פורקת מחשבות..

כאילו דיברת מהרהורי לבבות חברותיי ושלי :)
הלבד הזה, הוא צובט לנו איפה שכואב. בריק הזה שהולך ונפער מאז שנולדנו.
בנוסף לבדידות הזו שמייסרת אותנו, כולם סביבנו מזכירים, מצפים וממתינים לבן הזוג שלנו בדיוק כמונו. כך שאנחנו מותקפות מבפנים ומבחוץ.
אז ברור שאת לא מפסיקה לשאול את עצמך איפה הוא לעזאזל?! מה לא בסדר בי?!

את צעירה (אל חשש, שתינו צעירות, אין בכוונתי להגיד לך "כשתגדלי תביני"), רוב הסיכויים שתכירי את הגבר איתו תתחתני עד גיל 30. בטח תרצו להיות קצת יחד לפני שתתחתנו..נאמר שנתיים? אז נגיד שתכירו בגיל 28.
יש לך 5 שנים עד שתפגשי את אהבת חייך.
את יכולה לערוג ולכמוה אליו בחמש השנים הקרובות, לבכות על מר גורלך, להתייסר, להטיל בעצמך ספק, להשתגע מבדידות. העניין הוא כזה: אם זה הנתיב שאת בוחרת, ייתכן מאוד כי בעוד 5 שנים, כשתפגשו, את בכלל לא תזהי אותו והוא לא אותך, פשוט כי תהיי עסוקה בכל החוסר הזה.
אבל נניח שכן זיהית אותו (הוא בכל זאת הנשמה התאומה שלך), והוא מוכשר ומיוחד וחכם ורגיש וחתיך ומוצלח וכל הדברים שהוא..לא בטוח שהוא יראה כמה את כזו מדהימה כי התעסקת בחוסר ב-5 השנים האחרונות ושכחת לחוות חוויות, להתבגר, להתרחב כאדם, להעמיק, להתאהב בעצמך וכל הדברים הכייפים שעושים בגיל שלנו.
אבל יודעת מה? הוא בכל זאת הנשמה התאומה שלך והוא בכל זאת ממש מוצלח וגם את כזו, אז כן זיהיתם זה את זו והתאהבתם והכל! אז אתם מתכרבלים יחד ועוברים לגור יחד, ומתחתנים יחד ועושים ילדים יחד ועוברות 10 שנים.
את מתעוררת בבוקר ומגלה שאת בכלל לא מכירה את עצמך ואת מרגישה מרוקנת ומתוסכלת - למה? כי לא ניצלת את הזמן כדי להכיר את עצמך ולהתענג על הלבד שלך.

השורה התחתונה היא שאת החצי השני שלך את תפגשי, עכשיו או אחר כך. התזמון לא תלוי בך, אף אחד לא שואל אותך, אתם פשוט תפגשו מתי שתפגשו. הרי את מחפשת מישהו בגילך +- (אני מקווה) אז הוא כבר נולד ומהלך לו ברחובות. הוא גם בטח תוהה איפה את ומתי תיפגשו כבר.
מה שתלוי בך זה מה תעשי עד שתיפגשו, איך תנצלי את הזמן כדי לפתח את עצמך, ולחגוג את היותך.

מקווה שזה שם קצת בפרופורציה את הלבד הזה שכל כך מלחיץ.
שלך,
מעיין, שבגיל 26 משכילה ליהנות קצת מהלבד שלה.
:)

שואלת יקרה, מה שבולט לי ממכתבך זה התיאור העצמי שיש בו כל כך הרבה דברים טובים. זה לא מובן מאליו להרגיש כל כך טוב עם עצמך, ואני מאחלת זאת לכל אחת ואחד, להרגיש שיש לך כל כך הרבה נתונים טובים מבחינת ההופעה החיצונית ותכונות האישיות.
יחד עם זאת, יש משהו אצל גברים שקרוי "אינסטינקט הצייד". אם הם לא מתאמצים על משהו - הם לא ממש מעריכים אותו, ואם זה ניתן להם בקלות, הם לא "נתפסים" משום מה.

עכשו, שיהיה ברור, אני לא באה להמליץ לך לשחק אותה "קשה להשגה"!
אני רק רוצה שתביני שיתכן שהגברים איתם היית בדייטים הללו - לא באמת ראו אותך כפי שאת ולא נתפסו, ואולי טוב שכך, כי אלו לא הגברים שמתאימים לך.

אני חושבת שבסופו של דבר תמצאי - כמו שמעיין כתבה לך - דווקא את הגבר שההתנהגות הטבעית הלא מזוייפת ולא מניפולטיבית שלך תמצא חן בעיניו, וזה כנראה לא יהיה הגבר השגרתי, הצייד, וטוב שכך!

אז עלייך להבין שכמו שאת אינך האישה המצוייה, לא מתאים לך הגבר המצוי, ודווקא כדאי לך להמשיך להיות נאמנה לעצמך. כי מה שחשוב הוא לא להצליח בדייטים, אלא למצוא את האדם שיתאים לך ושיאהב את מי שאת ואת תאהבי אותו.

מה דעתך?

