הפורום של לנדמרק[/a], עליה אני נוהגת להמליץ כמעט לכל אחד, בתור תהליך מהיר ואינטנסיבי המאפשר בין היתר להיפטר מהרגלי חשיבה מקובעים ולהתחיל לפעול ולהתנהג בצורה אחרת מן ה"אוטומט" של כל אחד.
לנה, בכוונה לא הזדהיתי איתך ולא נתתי לך יותר מדי תמיכה וסימפטיה, לא כי יש לי משהו נגדך, אלא כדי שתראי ששניכם תורמים למצב שנוצר, וששניכם צריכים להשקיע בשינוי. לא יהיה נכון שרק את תילחמי עכשו על הזוגיות כמו אז, והוא יישאר הילד המקסים והשובב שלא צריך להתאמץ וכולם סולחים לו.