אבודת עצות ומיואשת

שלום

ברצוני לשתף אותך במשהו שמעיק עליי מאוד, אני בזוגיות כבר שנה עם אדם שאני מאוד אוהבת..אחנו גרים יחד כארבעה חודשים..

אני מאוד אוהבת אותו,אבל אצלו זה לא מסתכם באהבה אלא באובססיה הוא פשוט אובססיבי אליי..

זה התחיל בכך שחודשיים לאחר שהתחלנו להיות יחד הייתי אמורה בהפתעה לעזוב את המרכז ולעבור לצפון עקב לימודים.. הוא ממש נכנס לדיכאון עמוק ובכה וגרם לי לוותר על הלימודים האלה שהיו החלום שלי..

זה המשיך בכך שתיכננתי טיול לתאילנד עם 2 חברות שלי,הייתה אמורה להיות גם חברה שלישית והיא נפטרה מסרטן והשאירה לי מכתב שבו היא מבקשת שבשבילה אני יעשה את הטיול הזה ולא יוותר עליו...אבל כמובן שבגללו וויתרתי גם על הטיול הזה כי "שלושה שבועות שהוא לא יראה אותי הוא לא יודע איך הוא יחיה" (ציטוט שלו)

אני לא אחת שיוצאת לבלות אני בחורה של בית...הוא יוצא שלוש פעמים בשבוע לשבת בעסק של חבר שלו...לשעה וחצי שעתיים וחוזר..

אם פעם בשבועיים אני רוצה לנסוע לישון אצל ההורים שלי או אחותי הוא בערב לפני שהולך לישון דואג לעשות לי ייסורי מצפון על זה שאני לא איתו בבית..ודרך אגב בפעם בשבועיים האלה שאני אצל ההורים שלי ולא ישנה איתו בבית גם הוא לא ישן בבית אלא הולך לישון עם הסבא שלו כי טוען שלא מצליח לישון בלעדיי..

הוא עוקב אחריי מה שאני עושה כל יום בסוף יום בודק לי את השיחות ההודעות..וגם את ההיסטוריה של המחשב לראות באיזה אתרים ביקרתי וועם מי ברשת החברתית התכתבתי.. וטוען שזה מדאגה-אותי זה מטריף אמרתי לו שהוא אובססיבי ושהוא לא סומך עליי אם הוא עוקב אחריי אך הוא בשלו עם הראש "המרובע" שלו וטוען שזה מדאגה כי מפחד עליי..

אם פעם בחודש אני יוצאת לשבת בבית של חברה לאיזה שעתיים שלוש הוא עושה פרצופים וממש קשה לו שהוא לא איתי....אני מרגישה חנוקה וממש על סף שיגעון...אבודת עצות ולא יודעת מה לעשות כבר...זה מוריד לי ממנו ומתחיל לעצבן ולהגעיל אותי..בבקשה תעזור לי ותייעץ לי מה לעשות..כמה שלא דיברתי איתו אני מרגישה שהוא אטום,או שלא מבין מה שאני אומרת לו כי הוא בשלו עם האובססיה שלו! מרגישה שאין לי בשביל מה לנסות לדבר כי הוא גם ככה לא קולט אותי..אז אני נאכלת לבד ובשקט..