השאלה יפה והתשובה של מעיין הרבה יותר...
אני מאוד מתחבר לדברים שמעיין כתבה ומזדהה עם כל מילה, אבל...
אין דבר כזה נשמות תאומות זה בולשיט שמישהו המציא וההשלכות של התפיסה הזו יכולה לפעמים להרוג את הזוגיות לפני שהיא התחילה או בעצם אחרי...
הבעיה המרכזית היא בציפיות, איך שלא נהפוך את זה זה מתסכל, למשל בעת משבר התסכול הוא הרבה יותר גדול כי איך זה יכול לקרות לי הרי הוא נשמה תואמת?
הביטול של אחד כלפי השני בא לא מתוך רצון אמיתי להתקרב ולסלוח, אלא בגלל אותה תפיסה שהרי הוא נשמה תואמת ועליי להחזיק את הזוגיות בכל הכוח...
-
וכעת לחדשות הטובות:
יש לכל אדם יכולת בסיסית לחיות עם כל אדם אחר עלי אדמות ואין הגבלה מהותית לחיות בזוגיות אלא > בתנאים כדלהלן:
> רצון אמיתי לבוא לקראת השני.
> להכיל אותו כפי שהוא.
> לא לנסות לשנות אותו עבורי!
אלא לשנות את האופן שבו אני חי או חושב שיתאים לראות גם את הצרכים של הצד
השני, ולא רק את הצרכים שלי,
זהו?!
-
כעת יש לכל אדם בחירה עם מי הוא רוצה וחושק לעבודה הזוגית הזאת, עם מי אני מוכן להכנס לקשר שיוביל אותי לבוא לקראת, למי אני מוכן לוותר, עם מי אני מוכן להכנס ולצאת ממשברים, מי הטיפוס שמתאים לי יותר כדי לעבור את שארית חיי, עם מי אני רוצה להזדקן,
עם מי אני לא מוכן כלל וכלל לצאת למשימה הזו אפי' לא ליום אחד,
מי נותן לי תחושת בטחון, מי מושך אותי, מי ער לצרכים שלי, מי מקשיב לי,
כשם שאתן יוצאות לטיול טראק בהודו לכמה חודשים ואתן מחפשות את האדם המתאים ביותר שיוכל לשאת איתכן את כל הציוד, שיידע להתנהל בשעת משבר, שיסבול אתכן גם שקשה, שיידע לתת מילה טובה שצריך וכו'
-
אני לא נכנס לנשמות וגילגולים ולזיווג ראשון ושני, למרות שאני בקיא בתורה הזו גם,
את זה נשאיר לשרלטנים למינהם,
יש מי שמנהל את העולם והוא מפגיש ומזווג אדם לאשתו בכל יום מחדש, כן גם את הנשואים 30 שנה ויותר, מה לעשות צריך לתחזק את הזוגיות על בסיס יום יומי,
לסיכום השיטה של מעיין היא הטובה ביותר, כי היא נותנת מענה לנשמה שלך ולרצונות שלך, וזה מה שהכי חשוב, בבוא הזמן כשתרצי באמת ותהיי מוכנה אז גם הצד השני יגיע, נקווה בשבילך שגם הוא עבד על עצמו וטיפח את נשמתו עבורו ועבור מי שתהייה אשתו לעתיד,
בהצלחה ושבת שלום

על התגובות המפורטות..עשיתם קצת סדר..

מעיין רק בגלל הסוגריים של (אני מקווה) הרשי לי להרגיע אותך- מחפשת בחור בגילי :)

ואולי גם זו הבעיה- שגברים בגיל הזה (כמובן!! שלא כולם).. לא מחפשים קשר ארוך טווח אלא את ההתנסויות..החוויות..

טסתי לחול כבר מס' פעמים בחיי לתקופות קצרות וארוכות.. יש לי כמה מיילים של הנוסע המתמיד מאחוריי :)

אני מכירה את עצמי כל יום מחדש וגם בזוגיות לא מוותרת על מי שאני (ברור שעושה פשרות כשצריך וכמו שאמרתי- לא מקובעת. מאוד מקבלת את דעתו של האחר). מוכנה להקשיב, להיות אמפתית.. להביע את דעתי בדרכי נעם בעניין וכמובן שמנסה להגיע לאיזה פיתרון שיתאים לשנינו או לקבל פיתרון של מישהו אחר כי אני לא תמיד צודקת למרות שאם כן זה היה יותר קל :)

בהחלט צרת רבות שמינית נחמה במקרה הזה... אני רק יודעת (למי שרואה האח הגדול וסליחה, באמת סליחה אם מישהו נפגע מזה)- אם הבחורה הזו התחתנה (הזוג הנשוי שנכנס) כנראה שגם אני אמצא לי את הגבר שלי, המיוחד שלי, שלא ייבהל מהתכונות שלי ומכל מה שהספקתי בחיי ושהוא יבין שזה שאני כזו , וזה דבר שלא סותר את היכולת שלי לתת ולהעניק אהבה גם לאחרים....

בתקווה שלכולנו יסתדר יום אחד למצוא זוגיות חזקה יציבה ואוהבת ושהפעם הבאה שנכתוב פה יהיה "זוכרים שלפני 5 שנים כתבתי את ההודעה הזו? וואלה כולכם מוזמנים לחתונה שבוע הבא"!! חח

(רגע, סתם לרקורד- אני ממש לא לחוצת חתונה כרגע. אולי עוד 5 שנים ;))

ושוב- תודה!