נואשת - בעיה בזוגיות

סיוון היקרה, התופעות שאת מתארת בזוגיות שלך הינן מוכרות אצל הרבה זוגות- פער בציפיות ההדדיות והמון תיסכול.אני מניחה שגם אצלו יש תיסכול, אולי בתחום המיני - ניחוש שלי. כאשר זה קיים - הגבר מאוד ממורמר ונוטה לא לעזור ולא לשתף פעולה.הנקודה היא שיש מצבים "תקועים" שבהם בני זוג לא מצליחים לעשות שינוי בכוחות עצמם, ואז הם אכן נדרשים לעזרה מקצועית.

הבעייה היא שהרבה זוגות נמנעים לקחת עזרה בזמן הנכון, ובינתיים הנזקים הרגשיים מצטברים, ונגרם נזק לאהבה ולמשיכה המינית. ככל שעובר יותר זמן בתך הנזקים - כך קשה יותר לעזור ולגרום לשינוי.
השאלה היא כמה זמן את כבר מרגישה כך?
זה לא יעבור מעצמו.
חישבי על זה כמו על מחלה חמורה שחייבים ללכת לרופא כדי להתחיל לטפל בה נכון,לפני שייגרמו נזקים נוספים.

אגב, זוהי אחת הסיבות שאנשים חוששים מייעוץ זוגי: כי הרבה זוגות באמת מגיעם כאשר זה כבר מאוחר מדי. לא מגיעים בזמן הנכון, ואז הייעוץ כבר לא מצליח לתקן ולהחזיר את האהבה. או שבגלל הבעיות והריחוק - אחד מבני הזוג מוצא לעצמו אהבה אחרת, והבגידה מזרזת את הפרידה או גורמת נזקים נוספים בתחום האמון כמובן.

לכן גורם הזמן הוא מאוד קריטי.

הי, סיוון,
כל מה סיפרת על הזוגיות שלך, זה בדיוק מה שעובר אליי... יש בית, ילדים, פרנסה,אין ריבים בינינו כלל, אך אין גם קשר בין שני האנשים שגרים באותו הבית. דורית דיברה על כך שזמן הוא קריטי כאשר שוקלים פנייה לייעוץ. השאילה היא מה זה הזמן הזה?... כאשר אין סקס במשך כמה חודשים וגם כשיש האישה מרגישה שזה סוג של אונס.. ראיתי כאן מכתבים שמתארים חשק לחפש פלירטוטים בצד - כן, זה סוג של "השלמת החסר", אבל גם זה עבר לי.. זה כנראה יאוש או דיכאון ארוך אך השאילה היא אותה שאילה - איך יוצאים מזה?... ואיך אנחנו, הנשים, האימהות, יכולות לפגוע בילדים שלנו ע"י כך שנקום ונפרק את הבית??? את הבית שבנינו במשך שנים רבות, את האושר של הילדים "רק" בגלל שאין בינינו "קשר" או סקס?..... אני מגזימה כמובן בכוונה, אך המסר הוא אותו מסר - למה רק אישה תמיד צריכה להיות אחראית על הכל - על בניית הבית, גידול וחינוך הילדים ואחרי כל השנים האלו על פרוקו?.... בכל מקרה, היא גם תהיה אשמה שלא הצליחה לשמור על המשפחה... דורית, אשמח לשמוע את דעתך. בתודה, מירב

בוקר טוב מירב,
נכנסתם לדפוס שלם של ריחוק בכל התחומים, וזה מה שנותן את הטון עכשו ביניכם.
ברור שאת מחוייבת לילדים שלך, ומאוד יתכן שגם בעלך מחוייב לילדים וזו הסיבה מדוע אינו קם בעצמו ועוזב. כמו שגם את לא קמה בעצמך ועוזבת. אלא שאינכם נוגעים בבעייה. אינכם מעיזים לקרוא לה בשם, כי אולי תצטרכו לעשות עם זה משהו. עד שלא מכריזים על הבעייה - אפשר לחיות באשלייה שהיא לא קיימת.

אלא שכמו שכתבתי לסיוון, לפעמים ייעוץ זוגי כן יכול לשפר את המצב בצורה מפתיעה! ניתן לפרק את הכעסים הקיימים ולבנות דפוסי התנהגות ותקשורת אחרים. כרגע יש לכם דפוס של הימנעות - אין ריבים, אין שיחות, אין סקס כמעט. אז מה שצריך לעשות הוא להבין מה יצר את הדפוס הנמנע הזה ומה אפשר לשנות ביניכם.

וגם כאן אני אומרת - יפה שעה אחת קודם, כי ככל שאתם שוקעים בדפוסים האלו זמן ארוך יותר - כך מעמיק הקרע ונעלמת האהבה והמשיכה.

לגבי התייחסות הגבר לעומת האישה - אני לא חושבת שיש הבדל גדול, מנסיוני, בנושא הזה.
זוגות שאני נתקלתי בהם - הדילמה האם לפרק את הזוגיות היא קשה וממושכת עבור שני בני הזוג. לפעמים אנשים מתלבטים בשאלה הזו במשך שנים רבות ומחכים עד שהילדים יגדלו על מנת לעשות את הצעד הדראסטי של גירושים. זה נכון לגבי גברים ולגבי נשים.